ערעור על פסק דין בית משפט מחוזי חיפה בעניין תביעת בנק

] בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעמ"ש 28032-11-21 (כבוד השופטים ס' ג'יוסי, ע' אטיאס ונ' סילמן), מיום 10.2.2022, במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על פסק-דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בחדרה בתמ"ש 1747-08-21 (השופטת ה' גולדקורן), מיום 8.10.2021, בו נמחקה תביעה בעינייני רכוש, שהגישה המבקשת, מפאת חוסר סמכות.

עוד טוענת המבקשת, כי תכלית הכריכה הנה ריכוזיות ויעילות דיונית ולכן החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה ובית המשפט המחוזי בעקבותיו מנוגדת לאותה תכלית משבית המשפט המחוזי "הנציח את פיצול הדיון בתביעות איזון המשאבים בין הצדדים, עת הותיר על כנו פסק-דין שמשמעותו כי כל אחת מהערכאות תידון ברכיבי רכוש שונים מתוך מסת הנכסים ברי האיזון של בני זוג". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

גם השגותיה של המבקשת על אופן יישומן של הילכות אלו במקרה הקונקרטי, אינן מקימות עילה לדיון בערכאת ערעור שנייה (השוו: רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (16.1.2006); רע"א 6276/11 מנורה חברה לביטוח נ' שלמה כהן (23.10.2011)).

...

כן מצא בית המשפט המחוזי כי טענות המבקשת אף לגופם של דברים, בשאלת תוקף הכריכה, אינן נעדרות בסיס.

עם כל זאת, מצא בית המשפט המחוזי כי חרף הפגמים בדרך הילוכו של בית המשפט לענייני משפחה, אין מקום לשנות מן התוצאה אליה הגיע, וכי דין הערעור להידחות.

עוד טוענת המבקשת, כי תכלית הכריכה הינה ריכוזיות ויעילות דיונית ולכן החלטת בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי בעקבותיו מנוגדת לאותה תכלית משבית המשפט המחוזי "הנציח את פיצול הדיון בתביעות איזון המשאבים בין הצדדים, עת הותיר על כנו פסק-דין שמשמעותו כי כל אחת מהערכאות תדון ברכיבי רכוש שונים מתוך מסת הנכסים ברי האיזון של בני זוג". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית, אפוא.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4432/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף המערער: בנק מרכנתיל דיסקונט, סניף כפר יאסיף נ ג ד המשיב: סלימאן סלימאן ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.4.2021 בת"א 15116-10-19 שניתן על ידי כב' השופטת אילת דגן תאריך הישיבה: ט' באדר א התשפ"ב (10.2.2022) בשם המערער: עו"ד נועם בר דוד; עו"ד שיר ברק בשם המשיב: עו"ד מאלק מורקוס ][]פסק-דין

]השופט ע' גרוסקופף: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת אילת דגן) מיום 25.4.2021 בת"א 15116-10-19, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב למתן צו עשה המורה לבנק מרכנתיל דיסקונט סניף כפר יאסיף (691) לפתוח למשיב חשבון בנק אצלו.

בעניינינו, משהועבר התיק מבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לא מתעוררת שאלת סמכות עניינית, בהנתן הוראת סעיף 79(ב) לחוק האמור לפיה "בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר ענין כאמור, לא יעבירנו עוד". בכתב הגנתו טען הבנק כי דין התביעה להדחות.

...

בעדותו הסביר קצין הביטחון הארצי כי "מתוקף תפקידי כקצין הביטחון וכממונה על ביטחון הבנק, אני מעורב בכל האירועים. אני מקבל דיווח מקצין הביטחון האזורי ובמידת הצורך אני מגיע לשטח ומתחקר את האנשים ועומד מול הגורמים הרלוונטיים, כמו גם במקרה הזה, הגעתי לסניף, שוחחתי עם אנשים ובדקתי את המקרה. הייתי גם במשטרת עכו ודיברתי עם הגורמים שצריך לדבר איתם, עדכנתי את הנהלת הבנק עד לרמת המנכ"ל וכל הפעולות נעשו שם, לרבות הצבת שומר והגעת צוות יס"מ לביקור יומי בסניף, הייתה החלטה שלי" (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 22.3.2021).

במצב דברים זה, סבורני כי, בכל הנוגע לאווירה ולתחושות קשות האופפות את סניף הבנק ועובדיו, תצהירו של קצין הביטחון הארצי מבוסס על ידיעה אישית.

סוף דבר: לאור כל האמור, אציע לחברי ולחברתי כי נקבל את הערעור, נבטל את חיוב הבנק לפתוח למשיב חשבון עובר ושב במטבע ישראלי, ונבטל את ההוצאות שהושתו על הבנק בפסק דינו של בית המשפט קמא.

בשם המערערת: עו"ד עברי ישעיהו בשם המשיבה 1: עו"ד גיא פייביש בשם המשיבה 2: עו"ד אילן וינדר ][]פסק-דין השופט נ' סולברג: ערעור על פסק הדין החלקי של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 9.11.2021, בת"א 1491-10-17 (השופטת ע' אטיאס), שבו התקבלה בחלקה תביעת המשיבה 1 נגד המבקשת.

