ערעור על פיטורים בשל אי התאמה לתפקיד

השופטת חני אופק גנדלר לפנינו[footnoteRef:1] שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל- אביב (סע"ש 27395-05-10; השופטת אסנת רובוביץ- ברכש ונציגי הציבור מר הרצל גבע וגב' אהובה גנור), אשר קיבל באופן חלקי את תביעתו של מר יונתן רון (להלן: העובד) וחייב את מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: החברה) לשלם לו פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 288,258 ₪, וכן הפרישי פדיון חופשה שנתית, החזר הוצאות בגין רכב ואש"ל, והוצאות משפט.

נקדים את המאוחר ונציין כי בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר למהלך פגישה זו. לטענת העובד (סעיף 35 לכתב התביעה וסעיף 45 לתצהירו בפני בית הדין קמא) לא קיבל תשובה עניינית בעיניין זה. החברה בכתב ההגנה (סעיף 36) הכחישה טענה זו וטענה כי "התובע קיבל פירוט מלא באשר לזכויותיו הכספיות", ובחקירתו הנגדית של מר אלקיים (עמוד 78 לפרוטוקול מיום 15.1.17) במענה לשאלות על תיכתובות מיילים בינו ובין העובד לאחר פגישה זו ובענייניה, השיב כי "אני לא זוכר". ביום 17.5.09 שלחה החברה לעובד מכתב זימון לשימוע שנקבע למחרת היום 18.5.09 ובו נאמר כך: "הריני להודיעך כי הנני שוקל לסיים העסקתך בשל אי התאמה לדרישות התפקיד ויחסי עובד מנהל". בו ביום השיב העובד לחברה כדלקמן: "בוקר טוב,

...

מסקנת בית הדין האזורי מניתוח זה היתה כדלקמן (פיסקה 21): "אשר על כן אין לנו אלא להסיק כי פיטוריו של התובע נעשו שלא כדין וכי הנימוקים השונים והמגוונים ואף לעיתים הסותרים בגינם טענה הנתבעת כי פוטר התובע, אינם הנימוקים האמיתיים בגינם פוטר וכי פיטוריו היו קשורים לנימוקים שאינם גלויים ואכן קשורים להתנהלות התובע בכל הנוגע לפרשיות עליהם הצהיר לרבות בפרשת הבקדייטינג והתייחסות התובע בנדון לרבות נגד עובדים בכירים ממנו במערכת, שהיו אף הממונים עליו בצורה זו או אחרת". ובהמשך פסק הדין נאמר כך (סעיף 26): "אשר על כן אנו סבורים כי חלו פגמים בכל הליך הפסקת העסקתו של התובע, ופיטוריו נעשו שלא כדין, השימוע לא נעשה באופן ראוי, לא ניתנה לתובע שהות להיערך לשימוע זה ולא עדכנו אותו כי הוא יכול להביא עו"ד מטעמו. הנימוקים הרבים והשונים מעלים כי הנימוקים האמיתיים לא הובאו בפניו של התובע עובר לשימוע ומשכך כלל לא יכול היה להתייחס אליהם. פיטוריו נעשו לאלתר מבלי שיכול היה להיפרד מהסוכנים עימם עבד. כמו כן אנו סבורים כי פיטוריו הוכתמו גם בשיקולים זרים הקשורים לאופן בו התבטא בכל הנוגע לפרשיות שנחשפו בנתבעת, לרבות כנגד הממונים עליו". החברה חויבה איפוא בתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 288,258 ₪, כשתשלום זה היווה מכפלת גובה שכרו החודשי של העובד (48,043 ₪) בששה חודשים.

בית הדין האזורי קבע כי אשר לטענה בדבר זיוף פוליסות כי "התובע לא הציג כל תלונה רשמית שהגיש בנידון ולא הבהיר על איזה פוליסה אחרת מדובר ומשכך אין אנו סבורים כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי הגיש תלונה וכן נושא זה לא עלה על ידי התובע בכל תהליך הפסקת עבודתו ומשכך גם לא הוכח הקשר הסיבתי הנדרש" (סעיף 35).

לאור מכלול זה נאמר בפסק הדין "יש רק לתמוה מדוע בפגישה זו בזמן אמת לא טען התובע כי הוציא מייל בעבר על התנגדותו לכך. משכך אין אנו מקבלים את טענתו של התובע כי התנגד בזמן אמת למייל שהודיע לו על שינוי העמלה ובכך יש לראות בהתנהגות התובע מזמן אמת כהסכמה להפחתת העמלה בנוגע לסוכנות לנדאו". מנגד, קיבל בית הדין את גרסת החברה תוך מתן אמון בעדותו של מר אלקיים בנקודה זו, אשר עלתה בקנה אחד עם תצהירו של מר בצרי.

