ערעור על מימוש משכנתא על מקרקעין עם דירות

לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 22775-03-16 (השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן) מיום 6.3.2017, בה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע הליכי כנוס הנכסים הננקטים על ידי המשיב 1 (להלן: הבנק) במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 523310-12-15 המתנהל בלישכת ההוצאה לפועל בתל-אביב נגד המבקשת, בקשר למקרקעין הידועים כגוש 7169 חלק מחלקה 72 והמצויים ברחוב י.ל. פרץ 8 בחולון (להלן: המקרקעין).

כן נטען, כי הואיל ומחצית מדירתו של המשיב, שמומשה על ידי כונס הנכסים, היא בבעלותה של המבקשת, הבנק יכול להפרע ממלוא המשכנתה על ידי מימוש דירתו של המשיב.

...

סבורני כי יישום מקבילית הכוחות הקיימת בין קיומה של זכות לכאורה לקבלת הסעד לבין מאזן הנוחות על המקרה הנוכחי, מוביל למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק, הואיל ומדובר בנזק כספי שאינו בלתי הפיך, כאמור.

בהקשר זה יצוין כי לא שוכנעתי שקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים סטייה מן הכלל במקרה דנן.

נוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.

רקע עניינו של תיק ההוצאה לפועל הנזכר במימוש משכנתה על נכס מקרקעין (דירה ברחוב ברנדייס 45/7 פתח תקווה הרשומה כחלקה 340/7 בגוש 7; להלן – "הנכס").

ניתן היה לסלק העירעור על הסף, בהתאם להוראות סעיף 147(ב)(2) לתקנות הסד"א. ולו על מנת שלא ליסתום הגולל מפני בקשת עיכוב הבצוע, עשיתי שימוש בסמכותי לפי תקנה 149(4) לתקנות הסד"א, המורה: "הוגש ערעור בזכות במקום שבו היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור, רשאי בית המשפט לידון בעירעור כבקשת רשות ערעור ולתת הוראות לפי העניין". החלטת הרשמת מושא העירעור מנומקת וניתנה אחר דיון בבקשה.

...

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל קורין יצחקי אשר קבעה כי יש לצרף את המבקשת כחייבת נוספת בחוב נשוא פסק דין שניתן נגד בעלה לשעבר – המשיב 2 ואולם כיוון שגובה החוב שונה יש לפתוח תיק הוצל"פ נפרד לצורך גביית החוב מהמבקשת.

בשנת 1996 הגישה המבקשת בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא בעלת מחצית מהזכויות של נכס מקרקעין (דירה שבה התגוררה) מכח חזקת השתוף בינה לבין בעלה.

אם וכאשר תמומש המשכנתא או העיקולים על הדירה לא תוכל המערערת לטעון שאין לעשות שימוש במחצית האמורה להיות רשומה על שמה, על מנת לכסות את החובות של בעלה שכן גם היא שותפה לאותן חובות.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה שיש לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור מכל אחד מהנימוקים כדלקמן: פסק הדין אשר לטענת המשיב קובע את החיוב הכספי הינו פסק דין של כב' השופט המנוח זיילר.

התוצאה היא איפוא שלא ניתן על פי פסה"ד ההצהרתי של כב' השופט המנוח זיילר לצרף את המערערת כחייבת נוספת בגין חובות של בעלה שנקבעו עוד קודם לכן שלא בנוכחותה ומבלי שניתן למערערת להתייחס לכל חוב לגופו.

לפיכך הערעור מתקבל ואין לצרף את המערערת כחייבת נוספת בגין החוב שחב בעלה למשיב 1 (או לפתוח תיק הוצל"פ נגד המערערת בשל החוב הזה).

על כן, פתח הבנק ביום 19.9.2016 תיק הוצאה לפועל למימוש המשכנתה על דירת המגורים, וביום 16.12.2016 מונה בא כוח הבנק ככונס נכסים על הדירה (הוצל"פ (תל אביב) 518552-09-16 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' זנקס אינטרנשיונאל בע"מ. להלן: "הליך ההוצאה לפועל").

