בהסכם גירושין שנערך ביום 7.5.1975 קבעו המשיב והאם סכום מזונות של 250 ל"י, שישולמו למערערת על-ידי המשיב.
במילים אחרות, האם מחייב פסק-הדין את הילד אם לא היה בו רק משום אישור של הסכם גירושין בין ההורים, הכולל גם התייחסות למזונות הקטין, אלא באותו משפט גם נדונה תביעה מצד הילד? אומר על כך השופט ברנזון ב-ע"א 404/70, שדבריו צוטטו לעיל, כי רק תביעה של הילד שתידון בנפרד, יש בה כדי להקנות תוקף להסדר: לפי סברתו צריכים ליצור חיץ מוחשי בין מזונות הילדים לבין הענינים שבמחלוקת בין ההורים ומזונות הקטין צריכים להידון בדרך של תביעה נפרדת.
הנימוק היחידי שניתן להגשת בקשה חדשה זו כעבור זמן קצר כל כך אחרי ההסכם היה שסכום המזונות שנקבע בהסכם הוא נמוך מדי והוא נקבע כך מאחר והאם נאלצה לחתום על ההסכם בעקבות "לחצים והטרדות" מצד המשיב.
אינני חושב שעלינו להכביד עוד יותר על השופטים הדנים במשפטי המזונות על-ידי הבעת אי-אמון בכשרם להבחין ולשמור על טובתו של הילד, להבדיל מהאינטרסים של ההורים.
...
" סיכומו של דבר, אם ההורים מתדיינים בינם לבין עצמם בענין גירושיהם ומגיעים לידי הסכם המפרט את הפיתרון המוסכם לבעיות הכרוכות עם הגירושין ובכלל זה ענין המזונות של הילדים, הרי אין בהסכם בענין המזונות כדי לחייב את הילד.
סיכומו של דבר, הדרישה כי תחילה יקויים משפט בין ההורים וכי רק לאחר מכן יקויים משפט נפרד ומיוחד בענינו של הקטין (דעת הרוב ב-ע"א 404/70, הנ"ל) יש בה לא רק טיפוח של כפל הדיון, אלא יש בה, כאמור לעיל, מידה רבה של פיקציה, כי גם התביעה הנפרדת של הקטין שהתנהלה יחד עם משפט הגירושין וגם התביעה הנפרדת המוגשת לאחר מתן פסק-הדין במשפט הגירושין, מוגשים על-ידי אחד מן ההורים.
בדרישה להגשת משפט נוסף יש גם כדי להגביר את התופעה של אי-כיבוד התחייבויות, אשר איננה נעדרת מן המציאות שלנו גם בלאו הכי: ניתנת גושפנקה לכך שהורה כולל תניה המתייחסת לזכויותיו של הקטין בהסכם המאושר לאחר מכן בפסק-דינו של בית-המשפט וכאשר טרם יבשה הדיו על פסק-הדין, רשאי אותו הורה ליזום הליכים חדשים, הפעם בשם הקטין, בהם הוא תוקף את ההסכם אשר הוא היה צד לו ואשר אותו הביא לאישורו של בית-המשפט, שנענה לבקשה ועשה כן.
לאור האמור לעיל איננה מקובלת עלי, עם כל הכבוד, דעת הרוב ב-ע"א 404/70, הנ"ל, במידה ועולה ממנה כי לעולם אין תוקף לפסק-דין מזונות שניתן בתביעתו של קטין, אם הדיון בתביעה זו נכרך יחד עם הדיון בהסכם גירשין בין ההורים, אשר בו היתה כלולה גם תניה בקשר לדמי-המזונות.
גם אני סבור כי מן הנכון שבית-המשפט יקיים דיון נפרד בענינו של הקטין לאחר תום ההליכים בין ההורים, ולכך בעצם התכוון גם בית-המשפט ב-ע"א 404/70,.
