ערעור על פירוק שיתוף בדירה בין אחים יורשים

ביום 20/1/13 שכרה התובעת יחד עם אחותה שירותי הנתבע לטפל בסכסוך שהתגלע בין האחיות לבין אחיהן בנוגע לדירת ירושה מאת אביהם.

מעבר לכך, לכתב ההגנה צורפה טיוטת כתב תביעה שניסח הנתבע בעיניינה של התובעת נגד אחיה לפירוק שתוף בדירת הירושה (נספח י' לכתב ההגנה), אליו צורף התצהיר עליו חתמה התובעת בפני הנתבע וזאת ביום 28/1/14 (סומן נ/4).

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

...

תוצאה: מכל האמור אני מורה על דחיית התביעה.

האחים ירשו את זכויותיהם בדירה מהוריהם על פי צוואה.

הליך פירוק השתוף התעכב נוכח ההליכים בתביעה השטרית ובערעור, כפי שתוארו לעיל, עד שקביעת בית המשפט לפיה מר לוי היה כשיר לחתום על השטר הפכה חלוטה, והחוב הפך חלוט.

בנוסף, לטענת הכונס, מחיקת הערת האזהרה לצורך ביצוע המכר הנה סעד טפל לסעד העקרי של פירוק השתוף, ולפיכך בית המשפט המוסמך להורות על פירוק השתוף מוסמך להעניק גם את הסעד הטפל הנילווה לו. דיון והכרעה התביעה שבפני היא לפירוק השתוף בדירת מגורים.

...

המסקנה הנובעת מקביעה זו, כך לטענת הכונס, היא שהסמכות להורות על מחיקת הערת האזהרה מסורה לבית משפט זה, בשים לב לשווי הדירה.

אפתח ואומר שאף שביקשתי למצוא בהחלטה בעניין פרדלסקי הלכה מנחה בדבר מגבלת עבירות שנקבעה בצוואה, אני סבורה שקיים שוני מהותי בין נסיבות המקרה שם לנסיבות המקרה שבפני.

כיוון שאני מעריכה שההליך למחיקת ההערה יימשך לפחות שנה, אין מנוס ממחיקת התביעה בשלב זה, עד אשר יקבע בית המשפט המוסמך אם ניתן לממש הדירה באמצעות מכירתה למרות קיומן של ההערות על פי הצוואה.

כמו כן, הוריתי על פירוק שתוף בדירה וקבעתי כי התובעת הנה בעלת 3/4 הזכויות בדירה והנתבעת בעלת רבע הזכויות בדירה.

₪ של העיזבון בשיעור של 156,560 שני הצדדים הגישו ערעורים על פסק הדין (עמ"ש 26110-10-14 ).

במצב שבו התובעת הוציאה הוצאות עבור העזבון נגרע חלקה בחלוקה השווה שהייתה אמורה להיות בין האחיות על פי צו הירושה.

...

אני מקבלת רכיב זה. אני סבורה כי מדובר בהוצאה סבירה לגבי טיפול שיניים ותותבות והנתבעת לגבי רכיב זה לא טענה גם כי הוא מופרך או לא היה בפועל.

אשר על כן אני אני מקבלת את התביעה לגבי הוצאות חד פעמיות עבור המנוחה בסכום של 31,650 .

על כן אני דוחה את הטענה כי התובעת זכאית בנוסף גם להפרשי ריבית והצמדה על הסכום שהיא זכאית לו. סיכום אשר על כן ולאור כל הנימוקים לעיל התביעה הכספית מתקבלת באופן חלקי והתובעת זכאית מעזבונה של המנוחה לתשלום של 156,907 ₪, אשר ישולם בתוך 90 יום ע"י הנתבעת, ולא – יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין.

בין היתר, ירשו האחיות זכויות בשני נכסי מקרקעין: האחד – דירת מגורים, הממוקמת בתל אביב, שבה התגוררה המבקשת עם האם עד למותה; האחר – נכס מסחרי, ממוקם גם הוא בתל אביב, ובו החזיקה האם בשותפות עם המשיבה 2.

