ערעור על חישוב חוב מזונות בהוצאה לפועל

טענות החייב בעירעור ; בעירעור על תביעת החוב, טען החייב כי הנושה הגישה ביום 25.02.18 תביעת חוב בסך של 34,807 ₪ שמורכבת משני רכיבים, הרכיב הראשון בגין מזונות על הסך של 11,303 ₪ בדין קדימה והרכיב השני על הסך של 23,504 ₪ בגין תביעה כספית.

הנאמן הוסיף, כי החייב לא היתמודד עם ההגדלות והקטנות של החוב שבוצעו במשך הזמן בתיק ההוצאה לפועל ואינו מביא כל ראייה בנוגע אליהם וכי החייב עורך בהשגה חישוב פשטני של חוב המזונות בלי להוסיף ריבית והצמדה, ותוך היתעלמות מדפי ההוצאה לפועל ומתנועות הגדלות והקטנות חוב שבוצעו בו. הנאמן טען כי החייב מבצע חישוב פשטני לפיו קצבת המזנות הופחתה רטרואקטיבית מסך של 2,000 ₪ לסך של 1,500 ₪.

...

סיכומו של דבר, עיון בחישוב שבוצע על ידי הנאמן, מעלה שהנאמן התחשב בכלל הטענות שהוצגו בפניו, ואף באי בהירות שעלתה לנוכח אין צירוף מלוא המסמכים וההחלטות הנדרשות על מנת לעמוד בנטל הראיה להוכחת טענת הפירעון.

בהתחשב בכלל טיעוני הצדדים, ולאחר שמצאתי כי הנאמן התחשב בכלל הטענות של הצדדים והראיות שהוגשו לידיו , דין הערעור להידחות.

באשר להוצאות, הנני מחייב את החייב לשלם הוצאות בסך 2,500 ₪ לכל צד ( הנאמן והנושה) הסכום יקוזז מהכספים הקיימים בקופת הכינוס לטובת החייב בהתאם להסכמת הצדדים מיום 18.11.18.

לטענתה, בשנת 1993 פתחה תיק הוצאה לפועל נגד החייב בשל כך שהוא היתחמק מתשלום המזונות ובמסגרת תיק זה, נקטה בהליכים ובפעולות לשם גביית החוב, כאשר כל תשלום שהיתקבל עבור חוב זה, בין אם שולם ישירות ע"י החייב ובין אם שולם באמצעות עיקולים שהטילה, עודכן בהתאם בתיק ההוצאה לפועל.

טענות הנאמן הנאמן טען כי יש לדחות את בקשת החייב משני טעמים עקריים: (1) ההכרעה בתביעת החוב היא חלוטה ולכן, החייב והמשיבה אינם יכולים לערער עליה; (2) במסגרת הכרעת החוב נקבע במפורש כי מדובר בחוב אחד בגין פסק דין למזונות ולכן, הסך של 84,188 ₪ שנובע מריבית, אושר ע"י הנאמן במלואו כחוב נדחה לפי הוראות סעיף 134 לפקודת פשיטת הרגל, נכון ליום מתן צו הכנוס.

כלומר, לטענת הנאמן, הנחת היסוד היא כי הנושים לא יקבלו את מלוא החוב המגיע להם ולכן קבעה הפקודה בסעיף 134 ובסעיף 75 דרך חישוב שמטרתה ליצור אחידות ושויון בין הנושים, כאשר סעיף 134 קובע כי דרך החישוב המפורטת בו היא "לעניין הדיבידנד". לטענת הנאמן, יש לבחון את בקשת החייב להפטר מהריבית על חוב המזונות, שהיא חוב מזונות לכל דבר ועניין, בהתאם למבחני הפסיקה שנקבעו לשם קבלת הפטר.

הדרך לערער על הכרעת חוב של בעל התפקיד במסגרת הליך הפש"ר היא הגשת ערעור על ההכרעה לבית המשפט.

...

על כן, טענותיה של המשיבה לגבי גובה החוב נדחות.

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי חוב הריבית שאושר בדין נדחה הוא חלק מחוב המזונות וההפטר, לכשיינתן, לא יחול על חוב הזה.

לאור כל האמור לעיל, אין לי אלא לדחות את בקשת החייב.

ביום 2.1.2008, הגישה העותרת לבית הדין בקשה לסתירת הדין שעניינה אופן חישוב החזר הכספים שהפקיד המשיב בחשבון הבנק של העותרת (העותרת סברה כי מהסכום של 40 האחוזים, היה צורך לנכות, בין היתר, את דמי המזונות שחב המשיב לקטינות).

בית הדין הרבני הגדול דחה את העירעור של העותרת על החלטה זו. בשנת 2013 הגישה העותרת תביעה להוצאה לפועל בגין חוב מזונות של המשיב.

למעשה, העתירה הנוכחית מבקשת מבית המשפט הגבוה לצדק לידון מחדש בסוגית הרכוש ובאופן חישובו ובכך לשמש ערכאת ערעור על פסיקות בתי הדין הרבניים שניתנו לפני שנים רבות.

...

בשנת 1994, בהסכמת העותרת והמשיב, תוקן הסכם הגירושין ונקבע בו כי המשיב ישלם לעותרת מזונות בסך של 2,000 ש"ח לחודש עבור בנותיהן הקטינות.