סעיף 41(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) קובע, כי "פסק דין של בית משפט מחוזי בערכאה ראשונה ניתן לערעור לפני בית המשפט העליון". בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט נקבע, כי "החלטה אחרת של בית משפט מחוזי בענין אזרחי, ופסק דין של בית משפט מחוזי בעירעור, ניתנים לערעור לפני בית המשפט העליון, אם ניתנה רשות לכך". כידוע, המפתח להבחנה בין פסק דין לבין החלטה אחרת, נעוץ במהות ההחלטה; לא בכותרתה.

דא עקא, המחלוקת לגבי סעדים אלו הוכרעה לטובת הר"י, כך שלא קמה לה זכות לערער על קביעות אלו (ע"א 140/56 מוגרבי נ' ורדימון, פ"ד יא 1242 (1957); רע"א 2598/08 בנק יהב לעובדי מדינה בע"מ נ' שפירא, פסקה ז' (23.11.2010)).

...

רובן ככולן מבקשות להשיג על קביעתו העקרונית של בית המשפט המחוזי, שלפיה הר"י מחויבת בתשלום דמי שימוש ראויים, וכן על ההנחות העומדות בבסיס קביעה זו. דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי על טענותיה של הר"י, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להימחק על הסף.

אמנם, תקנה 149(4) לתקנות, קובעת כי "הוגש ערעור בזכות במקום שבו היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור, רשאי בית המשפט לדון בערעור כבקשת רשות ערעור", אך בנסיבות העניין, לא ראיתי הצדקה להורות על כך. אף אם ערעורה של הר"י היה מוגש כבקשת רשות ערעור – היה דינו להידחות על הסף.

משבאנו לכלל מסקנה, כי דינה של בקשת רשות ערעור להידחות אף היא, ולהר"י לא תצמח כל תועלת מדיון בערעורה כבקשת רשות ערעור, הרי שאין מקום לסרבל את הדיון ולעשות כן; התוצאה – אחת היא.

בבית המשפט העליון רע"א 3917/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: איילה שרעבי נ ג ד המשיב: בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.4.2021 בע"א 38561-09-20 שניתן על-ידי כבוד השופטת העמיתה ש' שטמר בשם המבקשת: בעצמה בשם המשיב: עו"ד עדינה וויל, עו"ד אסף ערן ][]החלטה

המבקשת הגישה ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, שקבל אותו בחלקו וקבע כי יש להפחית מסכום התביעה 49,000 שקלים בגין השיקים שאבדו (כלומר, 12,000 שקלים נוספים מעבר לקביעתו של בית משפט השלום).

אעיר גם כי לא מצאתי שטענותיה של המבקשת בעיניין הקף הדיון שנערך בבית משפט השלום לאחר מתן פסק הדין הקודם מצדיקות מתן רשות ערעור.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה אני סבורה כי דינה להידחות בהתאם לסעיף 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע וכן מבוטל הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 3.6.2021.

בבית המשפט העליון בע"מ 1983/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ס' ג'יוסי, ע' אטיאס ו-נ' סילמן) בעמ"ש 28736-05-22 מיום 12.2.2023 בשם המבקש: עו"ד גבי מיכאלי; עו"ד עמית גולדברג בשם המשיבה: עו"ד יורם ירקוני ][]פסק-דין

על פסק דין זה הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי, וטענה כי בני הזוג לא מקיימים את התנאים לתחולת הילכת השתוף, ועל כן הזכויות בדירה שייכות רק לה. המשיבה הוסיפה וערערה על הקביעות בעיניין המזונות, ואף המערער הגיש ערעור בנוגע לדחיית תביעתו לפי חוק איסור לשון הרע.

ואולם, זכות זו ניתנה לה בסמוך לתחילת הקשר הזוגי עם המערער; ללא התרומה הכספית של המערער למשק הבית המשותף, לא היה באפשרות המשיבה לעמוד בתשלומים שהיו כרוכים במימוש הזכות האמורה; ואין לקבל את הטענה, כי הכספים שהפקיד המערער בחשבון הבנק של המשיבה לא שמשו לתשלום עלויות אלו.

...

אי לכך, ראיתי לציין בתמצית כי אני סבורה שקביעת בית המשפט המחוזי אשר לפיה הדירה נכללת ברכוש המשותף מכוח הלכת השיתוף – בדין נקבעה.

בענייננו, ממצאי העובדה שקבע בנושא בית המשפט לענייני משפחה – שפורטו לעיל, ויוצגו בשנית להלן – ואשר ניצבו כאמור אף בבסיס פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מובילים למסקנה כי דירת המגורים משותפת לבני הזוג מכוח הלכת השיתוף.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור, במובן זה שתבוטל קביעתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה המערער הוא בעל רבע מהזכויות בדירה; חלף קביעה זו, תעמוד על כנה קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה, שלפיה המערער הוא בעל מחצית מהזכויות בדירה.