על כן, טען כי אינו חייב במזונות ומדור ילדיו, כאשר הוא נושא בהם ישירות בזמנים שבהם הילדים שוהים במחציתו, אשר כימעט זהים לזמנים בהם הילדים שוהים במחיצת המבקשת.
לאחר קריאה מעמיקה של בקשת רשות העירעור על נספחיה, של תשובת המשיב ושל תיק בית משפט קמא מצאתי לידון בבקשה כבערעור, ולקבל את העירעור באופן חלקי, זאת בעיקר משום חלוף הזמן הרב מיום שהוגשה התביעה, המועד שבו ניתנה ההחלטה למזונות טרום זמניים, מבלי שבית משפט קמא בחן שיעור המזונות הזמניים על יסוד הרצאות פרטים ונתוני הכנסה לרבות תדפיסי חשבון עדכניים ומלאים, אף נכון למועד בו ניתנה.
...
אפנה לדברי, מן העת האחרונה ב-רמ"ש 57290-01-22 א. נ' ב. (17.02.2022):
"הגם, שיודגש, כי על הערכאות הדיוניות לציין במסגרת החלטותיהן בסוגית דמי-מזונות זמניים, את הנתונים הספציפיים עליהם הם מסתמכים בעת קביעת דמי-המזונות הזמניים, סבור אני, כי בענייננו שעה שבית משפט קמא, פירט, במסגרת ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, את טענות הצדדים בפרוטרוט, וציין במסגרת החלטתו את אותם אבני-בוחן שנלקחו בחשבון בעת ההכרעה תוך "גיבוש החלטתו והעברת רעיונותיו בכור ההיתוך של שיקול הדעת השיפוטי" (ר', א. ברק שיקול דעת שיפוטי 48-46 (1987)), אין טענות המבקש מצביעות על פגם היורד לשורשו של עניין, אשר מצדיק את התערבות ערכאת הערעור, בשלב זה, וזאת גם בשים-לב לגילאי הקטינים, זמני-השהות שלהם עם כל אחד מן הצדדים, וגובה דמי-המזונות הזמניים, אשר נקבעו לעת הזו'".
