ערעור על מינוי אפוטרופוס לחסוי

בדיון קדם משפט שהתקיים ביום 3.4.13 (בפני כב' השופטת נ. נצר), טענה ב"כ התובעת, כי על רקע הנטען בבקשת הנתבע להיתמנות כאפוטרופוס של התובעת (שצוטטה לעיל), הרי "לאור פסיקת בית המשפט העליון, ניתן לראות בו כאפוטרופוס של התובעת". התובעת חזרה על הטענה, בישיבת קדם המשפט הבאה, בהסתמך על פסיקת בית המשפט המחוזי הנכבד בירושלים בעמ"ש 53349-01-12 ר'נ' נ' ד'ס' (פסק דין מיום 8.5.12), אשר דן בתחולת הוראת סעיף 67 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שעניינו "אפוטרופוס למעשה", ועל פסק דינו של בית המשפט העליון (בדחותו את בקשת רשות העירעור על פסק הדין האמור), בע"מ 4513/12, פלונית ואח' נ' פלונית (החלטה מיום 2.12.12), אשר פירט בין היתר, מבחני עזר שונים להבחנה "... בין גמילות חסדים נטולת מעמד משפטי מחייב, לבין הקטגוריה הפורמלית של אפוטרופסות למעשה..." (ס' 6 להחלטה).

כאמור, במסגרת הבקשה שהגיש להיתמנות אפוטרופוס, על התובעת, ציין הנתבע כי "...משנת 2005 לערך, מטפל בחסויה ובכל צרכיה וענייניה, הלכה למעשה משנת 2005 המבקש מתפקד כמעין אפוטרופוס בפועל של החסויה...". סבורני, כי הצהרתו זו של הנתבע, המהוה הודאת בעל דין, לעניין הצורך של התובעת, בסיוע איטנסיבי ובטיפול של אדם אחר בענייניה, בתקופה הרלוואנטית, עולה בקנה אחד, עם המסקנה, כי תיפקודה של התובעת היה לקוי, עוד בשנת 2005, והלך ופחת מאז.

...

", וכי "...במשך שנים רבות... שימש כאפוטרופוס שלה בפועל", כהודאה בהיותו "אפוטרופוס למעשה", משום שלטענתו: "המונח המשפטי אפוטרופוס למעשה מקורו בסעיף 67 לחוק, ובפסיקה שבאה בעקבותיו, ואילו המונח אפוטרופוס בפועל אינו מונח משפטי, ואינו נכלל בגדרו של המונח המשפטי 'אפוטרופוס למעשה' כמשמעותו בסעיף 67 לחוק ובפסיקה (ההדגשות במקור – ג.ג.)". סבורני, כי טענה זו יש לדחות, באשר ה"אפוטרופוס למעשה", כלשון כותרת הסעיף, אינו אלא "מי שפועל כאפוטרופוס...", כמוגדר ברישא של הסעיף גופו.

סבורני, כי יש לדחות טענתו זו של הנתבע.

לפיכך, מתקבלת התביעה.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם (מר עיסא חאיק) מיום 18.9.16 בתיק הוצאה לפועל מס' 02-07727-14-6 במסגרתה הוכרזה המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים, תיקיה אוחדו בכפוף לתשלום ראשוני בסך 1,500 ₪ ונקבע לה צו חיוב בתשלומים בסך של 600 ₪ החל מיום 15.10.16 ובכל 15 לחודש שלאחריו.

המבקשת מונתה כאפוטרופסית לאימה החסויה.

...

בענייננו המועד להגשת בקשת רשות ערעור ביחס להחלטה מיום 18.9.16 שנמסרה למבקשת ביום 27.9.16 חלף ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה.

אף לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה.

לאור כלל האמור לעיל, אני מוצאת כי החלטת הרשם הנכבד מצויה במתחם הסבירות ואין כל מקום להתערב בה. בקשת רשות הערעור נדחית.

בהמשך, ביום 23.7.2020 ניתן צו על-ידי בית המשפט לעינייני מישפחה המורה על מינויה של העמותה כאפוטרופוס לרכוש.

