ערעור על סיווג נכסים לצורך ארנונה בהרצליה

ביהמ"ש קבע שהמבחן הוא פונטציאל השמוש, וכיוון שניתן לעשות שימוש במרפסת חלה חובת תשלום ארנונה בגינה; באשר למקלט – קבע כי קיים אינטרס צבורי שמקלט ישמש לשעת חרום ויהיה ראוי ומוכן לשמש למטרתו, ומעת שאין ראיות שנעשה במקלט שימוש בפועל, די בכך כדי למנוע חיוב בארנונה בגינו, אף שהוא חלק בלתי נפרד מהמבנה וניכנס לגדרי ס' 8 לצוו (עמ"נ (ת"א) 56524-02-14 מנהל הארנונה של עריית הרצליה נ' אינטרגאמא נכסים בע‏"מ (11.12.2014) [להלן: "פסק הדין"]).

כך גם, כידוע, רשות ערעור על החלטות שעניינן סיווג נכס לצרכי ארנונה והחיובים הנובעים ממנה תנתן ככלל כאשר הבקשה מעוררת סוגיה משפטית חדשה, בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או מקום שנוצר דפוס של פסיקות סותרות בערכאות המבררות (ר' מבין רבים בר"מ 9498/10 מנהל הארנונה המועצה המקומית קדימה צורן נ' עמותת בית אור אביבה, פס' 12 (17.12.2015) [כב' הש' מלצר]; בר"מ 3617/12 רכבת ישראל בע"מ נ' מנהל הארנונה במועצה האזורית חוף הכרמל (16.07.2012) [כב' הש' פוגלמן]).

...

אקדים מסקנה לניתוח ואציין כי בהתאם להלכה הפסוקה – בהעדר שינוי מדיניות, נסיבות או עובדות, הרשות אינה רשאית לחייב במס בניגוד לפסק דין חלוט בעניינו של נישום, ולפיכך לא מצאתי להתערב בהחלטת ועדת הערר שקבעה שבהעדר שינוי נסיבות יש לחייב בהתאם לפסק הדין; כך גם לא מצאתי שנפל פגם בהחלטתה בכל הקשור עם הסיווג הראוי למרפסת.

בענייננו, לא מצא בית המשפט העליון להתערב בסוגיה ואף לא הביע דעתו לגופה, על כל המשתמע מכך.

משאלו פני הדברים, נדחה ערעור מנהל הארנונה בעניין המקלט ונדחה הערעור שכנגד מטעם המשיבה בעניין המרפסת.

סוף דבר הערעור והערעור שכנגד נדחים.

המערערת ביקשה לצרף שני מסמכים: הראשון, חיוב ארנונה בגין נכס אחר המצוי בבניין מושא העירעור אשר מסווג כ"בית תוכנה" למרות שבהיתר הבניה של הבנין נכתב כי ייעוד הבנין הוא ל"משרדים"; השני, חיובי ארנונה בגין נכסים המצויים בבניינים אחרים בעיר תל אביב, שבהיתר הבניה שלהם נרשם כי ייעודם הוא "משרדים" אך לצרכי ארנונה הם מסווגים לפי סיווג של "בתי תוכנה". המשיב היתנגד לבקשה זו והוחלט כי היא תדון במועד שמיעת העירעור.

לצד קביעתו ישירה וספציפית זו, ניתן לאתר בפסק הדין בעיניין אפריקה ישראל קביעה נוספת, רוחבית יותר – השפעתם של דיני התיכנון והבניה על סיווג נכס ריק לצורכי ארנונה.

מקובלים עליי בהקשר זה דבריו של השופט ע' מודריק: "איך אפשר שחיוב הארנונה לגבי עסק פעיל או לפחות עסק שניתן להפעילו ולממש בו רווח יחויב בתשלום נמוך מזה של נכס העומד בשיממונו ואינו מופעל כל עיקר (אפילו אם ההמנעות מהפעלה מכוונת ויזומה בידי הבעלים)" (עמ"נ (מינהלי תל אביב-יפו) 191/04 חברת נכסי סוקולוב הרצליה בע"מ נ' מנהל הארנונה של עריית הרצליה, עמ' 9 (פורסם בנבו, 7.9.2006)).

...

המשיב מפנה בהקשר זה גם לפסק הדין בענין וינברג, שם נפסק: "למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות, אעיר כי אני סבורה שגישתה של המבקשת באשר לאופן יישומה של ההלכה לעניין סיווגו של נכס ריק מעוררת קשיים. דומה כי פרשנות נכונה של הקביעה לפיה נכס ריק יסווג על פי התעריף הזול מבין אותם "שימושים אפשריים על פי דין" מכוונת לשימושים כלליים (כגון "תעשייה", "תעסוקה" או "מגורים") ולא לשימושים קונקרטיים ומצומצמים בהגדרתם, שלגביהם יש לתת משקל רב יותר למבחן השימוש בפועל.

סיכומו של דבר, השימוש בנכסים לצרכי בית תוכנה הוא שימוש אפשרי, שאיננו סותר את השימוש המותר לפי היתר הבניה של הבניין בו מצויים הנכסים.

לפיכך, מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור מתקבל.

