ערעור על מחיקת טענות אחריות בנזיקין

נטען, כי סעיף זה עוסק בפצוי בגין נזק שניגרם עקב אישור התכנית כדין, אגב ההליך המינהלי; ואמנם, יתכנו מצבים שבהם נגרם נזק בשל עוולה נזיקית שאירעה באופן נילווה לתיכנון או לבצוע התכנית, יתר על הנזק שבעצם אישור התכנית או ביצועה כדין, ובמצבים אלו יש אפשרות שתקום אחריות בנזיקין לצד הפצוי שבסעיף 197.

המדינה טענה על אי-בהירות מסוימת בהחלטת בית המשפט המחוזי בעיניין זה. לכאורה, התיר בית המשפט המחוזי למערערים שמקרקעיהם אינם גובלים בתחום התכנית להגיש תביעה נזיקית, אך בד בבד מחק מתביעתם טענות הנוגעות לעצם אישור התכנית (שהיו צריכות להיטען במסגרת ההתנגדויות לתכנית).

ולבסוף, באשר לקביעה על מחיקת הטענות הנוגעות לאישור התכנית גופה, כדין הורה בית המשפט המחוזי כי יש למחוק טענות אלו.

סוף דבר: אציע לחברַי כי נדחה את העירעור על כל חלקיו; וכי נקבל את בקשת רשות העירעור בחלקה, במובן זה שסוגיית הוצאות החשמל והניקיון העודפות תובא שנית לפתחו של בית המשפט המחוזי, כאמור לעיל בפיסקה 70, ורק אם בית המשפט יווכח כי התביעה בהקשר זה מבוססת על טענה נזיקית שאינה נובעת מעצם אישורה של התכנית, תיוותר זו על כנה.

...

ברם, שעה שבבקשה לסילוק על הסף עסקינן, והיות והדבר אינו מפורש בהחלטה, סבורני כי ניתן לאפשר למערערים לברר עניין זה שנית בבית המשפט המחוזי.

סוף דבר: אציע לחברַי כי נדחה את הערעור על כל חלקיו; וכי נקבל את בקשת רשות הערעור בחלקה, במובן זה שסוגיית הוצאות החשמל והניקיון העודפות תובא שנית לפתחו של בית המשפט המחוזי, כאמור לעיל בפסקה 70, ורק אם בית המשפט יווכח כי התביעה בהקשר זה מבוססת על טענה נזיקית שאינה נובעת מעצם אישורה של התכנית, תיוותר זו על כנה.

אף אני סבור, כי מי שזכאי להגיש תביעה לפיצוי במסגרת סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: סעיף 197), בין אם הגיש תביעה ובין אם לאו, מנוע מלהגיש תביעה נזיקית, בגין אותו נזק שניתן היה לתבעו בגדר סעיף 197.

] לפנַי ערעור על פסק דינו של הרשם ר' גולדשטיין מיום 12.1.2020 בע"א 4025/19, במסגרתו, בין היתר, נמחק על הסף ערעור שכנגד שהוגש על ידי המערערת, מועצה אזורית מגילות ים המלח (להלן: המועצה).

הודעת העירעור שכנגד מטעם המועצה הוגשה ביום 17.7.2019 ובמסגרתה הלינה המועצה על הקביעה כי היא אחראית בנזיקין כלפי המשיב.

במסגרת העירעור שכנגד העלתה המועצה טענות באשר לעצם חבותה בנזיקין, טענות המופנות למעשה כלפי שני בעלי דין – המשיב והמדינה.

בערעורה טוענת המועצה כי הרשם היתעלם בהחלטתו למחוק את העירעור שכנגד מכך שעצם חבותה של המועצה בנזיקין צפוי להשפיע במישור היחסים בינה לבין המל"ל, שהגיש את העירעור העקרי.

...

