ערעור על פסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורין

בנסיבות העניין אנו סבורים כי טענת המערערת לפיה ראתה בראש המחלקה גורם מוסמך להתחייב בפניה גם על תשלום פצויי הפיטורים, היא סבירה ולא בכדי פעלה המערערת על יסוד התחייבות זו. חזוק למסקנה כי לראש המחלקה היתה סמכות או לפחות סמכות נחזית לתת את ההבטחה הנדונה ניתן למצוא בהודעת הדוא"ל ששלחה סמנכ"ל משאבי אנוש של המשיבה אל ראש המחלקה ביום 9.12.2018 ובו היא כותבת כך: "...בפגישתך איתי ציינת שהבטחת מפורשות לגילי השלמת פיצויים...השלמת הפיצויים לגילי הם בנגוד לכללים מאחר והתפטרה מרצונה ולכן התעוד של ההבטחה קריטי לשיקולי החלטה בדבר תשובה סופית...באין מיסמך כתוב אאלץ שלא להענות לדרישה..." (הדגשה הוספה).

אשר על כן, אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערערת השלמת פצויי פיטורים בסך 57,232 ש"ח. בנסיבות העניין לנוכח המחלוקת הכנה בין הצדדים ביחס לזכאות לא מצאנו לפסוק פצויי הלנת פצויי פיטורים ועל כן לסכום האמור יתוספו הפרישי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.2018 ועד למועד התשלום בפועל.

...

אנו סבורים כי שעה שראש המחלקה אשר עימו סיכמה המערערת לפחות חלק מתנאי שכרה בתקופה הרלוונטית, התחייב בפניה על תשלום פיצויי פיטורים מלאים, תוך שהוא סבור שהוא מוסמך לעשות כן, מוקשה לקבוע כי המערערת ידעה או היה עליה לדעת שהוא למעשה איננו מוסמך לכך.

בנסיבות העניין אנו סבורים כי טענת המערערת לפיה ראתה בראש המחלקה גורם מוסמך להתחייב בפניה גם על תשלום פיצויי הפיטורים, היא סבירה ולא בכדי פעלה המערערת על יסוד התחייבות זו. חיזוק למסקנה כי לראש המחלקה היתה סמכות או לפחות סמכות נחזית לתת את ההבטחה הנדונה ניתן למצוא בהודעת הדוא"ל ששלחה סמנכ"ל משאבי אנוש של המשיבה אל ראש המחלקה ביום 9.12.2018 ובו היא כותבת כך: "...בפגישתך איתי ציינת שהבטחת מפורשות לגילי השלמת פיצויים...השלמת הפיצויים לגילי הם בניגוד לכללים מאחר והתפטרה מרצונה ולכן התיעוד של ההבטחה קריטי לשיקולי החלטה בדבר תשובה סופית...באין מסמך כתוב אאלץ שלא להיענות לדרישה..." (הדגשה הוספה).

בתמצית נאמר, כי אנו סבורים שבנסיבות שהוצגו בפני בית הדין האזורי, היה מקום לקבוע כי הפחתת השכר הנדונה, לכשעצמה, עולה כדי הרעת מוחשית בתנאי עבודתה של המערערת.

אשר על כן, אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערערת השלמת פיצויי פיטורים בסך 57,232 ש"ח. בנסיבות העניין לנוכח המחלוקת הכנה בין הצדדים ביחס לזכאות לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ועל כן לסכום האמור יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.2018 ועד למועד התשלום בפועל.

בעירעור שלפנינו טענה המערערת, כי על בית הדין האיזורי היה לפסוק לה פצויי הלנת פצויי פיטורים ופיצויי הלנת שכר, בנסיבות בהן המשיב לא הגיש כתב הגנה ומימלא לא היה בפני בית הדין שום נימוק המצדיק את ביטול פצויי הלנה.

...

משהמשיב לא הגיש כתב הגנה, נעתר בית הדין האזורי לבקשתה למתן פסק דין בהיעדר הגנה.

לאחר שעיינו בפסק הדין ובתיק בית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי צודקת המערערת בערעורה.

אשר על כן, הערעור מתקבל.