להלן: "התובענה"), במסגרתה ביקשה שורת סעדים הצהרתיים: הצהרה כי היא בעלת מחצית מהזכויות בדירת המגורים; ביטול שטר המשכנתה והצהרה כי אין לבנק זכויות בדירה; הצהרה שהדירה אינה מהוה בטוחה לחשבון העיסקי של חברת לעובד גרופ; רישום זכויותיה בדירת המגורים בלישכת רישום המקרקעין, כאשר הדירה נקייה מכל שיעבוד; וכן סגירת הליך ההוצאה לפועל.

בתוך כך, טוען הבנק להרחבת חזית אסורה בכתב העירעור ובבקשה לעיכוב ביצוע, וסבור כי פסק הדין אינו מגלה כל טעות מהותית המצדיקה היתערבות של ערכאת העירעור, קל וחומר כאשר המבקשת אינה מערערת על קביעות מרכזיות בפסק הדין, כגון ידיעתה על שיעבוד הדירה לטובת הבנק.

...

לטענת המבקשת, בחינת סיכויי הערעור ומאזן הנוחות במקרה דנן מובילה למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

לפיכך, סבורני כי בענייננו מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת מתן הסעד הזמני.

נוכח כל האמור, ובהתחשב במעמד הבכורה שניתן לשיקולי מאזן הנוחות, מצאתי לנכון להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע, וזאת אף אם על פני הדברים, ומבלי לטעת מסמרות, סיכויי הערעור להתקבל אינם נראים גבוהים (ראו: ע"א 2690/17 באלס נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פסקה 12 (6.4.2017); ע"א 4291/20 שרעבי נ' פורטמן, פסקה 17 (6.8.2020)).

סוף דבר: הבקשה מתקבלת, במובן זה שניתן בזאת צו מניעה זמני לתקופת הערעור המונע את הליכי מימוש דירת המגורים המצויה ברחוב עוזיאל 3/25 בתל אביב.

עם דחיית התביעה, נדחתה גם בקשת המערערים להורות על עיכוב ביצוע הבקשה למימוש המשכנתא על דירת מגוריהם שהגישה המשיבה 1 בלישכת ההוצאה לפועל בחיפה, בשל אי פרעון ההלוואה.

מתוקף שטר המישכון אף נרשמה לטובת המשיבה ביום 6.1.2016 משכנתא על הדירה לטובת המשיבה בלישכת רישום המקרקעין בנצרת.

זאת ועוד – אל מול טענות המערערים בדבר הטעה הציגה המשיבה שורה של ראיות הסותרות אותה ובהן: העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי המערערים ביקשו לעזור לבנם שרון לקבל הלוואה; כי למטרה זו הגיעו עימו לחתום על ההסכם, ולא הוכח כי הייתה למשיבה סיבה לחשוש או לחשוד כי לא מתקיימת זהות אינטרסים ביניהם; חתימות המערערים על הסכם ההלוואה, על שטר המישכון, על כתב הוראות בלתי חוזרות לנאמן בנוגע להעברת כספי ההלוואה ותשלומים אחרים, על יפוי כח בלתי חוזר לרישום המשכנתא ועל שטר משכנתא; עדותו של נוטע, שנכח במעמד חתימת ההסכם, כי ניתנו למערערים הסברים מלאים אודות ההסכם ומשמעויותיו, וכי המערערים הבינו את ההסברים, חתמו על המסמכים ופעלו בהתאם לרישום המשכנתא על הדירה; הצהרתו של עו"ד עמוס אלון על שטר המשכנתא ועל כתב הוראות בלתי חוזרות לנאמן לפיה המערערים חתמו על המסמכים לאחר שהסביר להם את התוכן והמהות, ולאחר שהוא שוכנע כי הם הבינו את ההסברים ואשרו זאת בחתימתם.

...

לאחר ששקלתי בדבר, אני סבורה כי במקרה שלפנינו יש לבחור באפשרות השלישית ולהורות על החזר קרן ההלוואה בתוספת הפרשי הצמדה בלבד וללא ריבית.

בנסיבות אלה, נראה לי כי תוצאה זו משרתת באופן נכון הן את שיקולי ההרתעה והן את שיקולי הצדק.

סוף דבר מן הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור בחלקו ולהורות כי סעיף 18 להסכם יתוקן כאמור בסעיף 34 לעיל וכי המערערים ישלמו למשיבה את סכום הקרן, בהפחתת תשלומי הריבית ששולמו, ובצירוף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום מתן ההלוואה (31.12.2015) ועד יום התשלום בפועל.