ערעור על משמורת משותפת והעתקת מגורים

לפיכך, הומלץ על משמורת משותפת, תוך שהקטין ימשיך להתגורר עם אמו והצדדים ימשיכו לקיים את הסדרי הראיה כפי שנקבע ובהתאם לצרכי הקטין.

עוד טען, כי בית המשפט כבר סטה בהחלטתו מיום 26.6.11 – בעיניין העתקת מגוריה של המשיבה – מחזקת הגיל הרך, וכי הצדדים עצמם הסכימו – במספר הזדמנויות – על הסדר של משמורת משותפת, ובכך סטו הם מחזקת הגיל הרך.

בית המשפט הטעים, כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו שחזקת הגיל הרך נסתרה במקרה זה; לעניין זה נידרש לשני האדנים המרכזיים בבסיס קביעתו זו של בית המשפט לעינייני מישפחה: היתנהלות המערערת במשך ההליכים, ובפרט העתקת מגוריה ואי-זמינותה בשעות היום, וחוות הדעת השלישית, אשר קבעה כי למבקש מסוגלות הורית טובה יותר מן המשיבה.

...

הכרעה בכל הרצון הטוב, ולאחר ששקלנו בדבר, אין בידינו ליתן רשות ערעור; חרף טיעוניו המקיפים של בא כוח המבקש ודברי המבקש עצמו, לא ראינו להתערב בהכרעתו של בית המשפט המחוזי, עם שברי כי בית המשפט לענייני משפחה ראה לנגד עיניו את טובת הקטין לפי הבנתו.

אנו סבורים, כי הסדרי הראיה שיקבע בית המשפט לענייני משפחה צריכים לגלות נדיבות כלפי המבקש, לרבות סופי שבוע מוגברים (ראו ההסדרים שנקבעו על-ידי בית המשפט למשפחה בהכרעתו בכיוון האחר, פסקה י"א למעלה), הסדרי יום לינה באמצע השבוע וכדומה.

אנו קובעים איפוא, כי המשמורת תעבור למשיבה בערב שביעי של פסח ביום א', כ' ניסן תשע"ד (20.4.14).

ברם התובע עומד על דרישתו להשיב את הילדים לאיזור גוש דן ולהורות על משמורת משותפת וזמני שהות שוויוניים כשהנתבעת מסרבת לכך נחרצות, ועל כך נסוב פסק דין זה. טענות הצדדים טענת התובע בדיון בפנינו טען האב כי האם הייתה צריכה את רשותו טרם העתיקה מקום מגוריה עם הקטינים ומשלא עשתה כן יש לבית הדין להורות להשיבם לגוש דן. (פרוטוקול הדיון מיום ה' באדר ב תשע"ט (12.03.2019) שורות 53-56).

כבר הזכרנו את חוו"ד של שרותי הרווחה בתסקיר שהציגו בפנינו לאחר ששמעו את הצדדים ובדקו את מכלול הסוגיה על שלל צדדיה, והם הגיעו למסקנה שזו טובת הילדים להשאר במשמורת האם במ', ובכל שלושת החלופות שהציגו בפנינו המסקנה היתה אחת: להותיר את הילדים עם אימם במ', ועל אף שבדיון שהתקיים בפנינו באת כוח האב ניסתה לערער דבריהם אך ללא הועיל.

...

יש לציין כי המצב בו שרויים אנו בעקבות מחלת הקורונה גורם לעומס רב בעבודת בית הדין, ועל כן מתחילה סברנו כי כדאי לתת תחילה רק החלטה נקודתית באשר לרישומם של הקטינים עתה למוסדות לימודיהם, אך לאור בקשתו הנוספת של האב מיום 19.04.20 למתן פסק דין מיידי בסוגיה ולאחר מחשבה שניה אנו מקבלים את עמדתו, ונותנים בזה פסק דין שייתן מענה לשתי הסוגיות שבפנינו - משמורתם של הקטינים ומקום מגוריהם וכן מוסדות לימודיהם - הקשורות זו לזו.

