ערעור על פסילת צוואה בעדים בשל השפעה בלתי הוגנת

השופט נפתלי שילה: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה מיום 2.10.23 (כב' השופטת ורד שביט פינקלשטיין בת"ע 37681-05-20) שדחה את בקשת המערער לקיום צוואתו האחרונה של המנוח ר' ל' ז"ל מיום 10.10.19 מחמת השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בעריכת הצוואה.

"העלאת טענה חדשה זו ומתן פרשנות אחרת לאמור בצוואה בנגוד להצהרותיו המפורשות והחד משמעויות עד לאותו מועד בדבר היותו היורש הבלעדי של המנוח, מחזקת את המסקנה אודות אי תקינות תהליך עריכת הצוואה ויש בה אינדיקאציה למעורבות פסולה... והשפעה בלתי הוגנת על המנוח... בעצם טענת התובע כי האמור בצוואה המאוחרת אינו משקף את רצונו לכאורה של המנוח "כפי שהוא מבין אותו" יש להוות הוכחה ברורה לכך שתהליך עריכת הצוואה היה בלתי תקין כאשר הצוואה נעשתה בבהילות ומבלי לבחון היטב את רצונו של המנוח".

...

"העלאת טענה חדשה זו ומתן פרשנות אחרת לאמור בצוואה בניגוד להצהרותיו המפורשות והחד משמעויות עד לאותו מועד בדבר היותו היורש הבלעדי של המנוח, מחזקת את המסקנה אודות אי תקינות תהליך עריכת הצוואה ויש בה אינדיקציה למעורבות פסולה... והשפעה בלתי הוגנת על המנוח... בעצם טענת התובע כי האמור בצוואה המאוחרת אינו משקף את רצונו לכאורה של המנוח "כפי שהוא מבין אותו" יש להוות הוכחה ברורה לכך שתהליך עריכת הצוואה היה בלתי תקין כאשר הצוואה נעשתה בבהילות ומבלי לבחון היטב את רצונו של המנוח".

מכל הנימוקים הנ"ל, יש לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות.

כפי שנקבע בע"א 913/20 עלי חלאילה נ' חאלד טאהא (9.6.22)‏:‏ "כידוע, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, המבוססים על התרשמותה הבלתי אמצעית של הערכאה הדיונית ממכלול הראיות והעדים שהופיעו בפניה. זאת אלא במקרים חריגים, שבהם מסקנותיה של הערכאה הדיונית אינן מתיישבות באופן מובהק עם הראיות אשר הונחו בפניה ועם השכל הישר, או כאשר נעלמו ממנה עובדות מהותיות... הדברים נכונים במיוחד במקרה דנן, שכן ההליך בבית המשפט קמא נסוב סביב שאלות עובדתיות מובהקות, והועלו במסגרתו גרסאות עובדתיות שונות, אשר התפתחו והשתנו במהלך שמיעת ההוכחות. במצב דברים זה, בו קיימת חשיבות מיוחדת לביצוע הערכת מהימנות עדינה ומדויקת של הערכאה הדיונית, ולהתרשמות ישירה מן העדים וממכלול החומר הראייתי, ההצדקה להתערבות בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא פחותה אף יותר. אשר על כן, סבורני כי המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור." ראו עוד: ע"א 6277/19 הרמן נ' וייס (15.3.22); ע"א 2786/18 בכר נ' קופרלי (30.12.21); ע"א 8506/15 יעקב ריכטר נ' בנימין כהן (10.4.18).

בנוסף המערער אמר: "הוא אמר תשמע, אם אני ממנה אותך כיורש אתה לא תתבע אף אחד" (שם עמ' 9 שורה 7).

המערער שב ואמר שבצוואה כתוב "אייל אתה היורש ואני ממנה אותך כיורש לקבל את כל הכספים שלי ואני דואג לבן שלי" (שם עמ' 42 שורות 1-2).

סיכומו של דבר: אציע לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות המשיב 1 בסך של 40,000 ₪.

לפיכך אני מצטרף למסקנה אליה הגיע חברי שדין הערעור לדחייה.

