ערעור על סגירת תיק הוצאה לפועל

בהקשר זה, המערערים מבקשים כי העברת סכום ההוצאות לידי המשיבים תיעשה בכפוף למתן הוראה על סגירת תיק ההוצאה לפועל שהמשיבים פתחו נגדם, וזאת מכיוון שהמשיבים עושים לטענתם שימוש חסר תום לב בהליך ההוצאה לפועל.

...

לפיכך, אני מורה על ביטול צו איסור הדיספוזיציה שניתן לטובת המערערים ביחס לגוש 17124, חלקות מס' 72, 76, 92, 93, 94, 95 ו-100.

יש לדחות את בקשתם "המתחרה" של המערערים כי צו איסור הדיספוזיציה ייוותר על כנו עד להכרעה בבקשתם לקיום דיון נוסף בפסק הדין בערעור.

אשר על כן, הבקשות מתקבלות בעיקרן כמפורט בסעיפים 2 ו-4 לעיל.

נכס 33 עמד במוקד הליכים רבים אשר התנהלו בתוך תיק הפרוק ומחוצה לו, ובהחלטה שבמוקד העירעור הכריע בית המשפט המחוזי בשתי בקשות: האחת בקשה שהגיש המשיב 3, כונס הנכסים של החברה הנזכרת (להלן: כונס הנכסים), בה ביקש הוא להורות על מחיקת הערות שנרשמו בלישכת רישום המקרקעין על נכס 33 (בקשה 97); והשניה, בקשה שהגישו המערערות להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל שניפתח נגדן על ידי כונס הנכסים לגביית דמי שכירות בגין נכס 33 (בקשה 98).

...

אולם המערערות לא העלו כל טענה בעניין זה בתגובה שלפניי, ומכל מקום נראה כי בנסיבות העניין הקונקרטי ועל רקע כל האמור לעיל, גם ההחלטה בעניין זה אינה נושאת, כשלעצמה, "משקל סגולי" של פסק דין.

מכל מקום, לטעמי בהתחשב בהשתלשלות הדברים הייחודית בענייננו ועל רקע שלל ההחלטות שניתנו בעניינם של הצדדים, נוטה הכף למסקנה כי ההחלטה, על שני ראשיה, היא "החלטה אחרת" אשר טפלה להחלטות קודמות ונועדה להביא להוצאתן לפועל, ועל כן אין מדובר בפסק דין, וכפועל יוצא - לא נתונה היתה למערערות זכות ערעור עליה.

נוכח מסקנתי זו, הבקשה מתקבלת והערעור נמחק בזאת.

המערער סבור כי טעתה רשמת ההוצאה לפועל, כאשר קבעה כי החיוב הנו ביחד ולחוד ודחתה את בקשתו של המערער להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל כנגדו.

...

לא מצאתי שיש להתערב בהחלטתה המפורטת והמנומקת של הרשמת הנכבדה, ואף אני סבור כי חיוב ההוצאות בפסק הדין הינו חיוב "ביחד ולחוד". אשר על כן, דינה של הבקשה בטענת פרעתי היה להידחות וכך גם דינו של הערעור להידחות.

בשלב זה, אני מורה על עיכוב ההליכים כנגד המערער עד להחלטה אחרת של רשמת הוצאה לפועל, לאחר שתבחן האם אכן פעל המשיב באופן סביר לגביית החוב מהחייבים שבחו"ל. המזכירות תעביר ללשכת ההוצאה לפועל את הפיקדון בסך 3,000 ₪, שהפקיד המערער בתיק הערעור לטובת תיק הוצאה לפועל 514699-04-19.

בכפוף לאמור לעיל, נדחה הערעור.

מה גם, הצדדים הגיעו להסכם פשרה המורה על סגירת תיק ההוצל"פ ללא כל היתייחסות לשכר טירחת עו"ד. סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הנני מקבל טענת "פרעתי" של המערער, ומורה על סגירת תיק ההוצל"פ המתנהל בלישכת ההוצאה לפועל בנצרת, שמספרו 10-06129-01-0, ובטול כל הליכי ההוצל"פ שננקטו במסגרתו.

