ערעור על פסק דין ביהמ"ש השלום בעכו בדבר זכות שימוש במחסן

בית משפט זה ימנה מומחה לגרפולוגיה בהסכמת הצדדים ולפי שיקול דעתו, כשתפקידו של המומחה יהא לעיין בהסכם הפשרה אשר נעשה בין המנוח לבין המשיבה מס' 2 ביום 2.12.09, (עליו חתום המשיב מס' 1 בשם המשיבה מס' 2), וייתן את חוות דעתו ביחס לשאלה האם החתימה של המנוח (אבו רומי קאסם בן ג'מיל ת"ז 020424289) על הסכם זה היא חתימתו האותנטית של המנוח אם לאו? ככל שייקבע שהחתימה של המנוח על הסכם זה היא אכן חתימתו האותנטית, כי אז יידחה העירעור ויועבר הסכום הנ"ל של 150,000 ₪ וכן גם הפקדון שהפקידו המערערים לצורך העירעור בסך 15,000 ₪ לתיק ההוצל"פ הנ"ל, והמשיבים יהיו זכאים לגבות את מלוא יתרת החוב נשוא פסק הדין שניתן בת"א 2901/07 בבית משפט השלום בעכו.

על המבקש את ביטול פסק דין שניתן כנגדו במעמד צד אחד רובץ הנטל להראות, כי עומדת לו, ולו על פני הדברים, טענת הגנה טובה שאם תתברר לגופה יש בה כדי לשנות את תוצאת פסק הדין, וכי לא עשה שימוש לרעה בהליכי המשפט עובר למתן פסק הדין כנגדו, ובכלל זה לא היתעלם מקיומו של ההליך המשפטי, שכן "בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל - דין למיצוי יומו בבית המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל שיכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי יש ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות..." - (ראו ספרו של אורי גורן, סוגיות סדר דין אזרחי (מהדורה עשירית), עמ' 372).

אשר על כן, ובשל מתן משקל הולם לטענות ההגנה לגופן ולזכות הגישה לערכאות, ובהתאם לטענות שהעלו המערערים בהקשר לאישורי המסירה ואופן מסירתם ולעניין החתימה המזויפת, לטענת המערערים, על ההסכם שהוגש להוצל"פ, לא רק ראוי מטעמי צדק שטענות אלו תישמענה, תתבררנה ושתוכרענה לגופן; אלא זו היא אף, חובת הצדק לתת למנוח באמצעות יורשיו – עיזבונו, להביא בפני בימ"ש קמא ראיות לעניין המירמה, ההונאה וההטעיה שנעשו על ידי המשיבים בהליך העקרי, כנטען על ידי המערערים, מירמה, הונאה והטעיה שהביאו למתן פסק הדין שניתן בהעדר בתביעה שהוגשה בהליך הראשון; תביעה שבמהותה חייבה בירור עובדתי הן בשאלת החבות והאחריות של המנוח לפריצת המחסן והמשרד והן לניזקי המשיבים הנטענים והן ביחס לגובה הנזק הנטען, דבר שלא היתקיים כאמור לעיל למרות ההכחשות של המנוח והמערערים.

כ' סעב, שופט השופט יגאל גריל והשופטת בטינה טאובר: תביעתם של המערערים היא לביטול פסק דינו של בית משפט השלום בעכו משנת 2007 אשר לפיו חוייב אביהם המנוח של המערערים בתשלום פיצוי כספי למשיבים מבלי שהתגונן כנגד תובענה זו. תביעתם של המערערים, שנדחתה על ידי בית משפט קמא הוגשה לאחר שבקשתם לביטול פסק הדין לפי תקנה 201 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, נדחתה לפי פסק דינו של בית משפט זה (כב' השופט ד"ר מ' רניאל), שניתן במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו, ואושר על ידי בית המשפט העליון במסגרת בקשת רשות ערעור על ידי כב' השופט נ. הנדל (רע"א 7301/13 מיום 5.11.13).

...

אנו סבורים אפוא, כי נכון יהיה לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא מיום 1.11.15, ולהורות על החזרת התיק לדיון בבית משפט קמא בהתאם להנחיות שפירטנו לעיל.

כמו כן סבורים אנו, שיש לבטל את הוצאות המשפט בהן חויבו המערערים לפי פסק דינו של בית משפט קמא מיום 1.11.15, וככל ששולמו יוחזרו על ידי המשיבים למערערים בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דיננו.