אחת מבנות המנוחה, הגב' ד', הגישה בקשה לקיום צוואה של המנוחה מיום 3.5.04 (להלן: צוואת 2004) והמערער הגיש היתנגדות לקיום צוואה זו. ביום 12.7.18 התקבלה היתנגדות המערער ובית המשפט קמא פסק שיש לבטל את צוואת 2004 לאור קיומה של השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בהכנת הצוואה (להלן: ההליך הראשון).

עו"ד אוסטין הצהיר שהצוואה נערכה במשרדו ורק המנוחה והעדים נכחו במעמד זה. עו"ד אוסטין לא זכר את פרטי עריכת הצוואה ואולם לדבריו, ככלל, הוא לא מחתים על צוואה אלא אם הוא נוכח שהמצווה ידע על מה הוא חתם ועשה זאת בדיעה צלולה וללא השפעה בלתי הוגנת.

צוואת 2004 לא בוטלה בשל טענה שהמנוחה לא הבינה את האמור בצוואה מאחר שהיא לא תורגמה לה. הצוואה נפסלה לאור העובדה שהוכחה השפעה בלתי הוגנת ונטילת חלק בעריכתה.

ח' העיד בחקירתו שכלל לא שוחח עם ילדי המנוחה על נושא זה וגם העד מ' העיד כך. התברר שהמנוחה שהייתה כבת 99 בעת שחתמה על הצוואה, הונחתה להתלוות לשניים מחבריו של המערער על מנת לחתום על צוואה שהמערער מסר את תוכנה לעו"ד אוסטין והיא חתמה על הצוואה ועל ייפוי כוח בלתי חוזר מבלי שאלו תורגמו לה. ברור אם כן שהחתימה על הצוואה נעשתה שלא מרצונה החופשי והאמתי.

...

מ' העיד שהוא לא זוכר שתרגם למנוחה את הצוואה מילה במילה ולדבריו: "פניתי אליה ואמרתי לה תגידי, את רוצה להוריש את הכול לא' [המערער]? את יודעת מה המשמעות? ואמרה כן". לכן, משמ' העיד שהוא לא תרגם את הצוואה למנוחה וח' ועוה"ד לא יודעים כורדית, המסקנה היא שהצוואה לא תורגמה למנוחה.

משבצוואה נפלו פגמים צורניים והוכח שהצוואה הוכנה בהתאם לסיכום עם אדם שאינו המנוחה, והצוואה לא תורגמה ללשונה ולא הוסברו לה משמעויות הצוואה והדרת ילדיה האחרים "איני יכולה לומר כי הוכח שלשון הצוואה שבפני משקפת רצונה האמיתי והחופשי של המנוחה כדרישת סעיף 25 לחוק הירושה". לכן, ההתנגדות מתקבלת, הבקשה לקיום הצוואה נדחית וניתן צו ירושה אחר המנוחה.

לכן, יש לקבל את הערעור, לקיים את הצוואה ולחייב את המשיבה בהוצאות.

לכן, יש לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות.

לפיכך, אף אם המשיבה לא טענה בהליך הקודם שהמנוחה לא הבינה היטב עברית, ניתן ואף חובה לברר טענה זו כשהיא מועלית ביחס לצוואה בהליך זה. כפי שציין חברי אב"ד השופט שוחט בעמ"ש 5512-11-19 ח.ט. נ' נ.א. (19.8.20): "ברם, בעל הדין האמתי הוא המנוח, אותו נוכח נפקד, שעל דבריו אנו אמונים ואותם אנו מצווים לקיים. הוא הלקוח של בית המשפט. רצונו הוא הרצון היחיד שיש להתחשב בו. לכל האחרים אין אינטרס הסתמכות. הם בעלי אינטרס אלא שאינטרס זה אינו מעניינו של בית המשפט. אם בקיום צוואה חופש הרצון של המנוח הוא עמוד האש שמנחה אותנו, אומד דעתו של המנוח הוא הקו המנחה בפרשנותה". סיכומו של דבר: אין להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא שקבע שהמערער לא הרים את הנטל הנדרש להוכיח שהצוואה משקפת את רצונה האמיתי והחופשי של המנוחה.