נוכח מארג ראייתי זה לא מצאנו מקום להתערב במסקנתו של בית הדין האזורי, המבוססת בחומר הראיות ובהתרשמותו מן העדויות.

דין הערעור בהיבט זה להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי.

סוף דבר 52.

ביום 21.8.2019 הודיע משרד הבריאות למבקשת על הפסקת עבודתה החל מיום 31.8.2019 בשל אי עמידתה בהתחייבות להשלמת הלימודים, שעליה היא חתמה ביום 25.9.2017.

ראו הדגשים שהובאו על ידי בית הדין הארצי לעבודה בפרשת רותם (ע"ע (ארצי) 259/06 רותם – מדינת ישראל, ניתן ביום 20.9.2007): "... החלטה על המשך העסקתו של עובד, או פיטוריו, או העברתו לתפקיד אחר, כרוכה לעולם במכלול של שיקולים אותם יש להביא בחשבון, תוך מתן משקל מתאים לכל שיקול"..

בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 15 ימים ממועד קבלת ההחלטה.

...

אשר למשיבה, היא הכחישה מכל וכל את טענות המבקשת, וטענה כי יש לדחות את הבקשה, וכי החלטתה ניתנה כדין.

בעניין זה, ראו שוב בעדותה של העדה טל (ראו גם בסעיפים 63-62 לתצהירה), לפנינו: ".... כשנקלטו אחיות מחברת נטלי, נקלטו 16 אחיות מעשיות, מדברים רק על מחוז חיפה שם היה הסכם עם האוצר וההסתדרות, היה גם מהלך דומה במחוז דרום אך הוא היה כמה שנים לפני כן, מתוך 16 אחיות שנקלטו חלקן רובן התחילו את הלימודים חוץ מהארבעה שאנו מדברים עליהן ומתוכם היו כאלה שהחליטו מראש לוותר ולא ללמוד ולכן סיימו את העסקתן ויש אחיות שהחלו נכשלו ופוטרו בשל כך." לסיכום לסיכום – הגענו לכלל מסקנה בשלב הנוכחי של ההליך, ברמה הלכאורית ועל פני הדברים, וברמת ההוכחה הנדרשת לצורכי ההליך הזמני וכפי שפורט דלעיל בהרחבה, כי המבקשת לא הוכיחה את עילת הבקשה כלפי המשיבה.

על כן, דין הבקשה להידחות.

עם זאת, ולפנים משורת הדין, אנו קובעים כי סכום זה ישולם רק בתום ההליך.

מכל העדויות ששמענו, אנו מתרשמים כי התובעת פוטרה בשל העידר מיומנות לספק שירותי הנהלת חשבונות לבדה, ללא נוכחותה של גב' בן אור, אצל לקוחותיה של הנתבעת ובמקרה זה אצל הלקוחה המועצה האזורית לב השרון.

בסעיף 1 למכתב הזימון לשימוע שהוצא על ידי הנתבעת ביום 17.3.2020 (נספח 3 לתצהיר התובעת) צוין כך: "החברה שוקלת את סיום עבודתך עקב אי התאמה לתפקיד". הנתבעת לא פירטה במכתבה זה טענותיה של גב' בן אור על עבודתה של התובעת, לא הבהירה כי התובעת לא מבצעת את עבודתה כנדרש ולשביעות רצון הנתבעת.

באשר לטענת הנתבעת כי ניתנה לתובעת היזדמנות לערער על ההחלטה לפטר אותה ובילבד שתשלח למר פדר מכתב (ס' 23 לכתב ההגנה).

...

הפרת הוראת סעיף 2(א)(5) לחוק שוויון ההזדמנויות: משקבענו כי התובעת לא פוטרה בשל הריונה – הנתבעת לא הפרה הוראת חוק זו ועל כן התביעה לפיצוי מכוח חוק שוויון ההזדמנויות – נדחית.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בסך 12,000 ₪.

