ערעור על פסילת רישיון עקב בדיקה רפואית במכון לבטיחות בדרכים

העירעור מופנה גם נגד האופן בו נערכו למערער בדיקות על ידי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: "המרב"ד") ועל ידי ועדת הערר (להלן: "ועדת הערר" או "הועדה") ונגד ממצאיהם ומסקנותיהם ונטען כי גם דינן של אלה להתבטל.

בעקבות החלטת המרב"ד, הודיעה הרשות למערער, בהודעה שנחתמה ביום 30/6/16 (נספח 7) כי הוא אינו כשיר לנהוג ברכב מסוג B. ההודעה (להלן: "הודעת הרשות" או "ההודעה"), שכותרתה היא: "בקשתך לקבלת רישיון נהיגה", התקבלה אצל המערער ביום 12/7/16 ובה נקבע כדלקמן: "על פי הסיכום הרפואי שהיתקבל מהמכון הרפואי לבטיחות בדרכים נקבע כי:

על פי תקנה 195א(א) לתקנות התעבורה: "ועדת הערר רשאית לאשר את החלטת הרופא המוסמך, לשנותה או לבטלה או להורות על בדיקה מחודשת בידי הרופא המוסמך (להלן - בדיקה מחודשת) של מבקש רשיון הנהיגה או של בעל רשיון הנהיגה (להלן בתקנה זו - המבקש) או ליתן החלטה אחרת ככל שיחייב הענין". על החלטת ועדת הערר לפי תקנה 195א(א) לתקנות, ניתן לערער לביהמ"ש לעניינים מינהליים בשאלה משפטית בלבד, כפי שקובע סעיף 55(א1) לפקודה, כדלקמן: "ערעור על החלטה של רשות הרשוי לפי סעיף 51, שניתנה מטעמים של כשירות רפואית לאחר שניתנה החלטה של ועדת ערר רפואית כאמור בסעיף 55א(ב), תהיה נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים; ערעור כאמור יהיה בשאלה משפטית בלבד". בעיניין זה אציין, כי הפסיקה עמדה על הקושי להגדיר מהי "שאלה משפטית", או "בעיה משפטית". הקו המשותף לדעות שהובעו בפסיקה, הוא השאלה האם מדובר בקביעת כלל משפטי, על בסיס עובדות שנקבעו או שמא מדובר בהכרעה בשאלות עובדתיות.

בנוסף, בסופו של דבר קבעו רופאי המרב"ד, בנימוקם לפסול את רישיונות של מערער, כי קיים "סיכון משמעותי לאבד שליטה באביזרי נהיגה". אבהיר, שוב, כי אין מדובר בשאלה רפואית, בה בית המשפט אינו מוסמך להתערב, אלא בשאלה הנוגעת לתקינות היתנהלות הועדה בבצוע הבדיקה.

אמנם, ככל שמטפל סבור שיש בנוכחות מלווה כדי להפריע לבדיקה (באחת מהדרכים המפורטות בסעיף הנ"ל) רשאי הוא שלא לאפשר למלווה להיות נוכח בבדיקה.

...

אני מורה, כי תוקף רישיון הנהיגה שבידי המערער, מושב על כנו, עם מתן פסק דין זה, ללא צורך בפעולה כלשהי מצד המערער או מצד רשות הרישוי.

המשיבים ישלמו למערער (בשערוך כדין) את אגרות הערעור ואת הוצאות חוות דעתה של פרופ' גרוס (בלבד) כנגד הצגת קבלה על תשלום שכר טרחתה.

בנוסף לכך ישלמו המשיבים למערער הוצאות ערעור ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

בית משפט לעניינים מינהליים בבאר שבע עמ"נ 26395-12-17 אלהואשלה נ' משרד התחבורה/אגף הרשוי ואח' בפני כבוד השופטת גאולה לוין מערער עטף אלהואשלה ע"י ב"כ עוה"ד נואף אבו קוידר משיבים 1.משרד התחבורה/אגף הרשוי 2.פקיד משרד הבריאות- המכון הרפואי לבטיחות בדרכים 3.ועדת ערר לפי תקנה 195 לתקנות התעבורה ע"י פרקליטות מחוז דרום - אזרחי פסק דין

עת פנה להוציא רישיון נהיגה נימסר לו כי עליו לעבור בדיקות במסגרת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: "המרב"ד).

בבדיקה קבע הפסיכיאטר כי "לאור עיון במסמכים ולאור הבדיקה, לא נמצא כשיר לנהיגה/להערכתי יש קוי אישיות אנטי חברתיים פעילים". למערער נשלחה ביום 8.5.2017 הודעה ממשרד הרשוי כי נמצא לא כשיר לנהיגה.

סעיף 51 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] קובע כי "רשות הרשוי רשאית, בהחלטה מנומקת, לפסול אדם המחזיק ברשיון נהיגה, לצמיתות, לתקופה מסוימת, או עד למילוי תנאים שייקבעו בהחלטה, אם היא משוכנעת שבעל הרשיון אינו ראוי לנהוג מחמת כושר נהיגה לקוי". בהתאם לסעיף 55(א1) לפקודת התעבורה, ניתן לערער על החלטת רשות הרשוי בפני בית המשפט לעניינים מנהליים בשאלה משפטית בלבד.

...