מעבר לכך אנו סבורים שמעבר של מי מהילדים כרגע למסגרת אחרת יגרום לטלטלה רגשית לילד ולא השתכנענו שהדבר הכרחי.

על כן דין בקשת האב בעניין מוסדות החינוך - להידחות.

יצחק מרוה שמעון לביא פסיקתא לאור המסקנות שהעלינו בנידון דנן אנו מחליטים בזאת כדלהלן: אנו מורים בזאת כי משמורת הילדים תיוותר בידי האם.

הגם שהוסכם על משמורת משותפת, האב אינו עומד בזמני השהות שנקבעו ולא מתקיימת משמורת משותפת, אלא על הנייר בלבד.

הרי שמספר חודשים לאחר עריכתו, האב העתיק מגוריו עיר.

( נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (פורסם ביום 07/02/2013 תחילה יש לבחון, האם היתקיים דיון עינייני במזונות הקטינים (דהיינו, "דן ופסק") ובשלב השני, ככל שלא היתקיימה הדרישה בשלב הראשון ולא היתקיים דיון עינייני, יש לבחון האם קופחו צרכי הקטינים במזונות שנפסקו לטובתם במסגרת הסכם הגירושין.

...

טענות הנתבע דין התביעה להידחות מהטעם שעסקינן בהגדלת מזונות על פי ההסכם ושעה שהצדדים התדיינו בנושא מזונות הקטינים בבית הדין הרבני לו שמורה הסמכות לדון בהגדלתם.

משכך, אני קובעת שביחס לבן הגדול קיימת חלוקת זמנים שוויונית.

משכך ושעה שקיימת חלוקת זמנים זהה בין ההורים ביחס לבן הגדול אשר שוהה בפנימייה, לאור קביעתי לעיל לפיה שכרם של ההורים דומה עד זהה והואיל וממילא על פי הפסיקה צרכיו של הבן הגדול מגיעים בעת שהותו בבית ההורים מגיעים לכל היותר לחצי, אני קובעת שכל אחד מההורים יישא במלוא צרכיו בעת שהות הקטין בביתו ולא מצאתי מקום לקבוע כי רכיב זה שנקבע בהסכם שנערך בין הצדדים יוותר על כנו.

סוף דבר אם כן, התוצאה אליו הגעתי אינה שונה מהותית מהמזונות שנקבעו בהסכם ואני קובעת 15 ₪ שהנתבע יישא במזונות הקטינים הבת והבן הקטן בסך כולל של 2,400 ש"ח לחודש ( 1,200 עבור כל אחד מהקטינים) ולעת הזו וכל עוד הבן הגדול נמצא בפנימייה, הוא פטור מתשלום מזונותיו.

העתקת המגורים נעשתה לאחר שהאם הגישה ערעור על פסק דין שדחה בקשתה להעתקת מקום מגורים ובדיון בעירעור, עמ"ש 18607-09-16 , הסכימו הצדדים כי האם תעבור להתגורר בע’ מבלי לשנות את מסגרות החינוך של הקטינות – שנותרו בעיר ט’ עד להחלטה אחרת.

המלצת המומחית בחוות דעתה הייתה כי משמורת על הקטינים תהיה משותפת לשני ההורים, הקטינות תמשכנה את מסגרות החינוך בט’, הומלצו זמני השהות ונכתב כי ככול שההורים לא יגיעו להבנות באשר מקום מגורים קרוב זל"ז, תבחן בהמשך המסגרת החינוכית עבור הקטינות.

...

משההורים לא הגיעו להבנות ובהתנהלותם אף לא פעלו כהורה סביר, אין מנוס אלא להכריע בשאלה "מי מהם יחזיק בקטין ומה יהיו זכויות ההורה של יחזיק בקטין לבוא עמו במגע". היינו להכריעה בשאלה בידי מי מהצדדים תהא המשמורת של הקטינים.

נימוקי החלטתי מיום 25.7.2018 בשל שיתוף הפעולה בין ההורים והיותם של שני ההורים הורים מטיבים בעלי מסוגלות טובה, המלצת הגורמים המקצועיים, הן עו"ס לסדרי דין והן מומחית בית המשפט הייתה למשמורת משותפת וההורים אף הסכימו על כך כפי סמכותם שבסעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית.