(20-19 , ניצול מצבה והשפעה על רצון המנוחה (סעיפים 15-12 מנגד המבקשת בתשובה הדגישה, כי טענות המשיב נעדרות תשתית ראייתית כמתחייב לביסוס עילות ההיתנגדות (סעיפים 4-1 ), לא צורפו ראיות חיצוניות אלא תצהירים של בני מישפחה; עוד הדגישה כי לא הורם נטל ראייתי שכן עסקינן בצוואה שלא נפל בה פגם פורמלי (סעיף 5, סעיף ו' על תת סעיפיו) וכי אין בדין עילת פסלות צוואה בשל קירבה משפחתית או היעדרה, תוך היתייחסות לנסיבות הקשר שבין המנוחה לבין המבקשת (סעיפים 10-7 ); המבקשת אף דחתה את הטענות ביחס להוראות הנוטריונים (סעיף ז'); בדבר השפעה בלתי הוגנת (סעיפים 15-11 ); טענות בדבר העידר כשרות לצוות (סעיפים 19-16 ); דחיית טענות בדבר הוראה מגבילה בצוואה וביחס לנכתב כי הצוואה לטובת עדים (סעיפים ד' ו-ה' על תתי הסעיפים).

יתר על כן הנטל להוכיח, כי המנוחה עשתה את צוואתה מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטל על המשיב, הטוען זאת, וכל ספק בעיניין זה פועל לטובת מבקשת קיום הצוואה (סעיף 30 (א) לחוק 1968 ); דנ"א 1516/95 ) 138 ( הירושה, תשכ"ה 1965- ; ע"א 190/68 סוטיציקי נ' קלינברוט, פ"ד כב( 1998 )).

מדובר בעירעור על בית המשפט המחוזי אשר פטר חברה בע"מ מהפקדת ערובה, כבוד השופט הנדל החזיר את הדיון במקרה זה לבחינה חוזרת לערכאה דלמטה, מובן כי מדובר בנסיבות שונות בתכלית מהעניין דנא ואף אינן מועילות למשיב בטיעוניו לנוכח התוצאה.

...

שילוב הנימוקים לעיל מוביל למסקנה כי יש להורות על חיוב המשיב בהפקדת ערובה מתונה.

תוצאה לנוכח האמור לעיל, אני מורה למשיב להפקיד סך של 37,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשת.

₪ לנוכח התוצאה המשיב ישלם למבקשת הוצאות בקשה זו בסך של 1,500 תזכורת פנימית 25.5.2021 – בדיקת הפקדת ערובה/ מחיקת התובענה.

לחילופין, לו תיתקבל טענת משה שהוא רימה את הרופאים, את העו"ס ואת הרשויות על מנת להשיג חוות דעת שתוגש לבית המשפט ותסייע לו להכריז על עצמו כפסול דין והכל כדי לחמוק מנושים – אין הדבר מוסיף על האמון שיש ליתן בו בעיניין כה רגיש כמו עדות לכשרותו של מצוה ולעובדה שהמצווה חתם על הצוואה בלב חפץ, לאחר שהבין את תוכנה ומבלי שהופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת.

לא ניתן להאמין לעו"ד יהודה שרק לאחר שנת 2010, ולפני שנת 2012 נודע לו על פסלותו של משה, מקום בו מדובר בשכנים קרובים.

התעלמותו של עו"ד יהודה ממצבו ומכשרותו של משה מטילים צל כבד על אמינותו ומערערים גם את האמון שיש ליתן בו כמסוגל לאבחן אם אדם כשר לערוך צוואה.

...

סוף דבר המצווה היה במצב רפואי קשה והיה תלוי ברחל, אשר לא רק שלא סייעה לו אלא אף נהגה כלפיו ביחס לא אנושי ומבזה, והוא הדין אף ביחסו של יוסף לאביו.

עובדות אלה מעלות ספק באפשרות שהמצווה העדיף את יוסף על פני בניו האחרים וחיזק את המסקנה שהתובעת הפעילה על המצווה השפעה בלתי הוגנת.