י' גריל, שופט בכיר [אב"ד] ב' טאובר, שופטת התוצאה היא אפוא כאמור בחוות דעתם של השופטים י. גריל ו-ב. טאובר כנגד דעתו החולקת של השופט כ. סעב.

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בקריות (כב' השופטת תדמור-זמיר) מיום 14.7.2011 בתו"ב 3478-06-09 (להלן: "פסק הדין קמא").

בהמשך, טען המבקש כי הוא אכן ביצע את הבניה אך טען כדלקמן: "אני בניתי קומה אחת וזה לפי ההיתר, ההיתר נמצא בועדה. שנה לא היה מהנדס בועדה שיחתום על ההיתר. הייתי אצלם ואמרו לי להתחיל לבנות. יש לי חריגה של 12 מ"ר. שלמתי היטל השבחה וגם אגרה. למעלה יש לי סה"כ מחסן של 4 על 3 מ"ר בגובה 2 מטר, זו הקומה השנייה שמדברים עליה"; (עמ' 8 לפרוטוקול קמא, שורות 11-13), ובהמשך: "לאחר שאני מעיין בתמונה שהציגה ב"כ המאשימה, אני מאשר שזה הבית. יש היתר, הכסף משולם. היה פירסום בעתון, הכל עבר, לא היה מהנדס בועדה. אם שלמתי, אז זו הסכמה. שלחתי מכתב לועדה למה אני לא מקבל את ההיתר והגשתי תוכניות תיקון על ה-12 מ"ר בקומה למעלה, שזה מחסן. אין לי את ההיתר, ההיתר בועדה"; (שורות 20-23).

בעקבות הדברים, המבקש חזר וטען כי הוא הגיש את הבקשה לקבלת היתר, כי שילם את כל התשלומים, כי היה אמור לקבל לידיו את ההיתר וכי הוא לא מבין מדוע ההיתר עדיין לא היתקבל בידיו, וכי אם הדבר קשור בכך שלא היה מהנדס בועדה והטיפול בהיתרים עוכב – אז "זו לא בעיה של האזרח" (עמ' 9, שורה 3), ועוד אישר שאכן הגיש בקשה מתוקנת לגבי 12 מ"ר נוספים שניבנו ואשר לא כלולים בבקשה המקורית, אשר לגביה לדעתו כבר יש לו היתר או שאמור להיות לו היתר.

המבקש לא ביצע את צו ההריסה, ולכן – בשנת 2015 ניפתח נגדו תיק נוסף המייחס לו עבירה של אי קיום צו שפוטי (תו"ב 49993-02-15 בבית משפט השלום בעכו, להלן: "התיק החדש").

בהקשר זה העיר כב' השופט שדן בתיק החדש, כי הוא אינו משמש כערכאת ערעור על פסק הדין הקודם.

המבקש טוען כי זכותו לייצוג הוגן נפגעה, היות והדיון במהלכו הורשע בתיק קמא היתקיים ללא נוכחות עורך דינו.

...

בהמשך, טען המבקש כי הוא אכן ביצע את הבניה אך טען כדלקמן: "אני בניתי קומה אחת וזה לפי ההיתר, ההיתר נמצא בוועדה. שנה לא היה מהנדס בוועדה שיחתום על ההיתר. הייתי אצלם ואמרו לי להתחיל לבנות. יש לי חריגה של 12 מ"ר. שילמתי היטל השבחה וגם אגרה. למעלה יש לי סה"כ מחסן של 4 על 3 מ"ר בגובה 2 מטר, זו הקומה השנייה שמדברים עליה"; (עמ' 8 לפרוטוקול קמא, שורות 11-13), ובהמשך: "לאחר שאני מעיין בתמונה שהציגה ב"כ המאשימה, אני מאשר שזה הבית. יש היתר, הכסף משולם. היה פרסום בעיתון, הכל עבר, לא היה מהנדס בוועדה. אם שילמתי, אז זו הסכמה. שלחתי מכתב לוועדה למה אני לא מקבל את ההיתר והגשתי תוכניות תיקון על ה-12 מ"ר בקומה למעלה, שזה מחסן. אין לי את ההיתר, ההיתר בוועדה"; (שורות 20-23).

ברי כי במצב דברים זה אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד בהתייחס לשש שנים.

סיכום - נוכח כל האמור מעלה ובמצטבר, מצאתי כי לא ניתן לקבל את הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור בתיק הנוכחי.

הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות.