)Bias( שהמסקנה או הנימוק הוא מגדרי ובסיסו בהטיות מדוע ביקשה לפגוש את אמו של האב (הסבתא) המתגוררת בסמיכות לאב, חרף כי האב הוא אב מיטיב ומעורב, אך לא עשתה כן בכל הנוגע לאחות האם – אשר היא הדמות אשר עתידה להיות זמינה עבור הקטינים בעיר ע’ (כך לדברי האם).

האב טען כי האם הודיע לו בנוכחות העו"ס לסדרי דין כי בכוונתה לעבור להתגורר בסמוך למשפחתה בעיר רחובות או בכפר חב"ד ובכוונתה לרשום את הקטינים למוסדות החינוך שם. האב טען כי האם לא התייעצה איתו וכי הדבר בנגוד לדעתו שכן מקום מגורי הקטינים נקבע בהסכמת הצדדים בהיותו קרוב למקום עבודתו של האב ובהתבסס על רצונו לשמש משמורן משותף לקטינים.

על החלטה זו הגישה האם בקשת רשות ערעור (רמ"ש 46794-09-19 ) אשר נדחתה ביום 11.11.19 .

זאת ועוד, מקובלת עלי טענת האם (סעיף 22 לסיכומי הנתבעת), כי אדם דתי לאומי אשר קיים אורח חיים דתי לאומי במסגרת נישואיו ונקלע לסיטואציה בה אם ילדיו מעתיקה את מגוריה למקום המזוהה עם חסידות חב"ד באופן מובהק ושולחת את ילדיהם למוסדות חינוך של חסידות חב"ד, היה מעלה את נושא הזרם הדתי בהזדמנות הראשונה שהיתה לו. חרף זאת, האב אשר בתביעת המשמורת העלה את עניין המגורים ובקש לקבוע כי מקום מגורי הקטינים יהיה בתל אביב, לא הזכיר אף לא במילה אחת את עניין הזרם הדתי, אלא ביסס טענתו על המרחק ממקום עבודתו והפגיעה שתהיה בכך להורותו (עמ' 21-24 לכתב התביעה).

...

זאת ועוד, מקובלת עלי טענת האם (סעיף 22 לסיכומי הנתבעת), כי אדם דתי לאומי אשר קיים אורח חיים דתי לאומי במסגרת נישואיו ונקלע לסיטואציה בה אם ילדיו מעתיקה את מגוריה למקום המזוהה עם חסידות חב"ד באופן מובהק ושולחת את ילדיהם למוסדות חינוך של חסידות חב"ד, היה מעלה את נושא הזרם הדתי בהזדמנות הראשונה שהיתה לו. חרף זאת, האב אשר בתביעת המשמורת העלה את עניין המגורים וביקש לקבוע כי מקום מגורי הקטינים יהיה בתל אביב, לא הזכיר אף לא במילה אחת את עניין הזרם הדתי, אלא ביסס טענתו על המרחק ממקום עבודתו והפגיעה שתהיה בכך להורותו (עמ' 21-24 לכתב התביעה).

נוכח האמור לעיל, הנני קובע כלדקמן: עד הגיע כל אחד מהקטינים לכיתה ו' ילמדו הקטינים במוסדות החינוך המשתייכים לחסידות חב"ד, בכפר חב"ד. בהגיע כל אחד מהקטינים לכיתה ז' יוודאו ההורים האם במסגרות החינוך השייכות לחסידות חב"ד ישנה אפשרות ריאלית לרכוש בגרות מלאה.

במסגרת החלטתי בדיון ביום 12.9.19 חלקתי על סברה זו וקבעתי ביחס לקטינה נ' כי המשך לימודים במסגרת של חב"ד לשנה נוספת, עלול לקבע חינוך עתידי בזרם חרדי ובשלב זה אין מקום ליתן סעד אשר משמעותו עובדות בשטח.