...

בהמשך להחלטתי מיום 10.11.2014, לפיה הגעתי למסקנה, כי החלטת כב' רשמת ההוצל"פ ניתנה בחוסר סמכות, ודינה להתבטל, נותר בפניי להכריע בשאלה פרשנות הסכם הפשרה: האם הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים, אשר קיבל תוקף של פסק דין, יש בו להביא לסיום כל ההליכים בין הצדדים, לרבות תיק ההוצל"פ, אם לאו? רקע עובדתי המערער, המתגורר בחו"ל, שימש "שותף מרחוק" בחברת אורפז מסננים בע"מ (להלן: "החברה").

משהגעתי למסקנה, כי כוונת הצדדים הייתה סגירת תיק ההוצל"פ, אין עוד מקום לטענה, שסגירת התיק אינה מסלקת את החוב בתיק ההוצל"פ שמקורו בשכ"ט ב"כ הזוכה.

מה גם, הצדדים הגיעו להסכם פשרה המורה על סגירת תיק ההוצל"פ ללא כל התייחסות לשכר טרחת עו"ד. סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הנני מקבל טענת "פרעתי" של המערער, ומורה על סגירת תיק ההוצל"פ המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת, שמספרו 10-06129-01-0, וביטול כל הליכי ההוצל"פ שננקטו במסגרתו.

בהתחשב בכך שהמערער מתגורר דרך קבע בארה"ב, ולצורך ניהול ההליך נאלץ להגיע ארצה, פעמיים לכל הפחות, ובהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, הנני מחייב את המשיב לשאת בהוצאות משפט בסך של 25,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ (כולל מע"מ).

הקדמה בפניי ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (גב' מירי ברטהולץ, להלן- כב' הרשמת) מיום 12.4.18 (להלן - ההחלטה) אשר דחתה את בקשת המערערת להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל שניפתח כנגדה על ידי המשיבה לבצוע פסקי דין שניתנו בעיניינה.

...

הסכסוך בין הצדדים נידון בבית הדין הרבני האזורי בירושלים (בתיק מס' 005564752-35-1), והדיון בו הסתיים בפסק דין מיום 26.10.06 שניתן בבוררות, ואשר לפיו: "וביה"ד פוסק שעל הנתבעים לפצות את התובע על כל תביעותיו בדירה בת 100 מ"ר, שהישיבה תבנה בקרקע שקבלה מתתיהו והתובע רשאי לבחור את הקומה הנראית לו ואת הבניין הנראה לו". ערעור על אותו פסק דין שהגישה המערערת נדחה ע"י בית הדין הרבני הגדול בירושלים בפסק דין מיום 10.1.11 (בתיק 805635/1 ), בו נקבע כדלקמן: "נדחה הערעור על כל חלקיו. ביה"ד רושם לפניו את נכונותו של המשיב לקבל את זכויותיו בדירה כפי שנפסק, או בתשלום שווה ערך לפי שומה. נוכח הזמן הרב שעבר מהתביעה עד היום (8 שנים!), זכאי המשיב לבחור את הדרך המהירה יותר.

שוכנעתי בנסיבות העניין כי לא ייגרם למערערת עיוות דין כלשהוא מדחיית הערעור אלא אפשר כי ההפך הוא הנכון.

טרם חתימה ולמעלה מן הנדרש נראה לי כי בנסיבותיו של תיק זה והצדדים לו ראוי כי נחזור למקורות ונזכיר הכתוב שם. בספר שמות, פרק כ"ב, פסוקים כ"א - כ"ב נקבעה אמת המידה המוסרית והאנושית בה יש לנהוג ביחס לאלמנה: ”כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן.

סוף דבר הערעור נדחה.