ערעור על פגיעה בעמוד שדרה מותני ועמוד שדרה צווארי

לטענת המערער שגתה הועדה הרפואית עת קבעה כי לא נותרה נכות בגין הפגיעה בעמוד שדרה צוארי ומותני שכן ובמסגרת הבדיקה קלינית ציינה הועדה כי יש לו הגבלה קלה בתנועות הגב התחתון ובצואר – ודי בקביעה זו כדי להעניק נכות צמיתה בשיעור 10% בגין ההגבלה בעמ"ש מותני ובשעור 10% בעמוד שדרה צוארי; עוד טוען המערער כי הועדה לא נימקה החלטתה לעניין זה אלא ציינה באופן סתמי כי המדובר בשינויים נווניים הנובעים מגילו של ולא הציגה ולו תלונה אחת על הגבלה בתנועות הצואר או בגב התחתון עובר לתאונה.

הועדה שמעה את תלונות המערער כדלקמן: "המערער נפגע בכתף ימין במסגרת התאונה, התלונן על הפגיעה כבר בחדר מיון בעקבות התלונה בוצע צלום רנטגן של כתף ימין וגם בהמשך טופל במסגרת הקהילה לרבות זריקות בכתף ולכן מבוקש להגיר בקש"ס בין הפגיעה בכתף לבין התאונה. לפי מה שהוא אומר לא סבל בעברו מכתף ימין. כיום מוגבל בתנועות הכתף בעיקר בהרמת היד, בסיבוב היד לאחור, לא מסוגל להרים משאות ביד ימין, לא מסוגל לישון על צד ימין. בנוסף סובל מכאבים והגבלות תנועה בעמ"ש מותני וצווארי, מוגבל בכיפוף בהרמת משאות ומתקשה בהליכה ממושכת, עמידה ממושכת, ישיבה ממושכת, ממה שהוא מספר לפעמים ישן בחצי ישיבה כי לא מוצא תנוחה איך לישון. יד ימין דומינאנטית". הועדה בדקה את המערער וציינה כך: "תובע סובל מהשמנת יתר עם הרניה בטבור גדולה. הגבלה קלה בתנועות הגב התחתון כנ"ל בצואר, מתהלך חופשי ללא צליעה וללא מכשירי עזר. בעת ההתפשטות הניף את היד מעל גובה השכם כ-120, 130 מעלות, סיבוב פנימי מגיע עד L5 בצד שמאל הגיע עד d12 . קיימת רגישות על...ב-2 היקפים יותר מימין. לתובע סכרת עם ..של כף רגל שמאל.". בנימוקי ההחלטה כתבה הועדה כדלקמן: "מדובר בתובע שניפגע בת"ד כאשר רכב פגע ברכבו מצד שמאל. התובע נבדק במיון סורוקה ב-28.3.17, לא נימצאו ממצאים חבלתיים, לא נמצאה מיגבלה בתנועות, התלונן על כאבים בחזה באיזור הצלעות מימין, בצואר ובגב.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

המדובר בנימוק רפואי, סביר ואשר אין מקום להתערב בו. טענות המערער כי הוועדה כלל לא ראתה אותו מתפשט ועל כן הממצאים שכתבה בפרוטוקול לפיהם בעת התפשטות הניף את ידו אינו נכון וכי חלק מהבדיקה שבוצעה כלל לא נרשמה – דינם להידחות.

חזקה כי פרוטוקול הוועדה משקף את שהתרחש במעמד הוועדה ואין בידי לקבל טענות המערער לעניין זה. עם זאת, ובאשר למגבלות המערער בעמוד שדרה צווארי ובעמוד שדרה מותני – לא ברור מהחלטת הוועדה האם קובעת היא כי אין קשר סיבתי בין המגבלה הקלה שנמצאה בבדיקתה את המערער לבין התאונה או שמא בגין האירוע נותרו 0% נכות.

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.3.2017 (להלן - הועדה), שקבעה כי נותרה למערער נכות בשיעור של 5% בגין פגיעתו בעבודה ביום 4.9.2012 (להלן - התאונה).

הועדה לא ביצעה את המוטל עליה ויצאה ידי חובתה בקביעת אחוזי נכות מיזעריים, מבלי לבדוק את המערער, בעוד שנטען בפניה להגבלות בתנועות עמוד שדרה מותני ועמוד שדרה צוארי.

...

אני סבור שיהיה נכון שהוועדה כן תבדוק אותו.

לאור הלכה זו אני סבור, שטענת המערער כי היה על הוועדה לערוך לו בדיקה קלינית בעת התכנסותה מכוח פסק הדין המחזיר חורגת מגבולותיו, שכן עניינו של המערער לא הוחזר אל הוועדה על מנת שתבחן מחדש את מצבו התפקודי, אלא על מנת שתשקול אם יש בשימוש במדבקות בוטראנס כדי להסביר מדוע לא נצפו אצלו מגבלות תנועה בעת שצולם.

לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

ביום 19.2.14 היתקיים דיון בפני כב' השופטת חופית גרשון יזרעאלי וב"כ הצדדים הגיעו להסכמה לפיה עניינה של התובעת יושב אל הועדה הרפואית לעררים, על מנת שתשקול שוב ותנמק קביעתה במישור האורתופדי בנוגע לפגיעה בעמוד שידרה מותני, צוארי, כתפיים ובירכיים.

אני סבורה שנוכח מורכבות הבעיות מהן סובלת המערערת ונוכח פסק הדין המפורט שהחזיר את הדיון לועדה, המצביע על כך שהועדה לא מילאה עבודתה כראוי, היה על הועדה לתת דעתה גם למכתבו של ד"ר כהן אשר כאמור, נכתב קודם לבדיקה של המערערת על ידי הועדה, בסבב הראשון.

...

נוכח האמור שוכנענו כי יש לראות בתקופה בה קיבלה התובעת תשלומים מחברת הראל כתקופה בה קיבלה הכנסה ומשכך יש לראות אותה כעובדת בחודשים אלו, ומשכך נכנסת היא לחריג של הגדרת "עקרת בית" כמפורט בסעיף 195 לחוק.

 לפיכך, גם לא שוכנענו כי במקרה דנן יש לקבל את נקודת הזמן שנקבעה על ידי הנתבע -במועד הגשת התביעה , כנקודת זמן שיש לקחתה בחשבון , זאת נוכח מצבה הרפואי של התובעת שבגינו הצטמצמה הכנסתה עד כדי אבדן ההכנסה.

סוף דבר לאור האמור לעיל , התוצאה היא כי התובעת לא נפלה להגדרת המונח "עקרת בית" בסעיף 238 לחוק , ועל כן שוכנענו כי   בחינת זכאות התובעת לקצבת נכות כללית היתה אמורה להיבחן על פי מסלול של "מבוטחת משתכרת". אשר על כן התביעה מתקבלת.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 11.02.2020, אשר קבעה למר יונה כהן (להלן: הנפגע) דרגת נכות יציבה בשיעור 19% מיום 25.08.2016.

הועדה רשמה את נימוקי הערר מפי ב"כ הנפגע, אשר ציין "אין ערר על שיעור הנכות הכוללת אלא רק על אחוז המצב הקודם במקרה של מקרוטראומה ולא ארוע תאונתי". בפרק סיכום ומסקנות קבעה הועדה כך: "הועדה הקשיבה לטענות ב"כ התובע ועיינה בחומר רפואי שהיה ברשות הועדה, רשימת בדיקות דימות ורצף טיפולים, כמו כן גם דו"ח בדיקה גופנית של ועדה מדרג ראשון, הועדה סבורה שבמקרה הנידון הוכר על ידי המוסד לביטוח הלאומי כמחלת מיקצוע כנזק מיצטבר עם חשיפה לרעד, אחוזי נכות שנקבעו על ידי ועדה מדרג 1, משקפים מצב גופני וללא ניכוי מצב קודם". לנפגע נקבעו הנכויות הבאות: 10% נכות בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני, לפי פריט ליקוי 37(7)(א); 10% נכות בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה צוארי, לפי פריט ליקוי 37(5)(א).

אשר על כן, נדחה ערעור המוסד ביחס להחלטת הועדה בנושא הנכות בעמוד השידרה המותני, ומתקבל העירעור ביחס להחלטת הועדה בנושא הנכות בעמוד השידרה הצוארי.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתב הערעור ובכתב התשובה, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

אשר על כן, נדחה ערעור המוסד ביחס להחלטת הוועדה בנושא הנכות בעמוד השדרה המותני, ומתקבל הערעור ביחס להחלטת הוועדה בנושא הנכות בעמוד השדרה הצווארי.

סוף דבר אשר על כן, עניינו של הנפגע יוחזר לוועדה בהרכבה מיום 11.02.2020, על מנת שתשוב ותבחן את החלטתה בנוגע לפגימה בעמוד השדרה הצווארי, וזאת לאחר שתעיין בחוות דעת היועץ המומחה מטעם בית הדין מיום 02.03.2018, וכן תעיין בתשובותיו לשאלות הבהרה מיום 08.06.2018.

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 17.3.2016 (להלן: "הועדה") אשר קבעה למשיבה דרגת נכות יציבה בשיעור של 19% החל מיום 30.4.2015.

כפי שעולה מן הפרוטוקול, הועדה קבעה למערערת שעורי נכות בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני ועמוד שדרה צוארי ללא כל היתייחסות לשאלת הקשר הסיבתי שבין פגימות אלה לבין התאונה.

כמו כן, אין בהכרה בחבלת ראש כנובעת מן התאונה כדי להסביר, בהכרח, את הפגיעה בעמ"ש צוארי, לא כל שכן עמ"ש מותני וממילא נידרשת החלטת הועדה להיות "ברורה לכל, ללא כל צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות" (עב"ל 10082/97 שלמה שיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 188).

...

סוף דבר, הערעור מתקבל.