ערעור על פסק דין בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין

ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לישכת עורכי הדין בבד"א 55/19 (להלן: "בית הדין הארצי"), בגדריו דחה בית הדין הארצי ערעור שהגיש המערער על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לישכת עורכי הדין באר-שבע בבד"מ 21/18, אשר בגדריו הורשע המערער בעבירות משמעת ונגזר עונשו כפי שיפורט להלן; הכרעת הדין מיום 21.8.2019 וגזר הדין מיום 24.9.2019 (להלן: "בית הדין המחוזי").

בית הדין המחוזי גם דחה את טענת המערער בדבר זוטי דברים; בית הדין ציין כי עורך דין העושה דין לעצמו ואינו מקיים פסק דין במשך חצי שנה, עובר עבירה אתית של היתנהגות שאינה הולמת, שלא ניתן לעבור עליה לסדר היום.

...

סבורני, כי המקרה דנן נופל בגדר החריגים שמצדיקים התערבות בערעור.

בנסיבות אלה, ובשים לב לסכום הוצאות מושא הדיון, בסך של 5,000 ₪, סבורני כי סברתו של המערער לפיה המתלוננת לא עומדת על תשלום ההוצאות עד למתן פסק דין בערעור, הינה הנחה סבירה ואפשרית שעומדת בקנה אחד עם ציפייה סבירה ליחס חברי בין עורכי דין חברים למקצוע.

סוף דבר: הערעור מתקבל.

בפסק הדין, היתקבל בחלקו ערעור המבקש על פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי של לישכת עורכי הדין, מיום 11.9.2022, בבד"א 15/22 (עורכי הדין מ' קורדובה, נ' הורוביץ ו-א' בירגר) (להלן: בית הדין הארצי), שבגדרו היתקבל בחלקו ערעור המבקש על פסק הדין של בית הדין המשמעתי המחוזי של לישכת עורכי הדין, מיום 22.6.2021 ומיום 31.5.2022, בבד"מ 32/19 (עורכי הדין א' וייסברג, נ' בוג'ו ו-א' ברטל) (להלן: בית הדין המחוזי).

...

נקבע, תחילה, כי אין מקום להתערבות בהכרעת הדין של בית הדין המחוזי; לצד זאת, בהתייחס לגזר הדין, נפסק כי "לאור העובדה ש[המבקש] שילם ל[לקוח] את הכספים נשוא הקובלנה, גם אם רק לאחר מתן פסק הדין בבית הדין קמא, ולאור חלוף הזמן הרב, בין ביצוע המעשים להתחלת ההליך המשמעתי כמו גם קביעתו של בית הדין קמא בגזר דינו כי 'אין מדובר בעבירה שבוצעה בתחכום, ואף לא מתוך כוונת מרמה' [...] מצאנו לנכון להקל בעונשו של [המבקש]. אנו קובעים כי [המבקש] יושעה מפעילותו כעורך דין, למשך 3 שנים [...] שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם". ביום 19.10.2022, הגיש המבקש ערעור על פסק הדין של בית הדין הארצי, לבית המשפט המחוזי בירושלים.

נקבע, כי אמנם "צודקת המשיבה בטענתה בדבר מידת הריסון הרבה בה נוהג בית משפט זה בהתערבותו במידת אמצעי המשמעת בהליכים משמעתיים בכלל, ובהליכים משמעתיים 'בגלגול שלישי' בעניין עורכי דין בפרט", אלא ש"המקרה דנן בא בגדר אותם מקרים חריגים בהם יש להתערב ולהפחית את משך תקופת השעיית [המבקש] בפועל מעיסוק בעריכת דין"; כך, "נוכח השגגה שנפלה בנימוק הערכאות דלמטה", אשר היתה "אחד האדנים עליהם נסמכה הקביעה בדבר מידת אמצעי המשמעת". בהינתן האמור, קבע בית המשפט המחוזי, כי המקרים שאליהם מתאים לדמות את מעשיו של המבקש, לגבי העמידה על "סטנדרט אמצעי המשמעת הנוהג במקרים דומים", הם מקרים של "התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, מחמת עיכוב כספי לקוח – להבדיל ממקרים של שליחת יד בכספי לקוח". בעשותו כן, מצא בית המשפט המחוזי, כי "מתחם אמצעי המשמעת" הרלבנטי, "נע בין השעיה על תנאי לבין השעיה בפועל למשך שנה וחצי" – מתחם שהוא קל בהרבה מזה "הנוהג במקרים של שליחת יד בכספי לקוח, המגיע אף כדי הוצאה מלשכת עורכי הדין". בהתחשב בכלל המתואר, ובשים לב גם לשיקולים נוספים – בהם עברו הנקי של המבקש, כמו גם משך הזמן הניכר שחלף ממועד הגשת התלונה ועד להגשת הקובלנה – פסק בית המשפט המחוזי, כי "יש להפחית את משך תקופת השעיית [המבקש] בפועל באופן משמעותי, ולהעמידה על שנה אחת בלבד", כשלצד זאת, אין מקום "לשנות מיתר אמצעי המשמעת שהושתו על [המבקש] בידי בתי הדין דלמטה". מכאן הבקשה שלפנַי.

אין בידי לקבל טענות אלה.

עוד תואר, גם הקשר הענייני ההדוק שמתקיים בין שני סוגי עיכוב הכספים הנ"ל, שכן, בסופו של דבר, עסקינן בעורך דין שמשהה אצלו כספים ששייכים ללקוחו (ראו: שם, פסקה י(1)).

