בערר טען ב"כ המערערת, כי העיריה שינתה שלא כדין את מדיניותה בגין מחסנים ומקלטים, אף שלא היה כל שינוי בשימוש, שהדבר נעשה באופן רטרואקטיבי שלא כדין לגבי תחילת שנת 2010, כי יש להשיב את תשלומי היתר ששולמו בגין גודל השטחים, על פי השומות שנעשו קודם לכן שלא כדין, כי אין להשית ארנונה על שטחים ריקים בתעריף של סופרמרקט, וכי אין להטיל ארנונה על שטחי חניה בהם לא נעשה שימוש על ידי המערערת.
בנוסף, המשיב השית על המערערת חיוב ארנונה על כל שטח החניה ולא חילק את השטח בין המערערת ובין הנישום האחר המחזיק בנכס באותו בנין, כאשר חניה זו מיועדת לשימושם של המערערת ושל הנישום האחר ולקוחותיהם.
לאור האמור, אני מורה כי הוצאת השומה המעודכנת לשנת 2010 תחול מיום 8.4.10, ואני דוחה את הבקשה להשית את חיובי הארנונה בחלוקה לפי השימושים שנעשים בפועל בחלקי הנכס כפי שנעשה קודם לכן, גם ביחס לשטח הריק בקומת המרתף ובגלריה.
...
לאור האמור, אני מורה כי הוצאת השומה המעודכנת לשנת 2010 תחול מיום 8.4.10, ואני דוחה את הבקשה להשית את חיובי הארנונה בחלוקה לפי השימושים שנעשים בפועל בחלקי הנכס כפי שנעשה קודם לכן, גם ביחס לשטח הריק בקומת המרתף ובגלריה.
ביחס לחניונים, אני דוחה את הבקשה לסווג אותם כחניוני קמפינג או כחניון מקורה ללא תשלום, אך אני מורה להחזיר את העניין לוועדת הערר על מנת להתייחס לטענת המערער ביחס לשטחי החנייה שאינם מוחזקים באופן בלעדי על ידי המערערת, אלא גם על ידי מחזיקים אחרים, וליתן החלטה בקשר לכך.
בשים לב לתוצאות הדיון, אני מחייב את המערערת בהוצאות ושכ"ט עו"ד למשיב בסך 10,000 ₪.