מונח לפניי ערעור על פסק הדין (הכרעת הדין וגזר הדין) של בית המשפט השלום בעכו (כב' השופט וויליאם חאמד) (להלן: בית משפט קמא) שניתן בתיק תו"ב 1700-12-14.

כתב האישום מכתב האישום שהוגש בתיק הנ"ל עולה התמונה הבאה: ביום 11/12/01 המערערים הורשעו, על יסוד הודאתם, בבית משפט השלום בעכו בת.פ. 2930/01 (להלן: תיק המקור) בעבירה של ביצוע עבודות בנייה ושימוש בהן ללא היתר ובסטייה מהיתר, בנגוד לסעיפים 204(א) ו- (ב) לחוק התיכנון והבניה, זאת משום שביצעו עבודות בנייה ושימוש ללא היתר ובסטייה מהיתר במקרקעין הידועים כחלקה 34 בגוש 18576 מאדמות טמרה, כמפורט להלן: בסטייה מהיתר- בניית מבנה בשטח של 1000 מ"ר לערך, בניית קומת מרתף בשטח של 260 מ"ר לערך ובניית מחסן ושירותים בשטח של 88 מ"ר לערך; ללא היתר- בניה של מבנה המשמש למסעדה בשטח של 314 מ"ר לערך, מבנה צמוד למחסן בשטח של 77 מ"ר לערך, בניית סדרת כיפות מקונסטרוקציית צנורות בשטח של 191 מ"ר לערך, בניית משרדים ומקלחות בשטח של 200 מ"ר לערך, וכן בניית בריכה בשטח 1069 מ"ר לערך.

החל מיום 11/12/02, המערערים לא קיימו אחר הצוו שניתן נגדם בתיק המקור שכן לא הרסו את הבנייה הנ"ל והמשיכו לעשות שימוש עסקי בה. התשובה לכתב האישום במסגרת תשובתם לכתב האישום בפני בית משפט קמא, הודו המערערים בקיום ההליכים הקודמים בתיק המקור ובתיק עמ"ק 20874/04 ובפסקי הדין שניתנו שם, לרבות העונשים שהושתו עליהם, וכפרו ביתר עובדות כתב האישום.

הכרעת הדין בהכרעת דינו דחה בית משפט קמא את טענת השהוי, אשר העלו המערערים במסגרתה טענו כי יש לזכותם נוכח השהוי הניכר בהגשת כתב האישום.

בית משפט קמא הוסיף וציין כי המערערים הפרו את הצוים והמשיכו בבצוע השמוש האסור ללא היתר במשך תקופה ארוכה מאוד של מספר שנים, דבר המלמד, כמו יתר נסיבות ביצוע העבירות, על פגיעה עמוקה ביותר בעקרון שילטון החוק ובמערך התיכנוני במדינה.

...

לפיכך, דינו של הערעור על הכרעת הדין להידחות.

גם דין הערעור על גזר הדין להידחות.

בסיכומו של דבר, אני דוחה את ערעורם של המערערים הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

בפני ערעור הנאשם כנגד הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בתיק עמק 20523/06 בבית משפט השלום בעכו (כבוד ס. הנשיא השופט צמח).

על המערער נגזרו עונשים של קנס בסך 10,000 ₪ או 100 ימי מאסר, תשלום אגרה בסך 6,245 ₪ והוטל צו הריסה של המבנים המתוארים בכתב האישום ובתמונות ת/8 ו-ת/15 תוך 12 חודשים, אלא אם ישיג הנאשם בינתיים היתר בניה כחוק.

אשר לטענת המערער בדבר סיכון כפול – בימ"ש קמא ציין כי המערער נדון בבית משפט השלום בקריות במסגרת תיק 6999/01 בגין בניית מחסן ו/או חניה וכתב האישום הוסב לאחר מכן לצו הריסה ללא הרשעה ואין המדובר בבנייה נשוא כתב אישום זה. באשר לטענת הסניגור כי המבנים נשוא כתב האישום הנוכחי היו קיימים עוד בשנת 2001 עת הוגש כתב האישום לבימ"ש השלום בקריות והיה על המאשימה להגיש כתב אישום כולל גם בגין העבירות הנטענות בכתב אישום זה – בימ"ש קמא קיבל לעניין זה את טענת מפקח הוועדה, מר איגור צור, כי אי הגשת כתב האישום באותו מועד נבעה מ"סיבות מדיניות או פוליטיות" ובזמן האחרון התאפשר מצב תכנוני בישוב בסמת טבעון ושינוי הנסיבות האמור מצדיק הגשת כתב אישום כיוון שהמערער משתמש במקרקעין שאינם שלו, מחזיק משאבים של המדינה, לא משלם ארנונה ואין לו תשתיות.

