ערעור על סגירת מועדון חשפנות עד תום ההליכים

בימ"ש קמא דחה את ההיתנגדות והתיר את הגשת החומר: "עסקינן בבקשה להפסקת עיסוק מכח הוראות סעיף 17 לחוק, כאשר הצגת החומר המודיעיני רלוואנטית לא לשאלת הוכחת האשמה והעובדות שבבסיס כתב האישום שהוגש, אלא לשאלה השניה והיא הצורך בסגירת העסק כאן ועכשיו ועל כן אין מניעה מהצגת אותו מידע מודיעיני, אשר הוצג כאמור במעמד צד אחד". יש לציין כי במסגרת העירעור על ההחלטה הסופית, מועלית השגה גם כנגד קביעה זו. לאחר שנחקרו מצהירי הצדדים בחקירה נגדית, הורה בימ"ש קמא על דחיית הדיון לסיכומים ליום 10.12.15 ועל עריכת סיור במקום בנוכחות הצדדים, בתום הסיכומים.

ככל שיוכח בהליך העקרי כי מנוהל עסק שעיסוקו חשפנות, ויוכרע מיקומו של העסק – נגישות או פתח העסק – שענין זה הנו במוקד המחלוקת, יתמודדו בהמשך ובהליך העקרי, המערערים, האם מתיישבת מדיניות הערייה עם מקום העסק ועם העובדה כי למועדון סמוך, "הפינק הורס", ניתן רישיון עסק לחשפנות ומיקומו בסמוך לעסק דנן (רחוב המוסכים).

לאחר ששקלתי ואיזנתי בין האינטרסים המנוגדים – אינטרס הציבור אל מול אינטרס המערערים והפגיעה בחופש העיסוק והפרנסה, כאשר ההליך עוד בראשיתו, הנני מורה כי עד להכרעה בתיק העקרי או עד למתן החלטה אחרת בשל שינוי נסיבות, יחולו ההוראות הבאות:- א. נאסר על מפעילי העסק – המערערים, ישירות או באמצעות אחרים או חליפיהם או מורשיהם - לנהל ולקיים בעסק מופעי חשפנות או כל פעילות שיש בה בכדי לשלב מופע שכזה בעסק; נאסר על המערערים – ישירות או באמצעות אחרים או חליפיהם או מורשיהם - לפרסם בכל אמצעי פירסום כי בעסק מתקיימים מופעי חשפנות; ינותק שלט החוצות, המסך הפונה לרחוב ההסתדרות ולא יופעל; תחסם הכניסה לעסק מרחוב ההסתדרות ולא תותר, אלא מרחוב המוסכים, בלבד.

...

לאחר ששקלתי ואיזנתי בין האינטרסים המנוגדים – אינטרס הציבור אל מול אינטרס המערערים והפגיעה בחופש העיסוק והפרנסה, כאשר ההליך עוד בראשיתו, הנני מורה כי עד להכרעה בתיק העיקרי או עד למתן החלטה אחרת בשל שינוי נסיבות, יחולו ההוראות הבאות:- א. נאסר על מפעילי העסק – המערערים, ישירות או באמצעות אחרים או חליפיהם או מורשיהם - לנהל ולקיים בעסק מופעי חשפנות או כל פעילות שיש בה בכדי לשלב מופע שכזה בעסק; נאסר על המערערים – ישירות או באמצעות אחרים או חליפיהם או מורשיהם - לפרסם בכל אמצעי פרסום כי בעסק מתקיימים מופעי חשפנות; ינותק שלט החוצות, המסך הפונה לרחוב ההסתדרות ולא יופעל; תחסם הכניסה לעסק מרחוב ההסתדרות ולא תותר, אלא מרחוב המוסכים, בלבד.

לפני סיום: המערערים טענו כי בית המשפט לא היה מוסמך לעיין בחומר המודיעיני – דין טענה זו להידחות.