כך, בעוד בכתב ההגנה צוין כי המערער פוטר נוכח העובדה כי הוא "אינו ברמה המקצועית הראויה הנדרשת בתפקידו, על רקע היתנהלותו האישית, העדר משמעת, יחסי אנוש בעיתיים, חוסר קבלת מרות, היעדרויות קיצוניות ועוד", הרי שבכתבי הזימון לשימוע השלישי והרביעי נכתב כי הטעם לזימון נעוץ בכך שהמערער לא השלים את המשימות שהוטלו עליו.

יתר על כן. מסעיף 48 לפסק הדין עולה כי בית הדין האיזורי היה ער לשינוי מרחיק הילכת שנעשה ביחס למערער עת הוטלה עליו משימה מינהלתית - תעוד מיקומם של צוברי הגז – בעוד שמשימה זו היא בכלל באחריות משרד התמ"ת, ועל כן לא ניתן לקבל את הטענה שהוטלה על המערער "משימה לאומית". בהקשר זה טען המערער כי גסנר עצמו כתב במכתב סיכום תקופת הניסיון מיום 20.11.2013 כי הגדרת תפקידו היא "מוביל מקצועי יחיד בתחום", כך שאי ההלימה למטלה שהוטלה עליו - תעוד מיקום של צוברי גז – המוטלת בדרך כלל על סטודנטים ברורה לעין, ומשקפת היתעמרות.

המערער ציין כי מתוק שהעידה מטעם המשיבה הודתה בדיון שנערך ביום 11.2.2020 כי כתבי זימון אלו היו חסרים וכי בדיעבד היא הייתה מפרטת אותם יותר; כל זאת בעוד שבכתב ההגנה ציינה המשיבה כי הטעם לפיטוריו של המערער היה בשל "אי התאמה קיצונית לתפקיד" (סעיף 5 לכתב ההגנה), דבר שלא היה לו זכר בזימון לשימועים דלעיל.

...

דין טענתו של המערער להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל – הערעור נדחה.

עם זאת, בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שמצאנו פגם מסוים בהליך פיטורי המערער – אין צו להוצאות בערעור.

לא מן הנמנע כי העידר התאמה לשמש כמחנך כיתה, מנקודת מבטם של המנהלים, הוא הסיבה בעטיה לא מונה כמחנך.

ויודגש, אין מדובר בעניינינו במקרה בו פוטר עובד מתפקידו עקב אי התאמה לתפקידו, בתואנה כי הדבר נעשה כחלק מהפררוגטיבה הניהולית של הערייה, עת "קיים חשד סביר כי הפיטורים נגועים בשיקולים פוליטיים, באופן שנטל ההוכחה בסוגיה עבר לעירייה" (ע"ע (ארצי) 7632-09-16 עריית פתח תקווה- מיכל אונגר (מיום 23.10.2017).

כך גם אין ענייננו במקרה בו עובדת לא נקראה למילוי מקום, הגם שבמשך חודשים ארוכים היא עשתה כן וזאת מחמת השתייכותו של בעלה לזרם הפורשים (סע"ש (ת"א) 33936-07-21 אסתר אלבוים – מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר (מיום 20.6.2023); ערעור על פסק הדין תלוי ועומד).

...

נוכח העקרונות החוקתיים והמנהליים, כמו גם חוק הפיקוח ותקנות מוסדות מוכרים, מחד גיסא, והיקף מספר המורים (אשר אינם צד להליך), אשר נטען כנגדם כי הם לא עומדים בתנאי הסף והכשירות לשמש עובדי הוראה – טענה שאף לא קיבלה מענה מספק בסיכומי עמל, מאידך גיסא, אנו סבורים כי טוב יעשה משרד החינוך אם יבדוק, בהתאם לשיקול דעתו, האם המורים המופיעים בסעיף 5.9 לתצהירו של התובע, אשר נקלטו לבית ספר החל משנת 2011 ואילך, עומדים בתנאי ההשכלה הנדרשים להוראה, אפילו אין מדובר במשרה רמה בשירות הציבורי (ע"ע 4965-05-11 אחמד אבו עג'ווה – מדינת ישראל (מיום 21.12.2011), האם המנהל פוסע בחלוקת התפקידים בהתאם להוראות רפורמה עוז לתמורה, והאם מועברים תכנים שאינם מקובלים לתלמידים כנטען בסעיף 6.1 לתצהירו של התובע.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית על כל ראשיה, בכפוף להערותינו בסעיף 116 לעיל.

אשר לסוגיית ההוצאות – נוכח כללם של דברים על התובע לשאת בהוצאות הנתבעות ברף הנמוך, כך שהתובע ישלם לכל אחת מהן סך של 3,000 ₪.