ערעור על סירוב להסרת שיקים מרשימת שיקים ללא כיסוי

על המערער הנטל להוכיח, כי היתקיימה אחת מהעילות המנויות בסעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כסוי כבסיס לגריעת שיקים מרשימת השיקים המסורבים (למשל עש"א (פ"ת) 20645-01-17 מרעב נ' מרכנתיל דיסקונט פיסקה 13 (18.7.17)).

צוין שם כי "קיימת פסיקה לפיה, בנסיבות חריגות ניתן לבטל שיק ממניין השיקים שסורבו, משקולי צדק (ראו למשל: עש"א 47120-05-17 (מסעדה) אבו ג'בל נ' בנק הפועלים (22.2.18); עש"א 24328-07-17 (קריות) עאמר נ' הבנק הבנלאומי הראשון (9.10.17)). זאת ועוד, כבוד השופט עמית במאמריו לעיל, מציין שבפסיקה ישנה מגמה לפיה עילות הביטול המנויות בחוק שיקים ללא כסוי, הן אינן בגדר רשימה סגורה. שעה שכך, במקרים מסויימים, בנסיבות חריגות ומשיקולים של צדק ניתן לבטל הבאתו של שיק במניין שיקים שסורבו (עמית, עמ' 471 - 475)". המערער הוסיף והפנה להחלטה דומה בע"ש (נתניה) 44206-07-17 אלקריף נ' בנק מזרחי (24.1.18).

התמונה היא של היתנהלות חוזרת של משיכת שיקים מבלי לוודא כסוי הולם להם, ושל המשכותו של מצב זה למרות הגבלה קודמת, למרות הודעת ההגבלה מושא העירעור ואף תוך-כדי הליך זה. נתונים אלה, למרות הצער על הפגיעה במערער, לא מאפשרים לקבוע כי מדובר במקרה חריג המצדיק הסרת שיקים ממניין השיקים שסורבו משקולי צדק.

...

וכך בפסיקה: "ככלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי, צריך שתהא מחמירה. המדובר בנגע קשה ומטריד המשליך הן על הנפגעים הישירים שלא נפרעו שיקים שנמסרו להם, ולעתים – כפי שציין בית המשפט המחוזי – על צדדים שלישיים, והן, במעגל רחב יותר, על המדינה והחברה. לפיכך, ומבלי לפגוע במעשים ופעלים אחרים של המבקשים, אין מנוס מהפעלת הסנקציות שקובע המחוקק" (רע"א 9162/04 סורוצקין נ' בנק לאומי (5.12.04)).

"האינטרס בשמירת מסגרת אשראי ובאי חריגה הימנה אינו של הלקוח הלווה בלבד, אלא של כלל הציבור הנזקק לאשראי, כדי שלא ייווצר מצב של 'נעילת דלת בפני לווים' [...] בקרה ראויה על האשראי הבנקאי היא אינטרס ציבורי, ובסופו של דבר, לא רק שבכך נשמרת הדלת להלוואות מהינעל, אלא גם נשמרת קופת הציבור הנקראת מדי פעם לכסות גירעונות לא מבוקרים שנוצרו בעקבות הפקרות באשראי [...] בהצטברו עלול אשראי לא מבוקר להביא לפגיעה ביציבות הבנק, עם השלכות רוחב העלולות להיות גדולות" (רע"א 9374/04 אי.אנד.ג'י.מערכות נ' בנק לאומי (11.11.04)).

מהטעמים שפורטו לעיל, לא אוכל לעשות כן. בשל כל אלה, הערעור נדחה.

הבנק הבהיר למערערים גם בשיחה פנים אל פנים כי לא יאפשר המשך היתנהלות בה המערערת מפקידה כספים לאחר שהחשבון ניכנס לחריגה עקב הפקדת שיקים שלא היה להם כסוי בחשבון.

המערערים לא פנו בטרוניה כלשהיא לבנק על סרוב השיקים עד להגשת העירעור משום שידעו שהבנק לא יכבד את השיקים.

המבקשים פנו לבנק בבקשה להסיר את השיקים מרשימת השיקים המסורבים אולם הבקשה לא אושרה.

...

סוף דבר לאחר ששמעתי את עדויות המערער ופקידת הבנק, ובחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הבנק נהג כדין כאשר סירב לכבד את כל אחד מהשיקים נשוא הערעור.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על גריעת שני השיקים הראשונים ושני השיקים האחרונים ממניין השיקים עפ"י החוק כדלקמן: שיק מספר 50521 על סך 24,000 ₪ שיק מספר 50522 על סך 26,000 ₪.

המבקשים ישלמו לבנק הוצאות הערעור בסך 1,500 ₪ תוך 30 יום.