כך עולה גם מהחלטת ביהמ"ש העליון בעפ 8696/14‏ אורטל בן מוחה נ' משטרת ישראל - רישוי עסקים (21.12.14)‏: "...כאמור, בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי קבעו, על יסוד החומר המודיעיני שהונח בפניהם, כי פעילותו של העסק מקימה חשש ממשי לשלום הציבור, עד כדי סיכון חיי אדם (ראו סעיף 1(א)(2) לחוק רישוי עסקים). יודגש, כי המידע המודיעיני, אשר הוגש במעמד צד אחד, נועד לבסס את עילת הפסקת הפעילות העסקית, ולא להוכיח את עובדות כתב האישום (ראו: עניין מיאו והאו, בפסקה 21; בש"פ 748/10 איסקוב נ' מדינת ישראל, בפסקה 12 (18.2.2010)), ולמבקשת נמסרה פרפרזה מספקת בדבר מעורבותם של גורמים עברייניים מסויימים בניהול העסק..." אשר על כן הנני מורה על קבלת הערעור כאמור בסע' 40 לפסק דיני.

יצוין, כי גם אם אלך לקראת העותרים ואתייחס רק לראיות שנוצרו לאחר אישור הרישיון הזמני, מדובר בחשדות רציניים לכך שהעסק עצמו משמש לפעילות פלילית, ממנה מקבלים העותרים רווח והם מאפשרים את הפעילות או לא מסוגלים למנוע אותה (לעניין מודעות העותרים לפעילות, ככל שהיא נידרשת בנסיבות, והאפשרות למנוע הישנות העבירות ככל שאין מודעות, ר' עצ"מ (ת"א) 68183-03-18 אבנבך נ' מדינת ישראל, בפס' 23 (11.6.2018), הדן בעירעור על החלטת בית המשפט השלום להוציא צו סגירה עד תום ההליכים הפליליים למועדון חשפנות שנחשד שניתנו בו שירותי מין, מכוח חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, התשס"ה-2005).

...

ביום 18.10.2017 החליטה רשות הרישוי שלא להיעתר לבקשה לקבלת רישיון עסק למועדון וזאת מהטעם ש"משטרת ישראל מסרבת לבקשה בגין ראיות מנהליות להמשך פעילות בלתי חוקית המתבצעת במקום".

במקרה דנן, בידי המשטרה ראיות מנהליות לפעילות בלתי חוקית במקום, ומקובלת עלי עמדתה כי רשות מנהלית סבירה אינה צריכה להתעלם מראיות אלו.

סוף דבר העתירה נדחית.

צו הסגירה מתייחס לבית העסק של המערער, הידוע בשם "נפרטיטי" ומצוי ברחוב ההסתדרות 234 במפרץ חיפה (להלן: "העסק") ולפיו ייסגר העסק למשך 20 יום נוספים מיום 30.9.15 בשעה 22:00 עד ליום 20.10.15 בשעה 22:00 (הצוו הראשון ניתן מיום 27.9.15 עד ליום 30.9.15).

החלטת בית משפט קמא והליכים קודמים מעיון בהחלטתו מושא העירעור של בית משפט קמא (להלן:"ההחלטה") עולה, כי המערער, לטענתו, הוא בעליו החדש של העסק, וכי אין לו כל קשר לצוו סגירה קודם, שניתן לעסק בהיותו בבעלותו של כוגן דימיטרי (להלן:"דימיטרי"), נגדו הוגש כתב אישום בית המשפט לעניינים מקומיים בת"פ 547/12, במסגרתו הואשם דימיטרי בניהול מועדון חשפנות ועסק המוכר משקאות משכרים ללא רישיון, עבירות לפי סעיפים 4 ו- 14 לחוק רשוי עסקים.

בתום השימוע ניתן צו סגירה למשך 4 ימים, עד ליום 30.9.15.