בסופו של דבר מצאתי שמכלול הנתונים אינו מאפשר קיומה של הצוואה ועל כן אני מקבל את ההתנגדות ודוחה את הבקשה לקיום הצוואה.

הן ב' והן ש' ניסו לקבל מהמנוח את רכושו עוד בהיותו בחיים "תוך ניצול חולשתו הפיזית, הנפשית והמשפחתית וכלה בעריכת צוואה במצב נפשי ופיזי כה קשה ומורכב – מעידים כולם יחד – על ההשפעה הבלתי הוגנת גם מצידו של ש' על המנוח". המנוח היה תלוי בש' כעולה מעדויות העובדות הסוציאליות וכעולה מסיכום הפגישה שלהן עם המנוח מיום 19.6.18, כש' שימש כאפוטרופוס בפועל של המנוח.

בכל הנוגע לצוואה השנייה - ביחס לצוואה זו, קבע ביהמ"ש קמא שלא הוכחה מעורבות של המערער בעריכתה ואין להתערב בקביעה זו. נותר לבחון האם צדק ביהמ"ש קמא שעה שקבע שהוכחה השפעה בלתי הוגנת מצידו של המערער על המנוח בנוגע אליה.

העובדה שהמערער השפיע על המנוח לערוך את הצוואה האחרונה והיא נפסלה מחמת השפעה בלתי הוגנת, לא צריכה להשליך על הצוואה השנייה.

...

טעה ביהמ"ש קמא שהתעלם מהמסקנות ההחלטיות של מחלקת הרווחה שבמהלך החודשים אוקטובר – נובמבר 2017 נפגשו עם המנוח ביחידות, לרבות עם עו"ד מטעמם, והם הגיעו למסקנה שהמנוח פועל בדעה צלולה ומתוך הבנה של הסיכון בהעברת הדירה במתנה.

לפיכך, יש לקבל את הערעור ולקיים את צוואתו האחרונה של המנוח ולחילופין לקיים את הצוואה השנייה או את הצוואה הרביעית ולחייב את המשיב בהוצאות.

לפיכך, אין להתערב בפסק הדין ויש לדחות את הערעור.

בעוד שביחס לעילת ההתערבות בעריכת הצוואה בחן ביהמ"ש קמא כל אחת מהצוואות בנפרד והגיע למסקנה שלא הוכחה מעורבות של המערער בעריכת הצוואה השנייה, בכל הנוגע לעילת ההשפעה הבלתי הוגנת, דן ביהמ"ש קמא בכל הצוואות יחדיו כמכלול, למרות שהיה צריך לבחון האם קיימת עילת פסלות זו בכל צוואה וצוואה בנפרד.

העובדה שאין הבדל בזהות הנהנה בין הצוואות ובשלוש הצוואות האחרונות רק ש' הוא הנהנה, לא צריכה להביא למסקנה שאם הצוואה הרביעית או החמישית דינן להיפסל הוא הדין ביחס לצוואה השנייה.

הענקת הדירות במתנה סמוך לאחר עריכת הצוואה ודבריהם הנחרצים של המנוח ורעייתו בדבר רצונם זה, מלמדים שכוונת המנוח הייתה להוריש למערער את עיזבונו ואין עילה לפסילתה של צוואה זו. יפים לעניינו דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בע"ז/ 188/96 רבקה צ'ציק נ' נאוה צ'צ'יק (31.12.97): "יש להיזהר מהסקת מסקנה מוטעית לפיה דוקא מי שתומך וסועד את המצווה בעת זקנתו או מחלתו יוחזק כמי שמפעיל השפעה בלתי הוגנת מעצם יחס הקרבה והמסירות שהוא מעניק, בעוד הקרוב הזונח את המצווה הנזקק ומרחיק עצמו מאחריות ישכיל בדרכו לערער את תוקף הצוואה ולזכות בנכסיו מכוח דיני הירושה הכלליים, חרף רצונו האחר של המצווה". אשר על כן, אציע לקבל את הערעור בכל הנוגע לצוואה השנייה, לקבוע שיש לקיימה ולבטל את ההוצאות שנפסקו לחובת המערער בבית המשפט קמא.