זאת מפני שאותו סכום ישולם ישירות על ידי המועצה למשיב על פי בקשת המל"ל. בסופו של דבר אפוא, חויבה המועצה לשלם למשיב סך נוסף של 499,820 ש"ח, שהושתו על המדינה, ולמל"ל סך של 83,455 ש"ח. כך קבע בהקשר זה בית המשפט המחוזי בפסקה 273 שהיא הפסקה המסכמת של פסק דינו (להלן: הפסקה המסכמת): "באשר לבקשת המל"ל כעולה מסיכומיה, ש: 'היה וייקבע בית המשפט ..., כי קיימת אחריות לנתבעת 1 (המדינה – כ.ס.), הרי שאת שיעור אחריותה יש לנכות משווי תביעת המל"ל'. ועל כך אני מורה. כפועל יוצא מהאמור לעיל ובהתאם לבקשת המל"ל... מהסכום שאמורה המועצה לשלם לו – למל"ל, בסך של 583,275 ש"ח, יועבר על ידי המועצה הסך של 499,820 ש"ח (למשיב – ד.מ.) (חלקה של המדינה ביתרת הפיצויים שמגיעים לתובע כאמור בסעיף 268 לעיל – 1/3 מהסך של 1,499,461 ש"ח), החלק שתשלומו מוטל על המדינה בפיצויי התובע בגין נזקיו כמפורט לעיל, אולם היתרה בסך של 83,455 ש"ח תשלם המועצה למל"ל במועד שנקבע לעיל". ביום 15.5.2019 הגיש המל"ל בקשה לתיקון טעות סופר בקשר לקיזוז האמור בפסקה המסכמת, בטענה כי "פסקה זו נראה כי הוספה לפסק-הדין באקראי ומתוך שגגה". המל"ל הדגיש כי הציטוט מתוך סיכומיו שהביא בית המשפט לא שיקף כל בקשה מטעמו לקיזוז הסכומים המגיעים לו במסגרת תביעת השיבוב, אלא רק טענה חלופית שלפיה ככל שלא תוטל אחריות מלאה על המועצה, יש לחייבה בתשלום חלקה היחסי בלבד מתוך כלל הגמלאות אותן תבע המל"ל. המדינה הודיעה כי היא מסכימה לבקשה לתיקון טעות, בא-כוח המועצה ובא-כוח המשיב הודיעו כי הם מותירים את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט.

ברם, ביום 2.6.2019 דחה בית המשפט את הבקשה לתיקון סופר, בקבעו כי: "לאחר שעיינתי בבקשת המל"ל ותגובות הצדדים האחרים, והגם שהשאירו את העניין לשיקול דעת בית המשפט, אני מחליט לדחות את הבקשה. סעיף זה -273 לפסק הדין בא בעקבות האמור בסיכומי המל"ל ואף הציטוט הובא מסיכומי המל"ל לעניין אופן תשלום חלקה של המדינה בפיצויים שנפסקו לתובע. עפ"י בקשת המל"ל החלק בו חויבה המדינה לשלם לתובע, יקוזז מהסכום שבו המועצה האזורית להחזיר למל"ל בגין תשלומי המל"ל לתובע (2/3 מתוך 874,913 ש"ח שהם תשלומי המל"ל לתובע, המהווים הסך של 583,275 ש"ח). משמע, שעל המועצה להעביר לתובע מעבר לחלק המוטל עליה לפי החלוקה, גם את חלקה של המדינה בפיצוי שנקבע הסך של 499,820 ש"ח מתוך 1,499,461 ש"ח וכי רק היתרה מתשלומי המל"ל הסך של 83,455 ש"ח תעביר המועצה למל"ל. עוד יאמר כי סעיף זה בא לקבוע את חלקה של המועצה האזורית בהשבת החלק היחסי מתשלומי המל"ל לתובע בהתאם לחלוקה שנקבעה בין הנתבעים לבין עצמם. סוף דבר, הבקשה נדחית". על פסק הדין בחר רק המל"ל להגיש ערעור עצמאי ביום 13.6.2019.

גם כאן, סבורני כי אין ממש בטענות המועצה.

הוראת סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מורה כי מקום שבו תוקנו פסק דין או החלטה מכוח סעיף 81(א) לחוק, "יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת". מכאן, כאשר הבקשה לתיקון נדחית, אין בהחלטה זו כדי להאריך את המועד להגשת ההליך.

הערעור נדחה אפוא.

האם אותו גורם מסחרי חב באחריות נזיקית בגין משלוח הספם ובאלו נסיבות – זו השאלה שבמוקד בקשת רשות העירעור שלפנינו.

הדיון הוחזר איפוא לבית המשפט המחוזי על מנת לברר את שאלת תחולת החריג שבסעיף 15(3) לפקודת הנזיקין, תוך שהודגש כי אין בכך משום היתר לידון מחדש באישור התובענה כייצוגית נגד אימייליון, שלא הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת האישור הראשונה.