ככלל, בית המשפט לעניינים מינהליים בשבתו כערכאת ערעור על החלטות ועדת הערר לא ישים עצמו בנעליה לא יחליף את שיקול דעתה בשקול דעתו ולא יתערב בהחלטותיה, אלא יתמקד בבחינת סבירות ההחלטה בנסיבות העניין ראו: (ע"א 8588/00 עריית עפולה נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נ"ז(3) 337; עמ"נ (ת"א) 6650-04-17 מנהל הארנונה עריית הרצליה נ' אקרשטיין תעשיות בע"מ (12.2017) (להלן: "עניין אקרשטיין"); עמ"נ (מרכז) 44487-08-14 חברת טי. אם. סי. אס תיקשורת בע"מ נ' עריית פתח תקווה (10.11.2015) ; עמ"נ (ת"א) 186/07 גאו דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע"מ נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב יפו (15.11.2007).

למערערת נכס אחר בעיר הרצליה שבו היא מקיימת את פעילותה העסקית ובגינו היא מחוייבת בסווג היקר ביותר של "משרדים, שירותים ומסחר". מדובר לפיכך בנכס שהשימוש בו הומוגני ואינו רב תכליתי ומגוון כגון לארכיב ומשרד גם יחד, שאז יכול והמסקנה ביחס לסיווג העסק לצרכי ארנונה הייתה שונה.

...

מבחינת לשון החוק, אני סבורה כי אף אם הלשון יכולה להכיל את הפרשנות לה טוענת המערערת וגם את הפרשנות שאותה מאמץ המשיב, הפרשנות המילולית הפשוטה, והמיידית בלשון בני אדם היא הפרשנות לה טוענת המערערת- שמחסן הוא נכס בו נעשה שימוש לאחסנה כפי שנעשה בנכס נשוא המחלוקת, וזאת אף אם מדובר בעסק של מחסן מבחינת בעליו.

למסקנה זו חיזוק ביתר הוראות סעיף 12.4 לצו הארנונה, שעניינם מבנה המשמש מחסן לחנות והרשום בלשכת רישום המקרקעין כחלקה נפרדת או כחלקת משנה נפרדת, שאינו ברחוב סוקולוב; מבנה המשמש אך ורק לאחסנה ולא מתבצעת בו פעילות עסקית הנמצא בקומת מרתף או בעורף הבניין שאיננו בחזית סוקולוב, שתכליתם להבטיח שאין בנכס פעילות עסקית של מכירה ושיווק של הסחורה המאוחסנת בהם.

לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה לפיה יש לסווג את הנכס נשוא המחלוקת בסיווג "מחסנים" לפי סעיף 12.4 (א)(1) לצו הארנונה, ולפיכך העתירה מתקבלת כמבוקש.

בבית המשפט העליון ]בר"ם 6754/18 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: נ.ת.מ ניהול סי וויו בע"מ נ ג ד המשיב: מנהל הארנונה בעריית הרצליה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 3.7.2018 בעמ"ן 29791-10-17 שניתן על-ידי כבוד השופט א' יקואל בשם המבקשת: עו"ד ישראל ארוגטי ][]החלטה

זאת כאשר כלל ידוע הוא ששאלת סיווגו של נכס לצרכי ארנונה, ככלל, אינה מהוה עילה למתן רשות ערעור (ראו למשל: בר"ם 8940/10 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' מנהל הארנונה בעריית תל אביב יפו, פסקה 9 וההפניות הרבות הנזכרות בה (6.3.2011); בר"ם 4012/18 מנהל הארנונה בפתח תקווה נ' המכללה למינהל, פסקה 7 (25.6.2018); בר"ם 5704/18 האניבוק אוונט פלנינג נ' מנהל הארנונה בעריית תל אביב-יפו, פסקה 6 (6.9.2018)).

...

לאחר עיון בטענות המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון בר"מ 5904/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: א.נ.ו משרדי עכו בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. ועדת הערר לעינייני ארנונה בעריית עכו 2. עריית עכו 3. אלי א. עבוד בע"מ 4. אלי א. עבוד וליד סייד, חברה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 7.8.2022 בעמ"נ 4406-05-21 ובעת"מ 4595-05-21 שניתן על-ידי כבוד השופטת א' וינשטיין

גישה מצמצמת זו, נכונה ביתר שאת, מקום שבו עסקינן בבקשות שעניינן בסווג נכסים לצרכי ארנונה, שכן "עניינים אלה דורשים, ככלל, בירור נסיבתי ויישומי באופיו" (בר"ם 4012/18 מנהל הארנונה בפתח תקווה נ' המכללה למנהל, פסקה 7 (25.6.2018)).

בקשת רשות לערער לגבי סיווג ארנונה לא תנתן איפוא, אלא אם נמצא כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ומשאלת סיווגו הקונקרטי של הנכס מושא ההליך (שם).

סעיף 1 לתקנות ההסדרים, מגדיר חניון כך: "'חניון' – בין מקורה ובין שאינו מקורה, שהחנייה בו נעשית תמורת תשלום". בפסיקת בית משפט זה נקבע, כי חניון המזכה את המחזיק בו בתעריף ארנונה מופחת, הוא "נכס מקרקעין שייעודו, על דרך העקרון, לשמש את הציבור לחניה זמנית ומתחלפת" (רע"א 10643/02 חבס ח.צ. פיתוח 1993 בע"מ נ' עריית הרצליה, פסקה 2 לחוות דעתו של המשנה לנשיא מ' חשין (14.5.2006); ההדגשה הוּספה – נ' ס') (להלן: עניין חבס).

...

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת ללא צורך בתשובה מאת העירייה.

אין מקום אפוא להעתר לבקשת הרשות לערער.

אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.