במישור זה, לגבי דירת המגורים, טוענת המשיבה כי לא מתקיימים במבקשת התנאים לקבלת מעמד כדיירת מוגנת; כי טענותיה הכספיות של המבקשת, כלפי המשיבה, אינן רלבאנטיות כלל ועיקר לשאלת פירוק השתוף; וכי המבקשת התחייבה זה מכבר, במסגרת הליכים משפטיים אחרים שהתנהלו בין הצדדים (א"פ 1583-11-18; ת"ע 27119-03-21), לפנות את דירת המגורים – ועליה לעמוד בהבטחתה זו. אשר לנכס המסחרי – לטענת המשיבה, המבקשת לא העלתה כל טענת הגנה משמעותית, "למעט הטענה כי לא צורפו כל הצדדים הנדרשים", ולמעשה "הסתפקה בטענה הכללית כי היה מקום לקיים הליך הוכחות בנושא זה". ברם, לגישת המשיבה, מדובר "בשאלה משפטית גרידא שאין בה מחלוקת עובדתית בין הצדדים", ולכן "ברור לחלוטין [...] כי אין מקום לקיומו של הליך הוכחות", לצורך הכרעה בשאלה זו. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות העירעור ובתגובה לה, על נספחיהן, בהחלטת בית המשפט לעינייני מישפחה, ובפסק הדין של בית המשפט המחוזי, החלטתי לידון בבקשת רשות העירעור כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

...

ואכן, במקרה שלפנינו, במישור העקרוני, המבקשת לא חלקה על קיום זכויותיה של המשיבה בנכסים מושא ההליך, אך לצד זאת, העלתה שלל טענות, שלדבריה, משמעותן היא כי אין לאפשר את פירוק השיתוף (זאת, להבדיל מטענות הנוגעות לדרך פירוק השיתוף).

גם טענת המבקשת, על בקשה תלויה ועומדת מטעמה, להגשת תביעה שכנגד, נוכח החובות הכספיים שהמשיבה חבה לה לטענתה – אין בה כדי לשנות ממסקנה זו. לעמדת המבקשת, לא היה מקום ליתן את ההחלטה בדבר פירוק השיתוף, טרם הכרעה בבקשתה זו, שכן תביעתה-שלה עשויה היתה להשפיע על ההכרעה בתביעת הפירוק.

כך, תקנה 63(ב)(14) מאפשרת "לשמוע על אתר עדות של כל הנוכח באולם בית המשפט, על עובדה שבמחלוקת ולקבל מענה לשאלות בעניינים הנוגעים לסכסוך נושא התובענה". מכאן, שבעקבות בירור עובדתי, אשר יכול לכלול אף שמיעת עדות של הצדדים או של עד אחר, רשאי בית המשפט להגיע למסקנה כי להגנה אין סיכוי, וליתן פסק דין אשר מקבל את התביעה.

ברקע הדברים יצוין כי אביו של המבקש נפטר בשנת 2017; ובצוואתו הורה כי המבקש ואחותו (היא המשיבה 2 לבקשה דנן, להלן: האחות) ירשו בחלקים שוים את זכויותיו בנכס הידוע כגוש 7154 חלקה 176 תת-חלקה 6, המצוי בעיר בת-ים (להלן: דירת המגורים).

עוד הדגיש הנאמן כי המבקש השמיט פרטים מהותיים מהבקשה בחוסר תום לב. בין היתר הוא לא ציין את העובדה כי מכירת דירת המגורים נעשתה במסגרת הליך פירוק שתוף בינו לבין האחות, העומדת על פירוק השתוף בדרך של מכירה לצד ג'; העובדה כי בית משפט קמא פסק לו דמי דיור חלוף נדיבים בסך של 260,000 ₪ כנגד פינוי הדירה; העובדה כי זכויותיו בדירת המגורים, שהן מחצית ממנה, מספיקות לכסוי חובותיו וכיסוי הוצאות ההליך, ואף ייוותר לו עודף, מעבר למקובל; העובדה כי ההחלטות מימים 5.2.2023 ו-9.3.2023 הן חלוטות; וכן את העובדה כי במשך ארבע שנים המבקש אינו משלם לקופת הכנוס דבר.

המבקש מעלה טענות כנגד החלטות קודמות יצוין כי במסגרת בקשת רשות העירעור, מעלה המבקש גם טענות כנגד ההחלטה לנקוט בהליך של פירוק השתוף בדירת המגורים בדרך של מכירת הדירה כפנויה (ולא רק כנגד ההחלטה שלא לאפשר לו כיום, לאחר שהחל הליך פירוק השתוף – לפדות את זכויותיו בדירה חלף מכירתה).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובות המשיבים על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

יתרה מכך, אני סבורה כי יש לדחות את טענות המבקש ביחס לפירוק השיתוף בדרך של מכירת דירת המגורים גם לגופן.

סוף דבר; לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.