לפיכך, ביקש ב"כ המשיבה לדחות את העירעור בתיק זה. דיון והכרעה נוסחו של סעיף 23 (א) לחוק רשוי עסקים הוא, כדלהלן: "קצין מישטרה בדרגת רב -פקד ומעלה רשאי לצוות בכתב על סגירה לאלתר של חצרים, שבהם עוסקים במכירת משקאות משכרים, אם נוכח שהדבר דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור שהופר... צו לפי סעיף קטן זה תוקפו יהיה לתקופה שפורשה בו, ובילבד שלא תעלה על שלושים יום". בנדון דידן היתקיים שימוע ראשון למערער ביום 27.9.15.

...

עוד עולה מפרוטוקול השימוע הנ"ל, כי קצין המשטרה, לאחר שעיין בחומרי החקירה, הגיע לכלל מסקנה כי באיזון שבין הפגיעה בפרנסתו של בעל העסק לבין השמירה על שלומו ובטחונו של הציבור, גובר האינטרס הציבורי.

לפיכך, אין בידי לקבל את טענת המערער, לפיה צו הסגירה ניתן אך מפאת מסקנת קצין המשטרה, כי בעסק מנוהל בית בושת, זאת לאחר הצפייה בקלטות המלמדת לכאורה בדבר קיום יחסי מין בעסק.

סיכומו של דבר, הריני לדחות את הערעור.

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נועה תבור) מיום 23.3.2018 בצ"מ 59157-02-18, לפיה נעתר בית המשפט לבקשת המדינה והורה על סגירת מועדון "TLV CLUB" (להלן: "המועדון") עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המערערת.

עוד טענה המערערת כי שגה בית משפט קמא בקביעתו כי המועדון משמש בעקרו כבית בושת, בעוד שמדובר ב"מוסד בילויים" כשמרבית החשפניות העידו כי הן עוסקות במופעי רקוד בלבד, ועל כן בכל מקרה לא מדובר בעיקר הפעילות באופן המצדיק על פי החוק סגירה עד תום ההליכים.

...

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נועה תבור) מיום 23.3.2018 בצ"מ 59157-02-18, לפיה נעתר בית המשפט לבקשת המדינה והורה על סגירת מועדון "TLV CLUB" (להלן: "המועדון") עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המערערת.

עם זאת, אין די בקביעה כי קיימת תשתית ראיית לכאורית לביצוע העבירות שבתוספת הראשונה לחוק; המסקנה כי הגבלת השימוש במקום חיונית למניעת המשך ביצוע העבירות והקביעה כי קיים יסוד סביר לחשש שיש בעבירות הרלוונטיות כדי לסכן את ביטחונו של אדם או הציבור.

גם עיון בדברי ההסבר להצעת החוק מיום 15.11.2004 מלמד על כך שמדובר באמצעי מניעתי, וכך נאמר: "צו ההפסקה נועד ליתן בידי רשויות אכיפת החוק אמצעי יעיל לצמצום התופעה העבריינית של העסקת אנשים בזנות, זאת משום שסגירת המקום לציבור צפויה להקשות על הקשר שבין קהל הלקוחות לבין המקום שבו ניתנים שירותי הזנות וכך להצר את צעדיהם של מבצעי העבירות. ... בשל אופייה של הפעילות העבריינית הקשורה בעבירות זנות היא עשויה להתחדש בתוך זמן קצר ביותר באותו המקום שבו התקיימה, אף אם באי המקום נעצרו קודם לכן; כדי למנוע את חידושה יש הכרח פעמים רבות להפסיק את השימוש במקום לאלתר או להגבילו". ואכן, בית משפט קמא שקל את האפשרות להגביל השימוש במקום לתקופה בת 60 יום בלבד לפי סעיף 3א(ג)(1) לחוק, ולבסוף הגיע למסקנה כי לא די בתקופה קצובה זו כדי להביא להפסקת ביצוע העבירות במועדון.

מכל הטעמים שמניתי, הערעור נדחה.