בנידון לפנינו, בכתב העירעור משיגה המערערת על קביעותיו של בית הדין האיזורי בעיניין פדיון ימי מחלה ובעניין מענק שנים עודפות, ואילו בכתב העירעור שכנגד מבקש המשיב להשיג כנגד קביעת שיעור פצויי הפיטורים ואי פסיקת פיצוי הלנת פצויי פיטורים.

...

משכך, דין הערעור שכנגד שהגיש המשיב - להימחק על הסף.

סוף דבר ערעור המדינה מתקבל בחלקו: לענין פדיון ימי המחלה – זכאי המשיב לסכום של 78,919 ש"ח, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.13.

בהתחשב בכך, שהערעורים עוררו שאלות הראויות לליבון, ומשמחדלי המועצה היוו תרומה לצורך בהכרעות נשוא הערעור – לא מצאנו מקום לחייב את המשיב בהוצאות בגין ערעור זה. ניתן היום, י' ניסן תשע"ט (15 אפריל 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

אף שבית הדין קבע כי חוק עבודת נשים חל על המערערת גם בהיותה מועסקת במשרת אמון, הקטין בית הדין את סכום הפצוי לו היא זכאית נוכח היותה מועסקת במשרה מעין זו. הותרת קביעותיו בית הדין האיזורי על כנן משמעה חשיפת נשים להתנכלויות ולפיטורים מצד המעביד, כל שכן נשים המועסקות במשרת אמון, הזכאיות לשיטתו לסכום פיצוי נמוך יותר.

מסכת זו הסבה למערערת עגמת נפש רבה, ועל כן היה מקום לפסוק לה פיצוי גם בגין רכיב זה, בסך 30,000 ש"ח. לעניין אי פסיקת פצויי הלנת פצויי פיטורים טענה המערערת כי המדינה היא הבעלים של סכומי הכסף הצבורים לזכותה בקופת הגמל.

...

כמו כן נרשם שם כי "לסיכום הובהר לגב' להב כי על פי הנוהג המקובל בלשכת סגן השר , התנהלות כל צוות העובדים נעשית אל מול ראש צוות המטה (היא הגב' שפיץ, ר.ר.).. כמו כן הודגש שהגב' שפיץ עומדת לרשות כל עובדי הלשכה לכל טענה בעיה או מענה". עוד נרשם כי המערערת נשאלה אם היא מעוניינת להוסיף דבר מה, והמערערת לא ביקשה לעשות כן. לפי הנטען על ידי המערערת בבית הדין האזורי, היא קיבלה את סיכום הדברים לידיה ביום 14.7.09, ולמקרא הדברים התעורר אצלה חשש ממשי כי מנסים ל"תפור לה תיק".

בנסיבות המקרה הגענו לכלל מסקנה כי הנכון לקבוע את שיעור ההוצאות הכולל בגין ההליכים בשתי הערכאות.

סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו כדלקמן: המערערת זכאית לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה. המדינה תשלם למערערת פיצוי בסך של 30,000 ש"ח. יוגדל הפיצוי שנפסק למערערת בגין הפרת חוק עבודת נשים תשי"א-1951.

יתר הטענות שבערעור נדחות.

] בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בענין החברה למוסדות חינוך[footnoteRef:75] עמד כב' השופט פוליאק על שינוי העיתים באופן תשלום פצויי הפיטורים ועל השלכות השינוי על פסיקת פצויי הלנת פצויי פיטורים וכדלקמן: [75: ע"ע 29744-11-18 חברת מוסדות חנוך ותרות בהרצליה מיסודה הסוה"י לא"י – דורית לוי (31.3.20) (להלן – ענין החברה למוסדות חינוך).

] "המערערת הוסיפה וערערה על חיובה בפיצויי הלנה. בית הדין האיזורי חייב את המערערת בתשלום פצויי הלנה בסכום של 5,000 ₪, עקב איחור בתשלומי השלמת פצויי הפיטורים שלא היו שנויים במחלוקת בסכום של 30,863 ₪. הסכום שאינו שנוי במחלוקת כאמור הועבר לחשבונה של המשיבה ביום 27.5.2015 למרות שעבודתה הסתיימה ביום 31.3.2015.

...

אשר על כן, התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש – נדחית.

] סוף דבר התביעה כנגד המועצה נדחית במלואה.

התביעה כנגד העמותה מתקבלת באופן חלקי, כך שהעמותה תשלם לתובעת בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 20,000 ₪.