לטענת המערער, לא הוכח למעלה מכל ספק ביצוע עבירות תוספת בניה ולכן היה על בימ"ש קמא גם לזכותו מחמת הספק מעבירת השימוש ללא היתר.

המשיבה טוענת כי אין כל פגם או טעות בפסק דינו של בימ"ש קמא, אשר נימוקיו מדברים בעד עצמם, ואין מקום להתערבות בפסק דין זה. לטענת המשיבה, אין מחלוקת כי אין בידי המערער היתר בניה למבנים המצויים בחזקתו ובשימושו.

...

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, יש לדחות את הערעור לעניין הרשעתו של המערער בעבירות בהן הורשע ואין להתערב בהכרעת דינו של בימ"ש קמא.

כן סבור אני כי אין להתערב בעונשים שנגזרו על המערער.

על כן, מהטעמים שפורטו לעיל, אני מורה על דחית את הערעור על כל חלקיו.

הפגיעה היחידה אשר יכול ותגרם, וגם לעניין זה לא הובאו כל ראיות מלבד אמירה בעלמא, הנה בקשר ההתנדבותי עם מכון "סאמיט". גם בעיניין זה, ישנה אמירה מסויימת בתסקיר, בלא כל הבהרה ודומה כי עיון בתסקיר מלמד כי לא נערכה בדיקה עם מכון "סאמיט" לעניין זה. ככל שהדברים קשורים באופי העבירה, הרי שבבוא בית המשפט לקבוע את מיתחם העונש ההולם, על בית המשפט להיתחשב בערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה, ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירה.

בבחינת הנזקים שנגרמו מבצוע העבירה והיו צפויים להגרם מבצוע העבירה, סבורני, כי אין צורך להכביר מילים מעבר לאמור לעיל בפסקי הדין שצוטטו לעניין הפגיעה הקשה שיש בבצוע העבירות על אושיות המשטר, והדמוקרטיה במדינת ישראל, ולמעשה על הסדר החברתי במדינת ישראל.

קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את העירעור על קולת עונש של מאסר בפועל בן 4 חודשים שירוצה בעבודות שירות, קנס ומאסר מותנה, בנסיבות בהן אחר עשה שימוש לצורך הצבעה בתעודת הזהות של המשיב שם. בית המשפט המחוזי קיבל את העירעור והעמיד את עונש המאסר על 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, תוך שהותיר את העונשים על כנם.

ב"כ הנאשם הגיש שלושה גזרי דין, בהם הסתפקו בתי משפט השלום בעכו ובחיפה, בנסיבות קלות יותר מן הנסיבות דנן, בהשתת מאסרים מותנים וקנסות (ת.פ. 2210/05 {בימ"ש השלום עכו} מדינת ישראל נ' שרף ענאן [פורסם במאגרים].

בבחינת הנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה, עיון בתסקיר מלמד כי הנאשם, בן 53, נשוי ואב ל – 12 ילדים, העובד כ – 25 שנים במועצה המקומית בתל שבע כמנהל מחסן.

זכות ערעור תוך 45 יום מיום השלמת גזר הדין לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

...

סבורני, כי בקביעת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, יש טעם רב בטענות ב"כ הנאשם כי הנאשם נותן היום את הדין בגין עבירה שבוצעה לפני כ – 5 וחצי שנים, ואשר כתב האישום הוגש בגינה כ – 4 שנים לאחר ביצועה.

סבורני כי ההיקף הנרחב של המעשים ומעמדו של הנאשם כיו"ר וועדת קלפי מצדיק השתת מאסר ממושך בפועל שירוצה כמאסר של ממש, ואולם, נוכח הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה אשר פורטו לעיל, ובעיקר, הזמן הרב שחלף מביצוע העבירה, התסקיר החיובי, החרטה שחש הנאשם, שיתוף הפעולה בחקירתו ונכונותו להפליל את האחרים, הודאתו בהזדמנות הראשונה, ובעיקר תרומתו הרבה לחברה בנכונותו לשמש כמשפחת קלט חירום לילדים, מטים את הכף לטובת הימנעות מעונש של מאסר בפועל.

לאור האמור לעיל, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 7 חודשי מאסר, וזאת על תנאי שלא יעבור כל עבירה בה הורשע משך 3 שנים מהיום.