נקבע, כי המועדון משמש "לבצוע עבירה של החזקת מקום לשם זנות לפי סעיף 204 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977", ומאחר וישנו יסוד סביר לחשש, שהמקום ימשיך לשמש לבצוע עבירה, באם לא יוגבל השמוש בו, ייסגר המועדון, המוכר כמועדון חשפנות", לאלתר ועד ליום 4.1.2018.

בתום הדיון קבעתי, לאחר עיון במקצת חומר החקירה שהוצג לי, כי איני מוצאת לנכון לעכב ביצוע הצוו, וכי דיון נוסף יתקיים ביום 14.12.2017.

בהחלטתו ברע"א 9045/15 בן עמי נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל‏ (7.1.2016), במסגרתה נדחתה בקשה למתן רשות ערעור על החלטה שעניינה סגירת בית בושת, קבע כבוד השופט נ' סולברג את הדברים הבאים: "האנטרס הצבורי החשוב שבבסיסו של החוק, אשר נועד "ליתן בידי רשויות אכיפת החוק אמצעי יעיל לצימצום התופעה העבריינית של העסקת אנשים בזנות, זאת משום שסגירת המקום לציבור צפויה להקשות על הקשר שבין קהל הלקוחות לבין המקום שבו ניתנים שירותי הזנות וכך להצר את צעדיהם של מבצעי העבירות" (מתוך דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 83) (צוי הפסקת שימוש למקום המשמש לבצוע עבירות זנות), התשס"ה-2004, הצ"ח תשס"ה 56, 18)" (ההדגשות לעיל ולהלן, הוספו, ש.ב).

שקלתי טענות בא כוחה של המערערת והסרטון שהוצג במהלך הדיון, שעל אף הסיכום, לא הועבר לאחר מכן לידי בית המשפט, ואולם, נוכח מכלול הראיות הרב הנוגע לקיומם של חדרים כאמור, לרבות תמונות מיום הפשיטה, ועדויות של עובדים במקום, אין בתעוד שבסרטון כדי לקעקע מסקנה זו. אזכיר, כי הצלום נערך לאחר הפשיטה ויש להניח כי היחידה החוקרת תפעל לבדיקת טענות המערערת בהקשר זה. מהמקובץ לעיל, ניתן להסיק, במידה הנדרשת להליך זה, ואף למעלה מכך, כי במקום חדרים פרטיים, בהם נערכים "ריקודים פרטיים", הכוללים גם שירותי מין, תמורת תשלום אתנן.

...

דיון והכרעה דין הערעור להדחות.

שקלתי טענות בא כוחה של המערערת והסרטון שהוצג במהלך הדיון, שעל אף הסיכום, לא הועבר לאחר מכן לידי בית המשפט, ואולם, נוכח מכלול הראיות הרב הנוגע לקיומם של חדרים כאמור, לרבות תמונות מיום הפשיטה, ועדויות של עובדים במקום, אין בתיעוד שבסרטון כדי לקעקע מסקנה זו. אזכיר, כי הצילום נערך לאחר הפשיטה ויש להניח כי היחידה החוקרת תפעל לבדיקת טענות המערערת בהקשר זה. מהמקובץ לעיל, ניתן להסיק, במידה הנדרשת להליך זה, ואף למעלה מכך, כי במקום חדרים פרטיים, בהם נערכים "ריקודים פרטיים", הכוללים גם שירותי מין, תמורת תשלום אתנן.

מעבר לעובדה כי המסקנה המתבקשת היא כי המערערת, כבעלת המקום, האחראית על המועדון ומנהלת את המועדון, יודעת על קיומם של חדרים אלה, קיימות ראיות המצביעות על ידיעתה בפועל על הדבר, וקיימת ראיה משמעותית הנוגעת לכך שחלק קבוע מהתמורה עבור אותם שירותי מין מתקבל בידי המערערת.

יסוד סביר לחשש שהמקום ימשיך לשמש לביצוע עבירה ללא הגבלת השימוש מצאנו, כי חלקו הראשון של סעיף 3(א) לחוק מתקיים: יסוד סביר להניח כי המועדון משמש לביצוע עבירה המנויה בתוספת.