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עב"י 48746-04-23 אעלימי נ' לישכת עורכי הדין - מחוז חיפה תיק חצוני: בדא 40/22 בפני כבוד השופט נמרוד פלקס המערער מר נזאר אעלימי ע"י ב"כ עוה"ד נאיל זחאלקה המשיבה לישכת עורכי הדין - מחוז חיפה ע"י ב"כ עוה"ד מירה מטאנס פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לישכת עורכי הדין בבד"א 40/22 מיום 27.3.23 (אב"ד עוה"ד ר' (שטלמן) ארז, חב"ד עוה"ד י' מ. בויאר ועוה"ד א' דסאו), בו היתקבל בחלקו ערעור המערער (ברוב דיעות) על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לישכת עורכי הדין (מחוז חיפה) בבד"מ 40/22 מיום 8.12.22 (אב"ד עוה"ד ס' פריימן, חב"ד עוה"ד י' מרון ועוה"ד ל' חלבי-חסון).

...

דין הערעור להידחות.

לא נמצא שלאלו מהשיקולים האמורים ניתן משקל יתר או משקל חסר באופן המצדיק התערבות בית משפט זה. בטרם סיום מצאתי להפנות לדברי השופט בייסקי בעל"ע 4/83 מאירוב נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד לט(1) 75, 83 (8.1.1985) אשר נכתבו לפני כארבעים שנים, אך הגיונם יפה אף לימים אלה ויש בהם כדי להסביר מדוע דין הערעור דנן להידחות.

"אם במדיניות הענישה בפלילים המקובל הוא, כי ריבוי הרשעות קודמות מפעיל בדרך כלל שיקול בכיוון החמרת העונש, בשיפוט משמעתי על אחת כמה כמה. משום שהשיפוט המשמעתי מטרתו, מלבד ענישת הנאשם, לשמור, כי יהא נקי המחנה של העוסקים במקצוע עריכת-דין, וכי לא ייפגע האמון אשר רוחש הציבור הרחב המזדקק לשירותיהם של חברי הלשכה. יתר-על-כן: כאשר המדובר הוא בעורך-דין, שהרשעותיו הקודמות מלמדות על מועדות נמשכת בעבירות על החוק או על הכללים בדבר אתיקה מקצועית, יש שהכמות הופכת לאיכות. על כן המסקנה, כי הגיעה השעה להפסיק חברות בלשכה לתקופה ממושכת או לצמיתות, עשויה להתקבל לאו דווקא בגין הרשעה ספציפית בעבירה חמורה, אלא גם כאשר הוגדשה הסאה כבר קודם על-ידי חריגה נמשכת, כשלא למד עורך הדין לקחו והוא מורשע שוב, ולו אף בעבירה, אשר לו לבדה עמדה, ניתן היה להסתפק בעונש המתאים לאותה עבירה ושאינו חמור ביותר. בעניינו של המערער הסאה הוגדשה זה מכבר" אשר על כן הערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עב"י 51017-11-23 לישכת עורכי הדין - הועד המרכזי נ' שיפוני תיק חצוני: 27/23 בד"א לפני כבוד השופט נמרוד פלקס המערערת לישכת עורכי הדין - הועד המרכזי ע"י ב"כ עוה"ד ל' שטלצר ומ' מושקוביץ המשיב עידו שיפוני פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לישכת עורכי הדין בבד"א 27/23 מיום 16.10.23 (אב"ד עוה"ד ג' פרישטיק, חב"ד עוה"ד ד' אלדד ועוה"ד ש' גלילי), בו היתקבל ערעור המשיב על חומרת גזר דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לישכת עורכי הדין (מחוז תל אביב והמרכז) בבד"מ 34/20 מיום 6.7.23 (אב"ד עוה"ד ט' יקר, חב"ד עוה"ד א' כביר ועוה"ד ע' פרזנטי).

...

כך שמעידה חוזרת, או דפוס התנהגות, עשויים להוביל במקרים חריגים למסקנה, כי המורשע אינו כשיר לשמש עורך דין.

תוך יישום השיקולים שהנחו את הערכאות המשמעתיות, לרבות בתי המשפט, כעולה מהסקירה דלעיל, סבורני, כי יש לקבוע מתחם אמצעי משמעת בגין הרשעה בעבירות שעניין התבטאות בלתי הולמת, כדלקמן: מקום בו עסקינן בהרשעה ראשונה בגין התבטאות חד פעמית, או מספר קטן של התבטאויות, מתחם אמצעיי המשמעת ההולם הוא בין אזהרה לבין השעיה בפועל לתקופה של עד שלושה חודשים.

אשר על כן, בכפוף להערותיי דלעיל, הערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עב"י 11870-09-23 לישכת עורכי הדין - מחוז תל אביב נ' צ'יצ'יאן תיק חצוני: בד"א 21/22 לפני כבוד השופט נמרוד פלקס המערערת לישכת עורכי הדין - מחוז תל אביב ע"י ב"כ עוה"ד ר' דיין המשיב עוה"ד אלון צ'יצ'יאן ע"י ב"כ עוה"ד ש' זכריה פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לישכת עורכי הדין בבד"א 21/22 מיום 19.7.23 (אב"ד עוה"ד א' רוזנבלט, חב"ד עוה"ד ע' שובל ועוה"ד נ' אלשנף), בו נדחה ערעור המערערת על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לישכת עורכי הדין (מחוז תל אביב) בבד"מ 11/22 מיום 13.3.23 (אב"ד עוה"ד צ' כהן, חב"ד עוה"ד י' ליאור ועוה"ד א' הולט).

...

אשר על כן הערעור מתקבל.

המשיב מורשע בכך שלא העביר כספים ללקוח, עבירה לפי כלל 40 לכללים בצירוף סעיף 61(2) לחוק.

הנני מורה על החזרת הדיון אל בית הדין המשמעתי המחוזי לשם גזירת אמצעי המשמעת נוכח הרשעת המשיב.