הוא מדגיש את הבחינה המעמיקה המתחייבת במצב של שלילת רשיון ממי שאחז ברשיון, להבדיל ממצב בו נדחית מלכתחילה בקשה למתן רישיון.

באותו מקרה מצא בית המשפט כשל חמור בבדיקת המערער שם במרב"ד, כשל שהביא לשלילת ממצאי המרב"ד ומסקנותיו.

כן מצא בית המשפט כי בהליך בפני ועדת הערר נפלו פגמים מינהליים מהותיים ובהם שגיאות עובדתיות בהתייחס לחוות דעת מומחים מטעם המערער, התעלמות מקביעות של אותם רופאים והימנעות מבירור נוסף, הגם שלשיטת הוועדה לא היה בפניה המידע הנדרש.

סוף דבר – לא נמצאה עילה לקבלת הערעור, ואני מורה על דחייתו.

בית משפט קמא הדגיש כי רכיב הפסילה על פי הסדר הטיעון אינו נותן מענה למסוכנות הנובעת מהמשך נהיגתו של המערער, וכי אין בבדיקות במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: "המרב"ד"), אותן יצטרך לעבור המערער לכשיבקש להשיב את רישיונו בתום תקופת הפסילה, משום מענה לאירועים הרפואיים העתידיים אשר עלולים להתרחש בפתאומיות וללא כל אזהרה.

...

לסיכום, ביקש המערער לכבד את הסדר הטיעון כך שמשך הפסילה יועמד על 7 שנים, החל מיום הפסילה המנהלית.

סבורים אנו כי בכך שגה בית משפט קמא.

לאור האמור לעיל אנו מקבלים את הערעור ומורים כי רכיב הפסילה אשר הושת על המערער יועמד על 7 שנים, בניכוי ימי פסילתו בתיק זה. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם.

במסגרת העתירה קובל העותר על אלימות שהופעלה נגדו ועל כבילתו באזיקים, שלא לצורך; על החרמת תיקיו האישיים במהלך מעצרו; על כך שהוא שוחרר ממעצרו רק למחרת היום, בו ניתנה החלטת בית משפט השלום בירושלים (מ"י 18075-05-17, מיום 10.5.2017), המורה על שיחרורו ממעצר בערובה; ועל כך שרשיון הנהיגה שלו נפסל, שלא כדין לטענתו, בעקבות הרשעתו בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים.

ככלל, הדרך הראויה להשיג על פסק דין של בית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות של בית משפט השלום, היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, ולא בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט העליון, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק.

נוסיף עוד, כי מתגובתה המקדמית של המשיבה עולה, כי העותר פנה ביום 19.12.2016 למשרד הרשוי, על מנת לחדש את רשיונו, והוא הופנה לבדיקת כשירות רפואית במכון הרפואי לבטיחות בדרכים.

...

לאחר שעיינו בטענותיו של העותר ובתגובה המקדמית מטעם המשיבה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

בנוסף, עתירה עשויה להידחות על הסף, כאשר הסוגיה המועלית בה הינה תיאורטית גרידא (בג"ץ 4243/17 עמותת עיר עמים נ' מפקד מחוז ירושלים (24.5.2017); בג"ץ 3691/14 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (9.9.2015); בג"ץ 3101/14 פלוני נ' משרד הביטחון, אגף השיקום (14.9.2014)).

לאור האמור לעיל, העתירה נדחית על הסף.

צוין שהנאשם החל במסלול של שקום, סיים את כלל הפסילות שהוטלו עליו, פנה למכון הרפואי לבטיחות בדרכים, ועבר סדרת בדיקות וטיפולים, לצורך הוצאת רישיון נהיגה, ומתתין כעת לקבלת אישור אחרון לביטול ההגבלות במכון הרפואי.

מדיניות הענישה בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל (9.10.12), בהתייחסה למיתחם הענישה, בעבירות של נהיגה בפסילה, ציינה כב' השופטת ט' חיימוביץ': "מיתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה." בעפ"ת (ב"ש) 43966-08-13 חאלד זידאן נגד מדינת ישראל (21.1.14), צוין מיתחם הפסילה בעבירה של נהיגה בפסילה: "הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הנו בתוך מיתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים." ברע"פ 2421/12 ברנס נ' מדינת ישראל, בעבירות של נהיגה בפסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח, בעבירה ראשונה של נהיגה בפסילה, כשלחובתו 54 הרשעות קודמות, לרבות, שתי תאונות דרכים, נדחתה בקשת רשות ערעור על עונש שכלל פסילה לשנתיים, מאסר מותנה וקנס בסך 5,000 ₪, בהיותו איש קבע, שתרם לצבא, והיעדר עבר פלילי.

...

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, את מתחם העונש ההולם, ואת עברו של הנאשם, אני סבורה שבמקרה שלפני, אין מקום לגזור רכיב של מאסר על הנאשם.

בנסיבות האמורות, אני סבורה שיש לעודד את הנאשם להמשיך בדרך זו. החברה תצא נשכרת מכך שלנאשם יינתן אופק שיקומי, שיאפשר לו לשנות את דפוסי התנהלותו בכביש ולהשתלב באופן המיטבי בעתיד בחברה.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני דנה את הנאשם ל-3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, או של נהיגה בזמן פסילה.