וכך קבע, בין היתר, בית הדין הרבני הגדול: "על כל פנים משספק בידינו ומשבית הדין שפסק בדבר הכריע בצורה ברורה לאחר שהיו בידו כל הנתונים הרי שאין מקום לשנות מדבריו לאחר שנים רבות ועל כן יש לקבל את הערעור. אמנם בנקודה אחת יש לדון כדברי בית הדין האזורי. שהנה יש תמיהה מסוימת בדברי בית הדין האזורי... ומשעל פניו התברר כי הסכומים שהכניס הבעל היו קטנים בהרבה מהנטען מדוע נשאר דבק בעמדתו כי על הבעל לקבל חזרה 40 אחוז. וכפי הנראה זה הוא הממצא שעלה והפריע לבית הדין האזורי בפסיקה האחרונה, שנוצר מצב שלמעשה סכומי המזונות ששולמו עבור הקטינות קטנו וירדו לגבול בלתי סביר... נמצא כי 2 הקטינות קיבלו סך כ1100 ₪ לחודש. כאמור אין אנו מקבלים עמדתו של בית הדין האזורי בפסק הדין המעורער ביחס לעיקר הדברים אולם בדומה שיש די בדעתו כדי להורות כי על כל פנים לא יגבה ריבית מהסכום אותו חייבת האישה". על החלטה זו הוגשה העתירה הנוכחית.

דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף.

סוף דבר, העתירה נדחית.

לטענת המערערת, שגה הנאמן כאשר קבע בהכרעתו בתביעת החוב שהגישה שאין להוסיף לחוב בדמי מזונות גם ריבית פיגורים לפי התחשיב בתיק ההוצאה לפועל, בעוד לטענת הנאמן אין בחוק הוראה המאפשרת תוספת ריבית פיגורים על חוב בדמי מזונות.

הנאמן בחן את תביעת החוב וקבע בהחלטתו כי יש לקבל את תביעת החוב באופן חלקי, ולהעמיד את החוב למערערת על הסך של 149,335.94 ₪ ("ההחלטה").

למרות זאת, בתיק ההוצל"פ נעשה חישוב שלפיו ממשיך היחיד לחוב בדמי מזונות בסך של 2,000 ₪ לחדש במשך שנים רבות נוספות ובלי כל בסיס בהסכם הגירושין או במקור אחר בדין.

...

הנאמן בחן את תביעת החוב וקבע בהחלטתו כי יש לקבל את תביעת החוב באופן חלקי, ולהעמיד את החוב למערערת על הסך של 149,335.94 ₪ ("ההחלטה").

בשים לב לתכלית החיוב בריבית פיגורים, חיוב בתשלום "קנס" על אי התשלום במועד, וכאשר אין בחוק חדל"פ הוראה הקובעת תוספת ריבית פיגורים על חוב בדמי מזונות, אני מקבל את עמדת הנאמן וקובע כי לחוב בדמי מזונות יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין בלבד, ולא יתווספו הפרשי "ריבית פיגורים". ונוכח מסקנה זו – הערעור נדחה.

בהתאם, הורתה רשמת ההוצאה לפועל על ביצוע חישוב על ידי רו"ח מטעם לישכת ההוצאה לפועל, ממרץ 2012 ועד ליולי 2014 (מועד הגשת חוות הדעת של רואה החשבון, שנקבע שתוגש בתוך 30 ימים ממועד תשלום שכר טירחתו).

מנוסח ההחלטה עולה בבירור שהתייחסותה למועד יולי 2014 נעשתה בכדי לחשב את גובה החוב נכון למועד השלמת עבודתו של רוה"ח מטעם לישכת ההוצאה לפועל, כאשר חיובים עתידיים יחושבו, במידה והיחיד לא ישלמם במועדם, מדי חודש בחודשו.

יתרה מכך, גם במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי לא העלה היחיד טענות נגד היתרה בתיק ההוצל"פ, כפי שציין אף בית המשפט שם. בשולי הדברים יוער כי מאחר וענייננו בחוב מזונות, שהוא חוב בדין קדימה, לא חלה עליו הוראת סעיף 235(ג), שקובעת שאין לכלול ריבית פיגורים בחובות כלליים, אף שזו מחושבת במסגרת יתרת התיק בהוצל"פ, ולכן אין מניעה לבסס את גובה החוב על היתרה בתיק ההוצל"פ. הכרעה סוף דבר, העירעור נדחה.

...

מכך עולה המסקנה שהנאמנת אכן נמנעה מלהעביר את המסמכים לידיעת היחיד, לצורך השגתו, כנדרש, בטרם הכריעה בתביעת החוב ומכל מקום לא הוכח אחרת כאמור.

אף טענה זו אין בידי לקבל.

יתרה מכך, גם במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי לא העלה היחיד טענות נגד היתרה בתיק ההוצל"פ, כפי שציין אף בית המשפט שם. בשולי הדברים יוער כי מאחר וענייננו בחוב מזונות, שהוא חוב בדין קדימה, לא חלה עליו הוראת סעיף 235(ג), שקובעת שאין לכלול ריבית פיגורים בחובות כלליים, אף שזו מחושבת במסגרת יתרת התיק בהוצל"פ, ולכן אין מניעה לבסס את גובה החוב על היתרה בתיק ההוצל"פ. הכרעה סוף דבר, הערעור נדחה.