לגופו של עניין, הבנק טען כי אין עילה להסרת ההגבלה ולגריעת השיקים, שכן לא הייתה הסכמה מצד הבנק לכבד שיקים כאשר החשבון בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת ומשום כך הם סורבו.

עוד, טען הבנק כי אחריותו של המערער לנהל את חשבונו בתוך מסגרת האשראי, ולא חלה חובה על הבנק להודיע למערער על כוונתו לסרב שיקים שנמשכו ללא כסוי.

כמוכן, המערער מופיע ברשימת המוגבלים החמורים בבנק ישראל, ככל העולה מאחר והוטלה עליו הגבלה מטעם בנק אחר, כך שסביר להניח שנשלחה אליו הודעה בדבר היותו מוגבל חמור מטעם המפקח על הבנקים.

...

נוכח המפורט לעיל, אני קובעת שהמערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת סעיף 10(א)(3) לחוק.

הערעור נדחה.

אשר על כן, אני מורה על חילוט העירבון בסך 2,500 ₪, אשר הופקד בתיק והעברתו לב"כ המשיב.

המערער ביקש כי ההגבלות יוסרו ותנתן לו שהות של 60 ימים לצמצם את פעילותו בחשבון (נספח ה לכתב התשובה).

טענות המערער המערער טוען, כי סרובו של הבנק לכבד את 11 השיקים הראשונים ברשימת השיקים המסורבים מסיבת "אין כסוי מספיק" היה מוטעה והיה לו מיסוד סביר להניח כי היתה על הבנק חובה לפרוע אותם.

על המערער, המבקש לגרוע שיקים מרשימת השיקים המסורבים מוטל הנטל להוכיח, כי מתקיימת אחת מן העילות המנויות בסעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כסוי.

...

לנוכח כל האמור יש לקבוע, כי לא נטען על ידי המערער, ממילא לא הוכח, כי היה לו 'יסוד סביר להניח' שהבנק מחויב היה לכבד את השיקים המסורבים לפי סעיף 10(א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי ובקשתו לגריעת השיקים דינה להידחות.

בין היתר הטענה להתנכלות הבנק כי הפסיד למערער בהליכים משפטיים קודמים ביניהם, שלא מצאתי לה יסוד בראיות, אף להיפך; או הטענה כי לדעת רואה החשבון שלו הפעילות שביצע בחשבון אינה אסורה, שדינה להידחות מן האמור לעיל.

סוף דבר; הערעור נדחה.

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' ס. הנשיא א. דהאן) בתיק עש"א 3542407-22, בו דחה את בקשת המערערת לגרוע שיקים ממנין השיקים שסורבו על ידי המשיב והוביל להגבלת חשבונה של המערערת.

טענות המשיב המשיב הודיע כי בהנתן ויתורה של המערערת באופן סופי ומוחלט על טענות ותביעות כלפי המשיב, ויתור שקבל תוקף של החלטה, הוא מותיר לשיקול דעת בית המשפט להורות על גריעת עד עשרה שיקים מרשימת השיקים שלא כובדו, לרבות מתוך אלה שסורבו לאחר שהחל ההליך בבית משפט קמא.

עם זאת, תשלום סכום השיק למחזיק ע"י המערערת עוד בטרם הפקידו מלמד על כך שהמערערת פעלה בתום לב. זאת, בצרוף מכתבו של מחזיק השיק, המתנצל על טעותו, תומך במסקנה שלא מדובר בשיק שהוצא מראש ללא כסוי, ועל כן ניתן לגרוע אותו ממנין השיקים שסורבו.

בית משפט קמא קיבל את טענת המשיב, לפיה ניתן להפקיד כספים לחשבון חסום, ואת טענתו, לפיה, המערערת היתה יכולה אף להסיר את חסימת החשבון, אם היתה מגישה את המסמכים והאסמכתאות הדרושים, אך היא לא עשתה כן. ואכן, טענתה של המערערת, לפיה, המשיב חסם אותה מלהפקיד כספים לחשבונה מטעמים נקמניים, לא גובתה בראיות מתאימות ובדין נדחתה.

...

שיק מס' 4 המסקנה אליה הגעתי ביחס לשיקים מס' 1 ו- 2 יפה גם לגבי שיק מס' 4: מדובר בשיק שהופקד ביום 16.3.22 בשל טעות של מחזיק השיק.

עם זאת, תשלום סכום השיק למחזיק ע"י המערערת עוד בטרם הפקידו מלמד על כך שהמערערת פעלה בתום לב. זאת, בצירוף מכתבו של מחזיק השיק, המתנצל על טעותו, תומך במסקנה שלא מדובר בשיק שהוצא מראש ללא כיסוי, ועל כן ניתן לגרוע אותו ממנין השיקים שסורבו.