שרותי מזון (1977) בע"מ נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ, פסקה 5 (24.1.2008); בע"ם 2788/18 פלונית נ' פלונית, פסקה 23 (1.5.2018); בע"ם 176/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (4.4.2019)) הגם שרגישותה של הסוגיה ברורה, לא השתכנעתי כי הבקשה עומדת באמת מידה מחמירה זו. בנסיבות העניין המבקש לא הראה כי טובתה של החסויה מחייבת היתערבות בהפסקת מינויו כאפוטרופוס על רכושה במתכונת של עיכוב ביצוע, כאשר כפי שצוין הטענות לגופן עוד יתבררו במסגרת העירעור שהוגש לבית המשפט המחוזי.

...

לאחר שנתתי דעתי לדברים, אני סבורה כי אין בהם כדי להטות את הכף בהליך שבפני וכי מקומן של הטענות להתברר במסגרת הדיון בערעור שהגיש המבקש, ואשר צפוי כאמור להתקיים ביום 24.2.2021.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

ממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני.

בבקשה נטען כי המבקשים 2-9 מעוניינים בהגשת ערעור על פסק הדין, אך סבורים כי ראוי להמתין להחלטה בעיניין מינוי אפוטרופוס לרכוש החסויה, על מנת שהאפוטרופוס שימונה יוכל להחליט האם להגיש בשם החסויה ערעור, ועל מנת שיתבהר מי מהם ימונה כאפוטרופוס.

...

לאחר שעיינתי בכל החומר שבפניי ושקלתי בדבר החלטתי להיעתר לבקשה וליתן למבקשים ארכה (אם כי מתונה) להגשת ערעור.

מטעמים אלו הבקשה מתקבלת.

לכך גם מתווספת העובדה שבתאריך 23.8.2019 הועבר מחשבון הנאמנות אשר ניפתח ע"י ב"כ המערערת והחייב (עו"ד נדב מאיוסט) לחשבון הבנק של החסוי סך של 1,375,000 ₪ (ראה : סעיף 4-6 לתגובה בתיק חדל"פ 38954-02-20), ולכן, משום שמדובר בהעברה כספית אשר התבצעה כארבעה חודשים לפני מינויה של המערערת כאפוטרופא הרי שאין לקבל את טענתה שלפיה היא היתוודעה לעצם קיומו של החוב הנטען רק לאחר פרק זמן של כשנה ורבע ממועד ביצוע ההעברה הבנקאית.

למעלה מן הצורך, יצוין כי למרות שתקנה 122(ג) לתקנות חידלות פרעון קובעת כי מועד העירעור על החלטת נאמן הדוחה בקשה להארכת מועד על הגשת תביעת חוב הנה בתוך 15 יום ממועד מסירת ההחלטה (בעיניינו, 15.6.2022) הרי שבמקרה זה בית המשפט דן בבקשה למרות שתיק העירעור ניפתח באיחור רק בתאריך 6.7.2022, ולאחר שבתחילה ניפתח בתאריך 3.7.2022 במסגרת תיק חדל"פ 17.11.2021 ומבלי שהוגשה על ידי המערערת בקשה להארכת מועד להגשת העירעור.

...

טענות הצדדים : לטענת המערערת, לא רק שצו פתיחת ההליכים לא נשלח אל אביה למרות שהינו נושה של החייב, אלא שגם לא נשלחה אליו הודעה בדבר זכותו להגשת תביעת חוב, ולכן יש מקום להיעתר לבקשה ולהורות לנאמן לבחון את תביעת החוב.

בשולי הדברים אציין כי אין בית המשפט מתעלם מהאיחור הלכאורי אשר נובע מפגם טכני בהגשת הערעור, אולם סבורני כי מכלול הנסיבות מקים את אותם טעמים מיוחדים המצדיקים לבחון הדברים לעומקם.

לעתים ההיצמדות לכללים הפרוצדורליים עלולה להביא לעיוות דין, ובמקרה דנן סבורני כי על בית המשפט והנאמן למנוע עיוות דין (אשר כאמור – ממילא התביעה שרירה וקיימת ככל שהבקשה למתן צו שיקום כלכלי תידחה).

סוף דבר : הערעור מתקבל באופן שאני מורה לנאמן לבדוק את תביעת החוב של הנושה, ולבטל את ההחלטה המורה על דחייתה ללא בדיקה בשל איחור בהגשתה.