על רקע מדיניות ענישה זו ונסיבות ביצוע העבירות, עיינתי בפסיקה שהוצגה על-ידי ב"כ הצדדים ובפסקי-דין נוספים, ולצורך קביעת מיתחם העונש ההולם אציין את המרכזיים שבהם:
ע"פ 4474/12 מוסא נגד מדינת ישראל [2.4.13]: המערער הורשע על-יסוד הודאתו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין והפרעה לשוטר, כשעסקינן בארוע אלימות באמצעות סכין שביצע המערער בדודו, אחי-אביו.
המערער זעם על המתלונן בשל עניין רומנטי, הצטייד בסכין שלקח מביתו, ובאותו היום, בשעות הערב, הציע למתלונן ולנוספים לטייל באיזור בעודו מצויד בסכין.
ערעור על חומרת העונש נדחה, תוך שבית-המשפט העליון הדגיש, כי במקום לנסות ולהסתייע בגורמי האכיפה על מנת לקבל את מבוקשו, החליט המערער לעשות דין לעצמו, תוך שימוש בנשק קר, ועל כן אין מנוס מהנהגתה של מדיניות ענישה מכבידה מטעמי גמול והרתעת הרבים.
...
ערעור על חומרת העונש נדחה, תוך שבית-המשפט העליון הדגיש, כי במקום לנסות ולהסתייע בגורמי האכיפה על מנת לקבל את מבוקשו, החליט המערער לעשות דין לעצמו, תוך שימוש בנשק קר, ועל כן אין מנוס מהנהגתה של מדיניות ענישה מכבידה מטעמי גמול והרתעת הרבים.
מכלול הפסיקה שנסקרה לעיל משקף קשת מקרים רלבנטיים, כאשר לאחר ביצוע הבחנות מתבקשות, אני קובעת מתחם עונש הולם שנע בין 4 - 7 שנות מאסר בנסיבות הכוללות אלימות על רקע עניין של מה שבכך, הצטיידות בסכין, דקירה באמצעות סכין במקום רגיש בגוף, אשר גרמה לנזקים קשים בגוף ובנפש וטיפול במהלך תקופת אשפוז ממושכת.
לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת את דינו של הנאשם כדלקמן:
מאסר בפועל בן 52 חודשים, אשר יימנה מיום מעצרו – 18.4.21.