בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בחדרה (כב' השופטת יפעת שקדי שץ) בתלה"מ 9091-08-23 ותלה"מ 62743-06-22 מיום 05.12.2023, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לאפשר לה להתגורר בנכס המקרקעין – בית שבשלבי בניה סופיים שברחוב xxx בxxx (להלן: "הבית" או "הנכס").
עוד יש לציין כי ביום 06.12.2023 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב החלטות בית משפט קמא בקשר לפעולותיו של כונס הנכסים הזמני ובקשר לפינוי חפציה מהבית, על מנת לאפשר הגשת בקשה לפסלות שופט.
על רקע דברים אלה עולה השאלה, האם כאשר מדובר בנכס משותף שלא שימש בפועל למגורי הצדדים, וקיימת מחלוקת האם נועד כדי לשמש למגוריהם בהמשך, כטענת המבקשת, או שלצדדים היו תכניות אחרות לגביו, כטענת המשיב, יש להחיל עליו דיני הקניין ה"רגילים"?
כאמור, בעוד שדיני המקרקעין שואפים למימוש זכויות קניין באפן מיידי במסגרת פירוק השתוף, דיני המשפחה שואפים לבחון את היבט המשפחה, ולהשעות את הפרוק לשלב מאוחר יותר, עם עריכת הפרוק הכולל או איזון המשאבים הכולל.
...
דיון והכרעה:
לאחר שנתתי דעתי להחלטות בית משפט קמא, לבקשת רשות הערעור ולתשובת המשיב לבקשת רשות הערעור, מסקנתי היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.
על כן, יש לתת את הדעת גם לשיקולים ואינטרסים נוספים שיתכן כי בשלהם ראוי שלא לדחות את הליכי פירוק השיתוף בדירה, גם אם פירוק זה מהווה הכרעה בגזרה צרה זו.
סבור אני כי במקרה דנן השעיית המכירה לא תשרת את החתירה להסדר כולל והוגן, וכי פני הנכס עצמו שלא שימש למגורים, מטים את כפות המאזניים לטובת הכרעה על פי דיני המקרקעין – פירוק מיידי, תחת השעיית הפירוק, בהעדר שיקולים מובהקים מתחום דיני המשפחה.
בנוסף סבור אני כי התמורה שתתקבל כתוצאה מפירוק השיתוף תהווה מקור להבטחת מגוריה עם הקטינה, כארש שאלת הזכאות למדור והסדרתם תידון לגופה.
אשר לטענת המבקשת בנוגע לטובת הקטינה, סבור אני כי אין ממש בטיעון זה שעה שהנכס לא שימש בעבר למגורים.
לאור כל המקובץ, מקובלת עלי מסקנת בית משפט קמא כי מתקיימים שיקולים המצדיקים את הותרת הסעד הזמני האוסר על כניסת הצדדים לנכס למטרות מגורים ולא מצאתי כי נפלה בה שגגה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.
לאור המקובץ, אני מורה על דחיית הבקשה, וביטול עיכוב הביצוע, כאשר על המבקשת לפנות את הבית תוך 21 ימים.
