המבקש הגיש ערעור על הגבלת חשבון הבנק שלו אצל המשיב, לפי סעיף 10 לחוק שקים ללא כסוי, התשמ"א-1981 והוא מבקש להורות על מניעת תחילת ההגבלה על פי סעיף 10א' לחוק, באופן דחוף, במעמד צד אחד בלבד.
מעבר לתכלית ההרתעתית של החוק, שנפגעת עם דחיית ההגבלה, נועד החוק להיתמודד עם הבעיה של פיזור שיקים ללא כסוי, על-ידי מניעת מי שעשרה שיקים שלו סורבו על-ידי הבנק מלהמשיך ולפזר שיקים ללא כסוי בשנה שלאחר המועד בו סורב השיק העשירי.
...
פניה כזאת מהווה תנאי להגשת הערעור ובלעדיה דינו להידחות על הסף.
למרות זאת, כמפורט להלן, לא הסתפקתי במחדלו של המבקש והגעתי למסקנה שיש לדחות את הבקשה גם לגופה.
אינני מקבל טענה זו.
עיון בדפי החשבון שצורפו מלמד כי ביום הפירעון של כל שיק מן השיקים הללו, לא היתה יתרה מספקת בחשבון וההפקדה בוצעה ביום שלאחר מכן, לאחר שהשיק כבר סורב.
בימ"ש קמא אף ציין כי ככל שהמבקשת התחייבה כלפי מאן דהוא לבצע תשלומים מתוך החשבון, ביכולתה להחליף חיובים אלה בתשלומים ממקור אחר או במזומן, ואין מקום לסכן את הציבור מסיבה זו. בנסיבות אלו, סבורני כי בצדק נקבע כי לא נמצא בבקשה כל נימוק שיצדיק לחרוג מהכלל במקרה זה ולכן הבקשה למתן צו לעיכוב כניסה לתוקף של ההגבלה במעמד המבקשת בלבד נדחתה בצדק בנסיבות העניין.
"
לא מצאתי בבקשה כל נימוק שיצדיק לחרוג מהכלל במקרה זה.
על כן, הבקשה למתן צו לעיכוב כניסה לתוקף של ההגבלה במעמד המבקש בלבד, לפני קיום דיון בבקשה במעמד הצדדים, נדחית.