הפטור המעוגן בסעיף 15 לפקודת הנזיקין מבוסס על ההנחה שהמזמין אינו שולט בפעילות הקבלן שעימו היתקשר או באופן שבו הוא מבצע את עבודתו (שלעיתים מבוצעת אף על ידי קבלן משנה), ולכן אין הצדקה להטיל על המזמין חבות בנזיקין בגין אופן ביצוע הפעולה; זאת, בין היתר, כדי למנוע "גזירה שאין הוא יכול לעמוד בה" (השופט צ' זילברטל ב-ע"א 3370/12 כהן נ' גדעון (26.1.2014), להלן: עניין כהן; וראו גם: רע"א 1747/20‏ פלוני נ' משרד החינוך - מדינת ישראל, פסקה 8 (21.7.2020)).

(18.9.2014); ערעור על פסק הדין נמחק בהסכמת הצדדים בפסק דין מיום 1.2.2016 (ע"א 7573/14)), החברות לא טענו וממילא לא הוכיחו בשלב זה כי בנסיבות המקרה ניתן היה להשיג את מטרות ההיתקשרות מבלי לשלוח ספם.

...

נמצאנו למדים, כי מקום שבו יוכח שמזמין היה מודע לכך שהקבלן שעימו התקשר לצורך מתן שירותי שיווק ופרסום פועל בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת ולא ניסה למנוע זאת, לרבות אם "רק" עצם את עיניו – יראו במזמין כמי שהרשה או אישרר את מעשיו המזיקים של הקבלן והוא לא יוכל ליהנות עוד מן ההגנה שבסעיף 15 לפקודת הנזיקין.

מסקנה זו מתבקשת לנוכח התכליות של סעיף 30א לחוק התקשורת, בראשן השאיפה למגר את התופעה הפסולה של הפצה המונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות ומכבידות, ויש בה כדי ליתן מענה לחשש שגורמים מסחריים ינצלו לרעה את "דרישת השיגור" על מנת לעקוף את האיסור על משלוח ספאם.

סוף דבר התוצאה היא שהערעור נדחה.

אמנם כב' השופט שינמן כתב דבריו אלו בעירעור על החלטתי למחוק את ההודעה לצד ג', אך לאחר מכן ניתנה החלטתה של כב' השופטת פלאוט מיום 28.2.16 ב-בר"ע 57024-02-16, שניתנה לאחר פסק הדין של כב' השופט שינמן (בר"ע שהוגשה על החלטתי בתיק זה), בה כתבה שלא מצאה ממש בטענת הערייה שההודעה לצד ג' נסמכת על דיני החוזים, אלא ההיפך הוא הנכון.

תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור.

...

לאור האמור לעיל, סבור אני שהמבקש, מר גפסו, הוכיח כי לא הייתה לו כל כוונה לגרום נזק לעירייה או שהיה לו שוויון נפש לגרימת הנזק, אלא התכוון באמת ובתמים להיטיב עם העירייה.

על כן, סבור אני שלא חל הסייג לחסינות הקבוע בסעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את בקשת החסינות של מר גפסו, ומורה על דחיית ההודעה לצד ג'.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי) בת"א 6793-11-13 מיום 16.3.2020, בגדרה נקבע כי המבקשת – חברת שמירה, נושאת באחריות נזיקית בגין רצח שביצע המשיב 8, אשר הועסק על-ידה כמאבטח (להלן: המאבטח).

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות העירעור נדחית בכל הנוגע לחבותם ולשיעור אחריותם של המבקשת, של חברת מיקוד ושל המאבטח, לאשמו התורם של המנוח, ולשיעור חבותה של המבקשת כלפי המל"ל. כמו כן, הבקשה דנן נמחקת בחלקה הנוגע לחבות המדינה והמשטרה.

...

במקרה דנן לא שוכנעתי כי דחיית הבקשה עלולה להשפיע על זכויות הצדדים, לגרום למבקשת נזק של ממש או להביא לניהולו של הליך מיותר, ומשכך, לא ראיתי ליתן רשות ערעור בשלב זה על החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לנושאים המתוארים לעיל.

דין הבקשה להידחות, אפוא, בהיבט זה, וטענות המבקשת שמורות לה ככל שתחפוץ להגיש ערעור על פסק הדין שיינתן בתום ההליך.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית בכל הנוגע לחבותם ולשיעור אחריותם של המבקשת, של חברת מיקוד ושל המאבטח, לאשמו התורם של המנוח, ולשיעור חבותה של המבקשת כלפי המל"ל. כמו כן, הבקשה דנן נמחקת בחלקה הנוגע לחבות המדינה והמשטרה.