ערעור על חיוב אגודה שיתופית בתשלום מס ערך מוסף

בסופה, קבע המשיב כי על המערער לשלם כפל מס מכוח סעיף 50 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ"), לאחר שנימצא שהוציא חשבוניות מס שלא כדין ושניכה מס תשומות הכלול בחשבוניות שהוצאו שלא כדין.

בשנים הרלוואנטיות הוצאו למערער תלושי שכר מהעסק הרשום על שם אביו, אשר היה חלק מאיחוד עוסקים של האגודה השיתופית מבטחים.

ע"מ 299996-11-15 – חשבוניות שהוצאו לסברת המשיב שלא כדין, וההחלטות לפסול את הספרים ולהטיל כפל מס וקנסות בגינן – ביום 20.9.15 הוצאו למערער הודעות כדלקמן: הודעה בדבר חיוב בכפל מס לשנים 2014-2012 שלפיה: "בבקורת שנערכה בעסקך נמצא שהוצאת חשבוניות מס שלא כדין בנגוד לאמור בסעיף 47 לחוק מס ערך מוסף ... על פי סעיף 50 לחוק הנך חייב בתשלום כפל המס המצוין בחשבונית או המשתמע ממנה בסכום המפורט בטבלה מס' 1". סכום כפל המס בגין החשבוניות שהוצאו בשנים 2014-2012 הסתכם ב-582,494 ₪.

...

ר' חקירת יאסין מיום 3.2.15 (נספח 9 לתצהיר אביטבול, דף 2, ש' 17-16): "יש לי 11 משאיות ... אחד מהם על השם של מיכה פרץ". סבורני, כי אין לקבל את טענת המערער כי העסקה לא יצאה לפועל, שכן המשאית נמכרה בפועל ליאסין, הוא שילם את תמורתה למערער, השתמש בה, ונהג בה מנהג בעלים.

שני הערעורים נדחים אפוא.

נוכח היקף ההתדיינות בשני התיקים, והסכומים שבמחלוקת, ישלם המערער ישלם למשיב הוצאות הדיון בערעורים, בסך 80,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ‏20 יולי 2020 ה"פ 49026-06-19 אגד אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ' רשות המסים - אגף המכס והמע"מ לפני כבוד השופט ה' קירש המבקשת אגד אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד זיו שרון, עמית גליק, שרונה בוחניק וליהי קדם המשיבה רשות המסים - אגף המכס והמע"מ ע"י ב"כ עו"ד ניר וילנר מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) פסק דין

למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור" תשולם אגרה על סך 1,162 ש"ח (בהתאם לפרט 10 לתוספת לתקנות); (2) על פי תקנה 2 בצרוף פרט 8 לתוספת לתקנות, בגין תביעה לסכום כסף קצוב תשולם אגרה של 2.5% מהסכום הנתבע, וכן 1% עבור כל סכום נתבע שמעל 24,355,713 ש"ח. משמעות הדבר היא כי במקרה כגון המקרה הנוכחי, בו סכומי החזרי הבלו עשויים להגיע לכדי 80 מיליון ש"ח (וראו עמוד 4 לפרוטוקול הדיון מיום 27.2.2020), האגרה בגין תביעה כספית בקשר לכך עשויה להיסתכם בכ- 1,165,000 ש"ח; (3) לשם ההשוואה, האגרה הנדרשת בגין ערעור מס הכנסה או ערעור מס ערך מוסף – יהיה סכום השומה השנויה במחלוקת אשר יהיה – עומדת על 910 ש"ח (פרט 17, שם).

מה היה הדין אם סעיף 158ב לפקודה היה מחיל את מוסד החלטת המיסוי גם על בלו, ואגד הייתה פונה בבקשה למתן החלטת מסוי בסוגיה דנן ורשות המסים לא הייתה מסכימה עם הפרשנות המוצעת על ידי אגד (בדיוק כפי שהיא השיבה במכתב מיום 24.10.2017)? בכגון דא קובע סעיף 158ג(ה) לפקודת מס הכנסה: "על החלטת מסוי בהסכם לא יהיה ערעור; על החלטת מסוי שלא בהסכם ניתן לערער כחלק מערר או ערעור על השומה".[footnoteRef:4] דהיינו אין ערעור על עצם החלטת המיסוי שלא בהסכם, והנישום שנותר חלוק על עמדת רשות המסים חייב להמתין עד שהמחלוקת תילבש צורה קונקרטית וכספית (בעקבות שומה) לפני שיוכל להביא את הסוגיה להכרעת ערכאה שיפוטית.

בכך אין חידוש, ועובדה זו עמדה ברקע להתדיינות בעניינים מעדני ים, סונול, ו- טבע הנ"ל. אין ספק כי בלו הוא מס וכי חוק הבלו על דלק הוא חוק מס: "המנהל" בעל הסמכויות לפי חוק הבלו על דלק הוא מנהל רשות המסים כהגדרתו בפקודת מס הכנסה; הבלו נתון לגבייה לפי פקודת המסים (גבייה) (סעיף 7(א) לחוק); הוראות גבייה נוספות הקבועות בחוק מס ערך מוסף מוחלות על בלו (סעיף 7(ב) לחוק); הסדר להגשת דוחות בלו באופן מקוון מפנה להוראות חוק מס ערך מוסף (סעיף 21א לחוק); הוספו לחוק הבלו על דלק שני הסדרי מסוי מובהקים – "דיווח בגין חוות דעת" (סעיף 21ב), ו"נקיטת עמדה חייבת במס" (סעיף 21ג) – הוראות אלו הועתקו מסעיפים 131ד ו-131ה לפקודת מס הכנסה.

...

אולם לנוכח המסקנה אליה הגעתי, טענת המשיבה בדבר מעשה בית דין ממילא איננה דורשת הכרעה.

סיכום ביניים על פי מכלול החומר המונח לפניי, וכאשר אני מונחה על פי פסיקה רבת שנים בסוגיה זו, הגעתי למסקנה כי אכן ההיבט המרכזי המניע את אגד בנושא ההישבון הוא הכספי, כי קרוב לוודאי תבוא תובענה כספית בהמשך, וכי הצורך בהכוונה והדרכה לגבי העתיד (בנושא תפעול מערך האוטובוסים) הוא משני ולא הוכח כדבעי.

סוף דבר - הכצעקתה? עם הסילוק על הסף של התובענה לסעד הצהרתי, פנויה בפני אגד הדרך להגשת תביעה כספית רגילה.

לאור כל האמור לעיל, בקשת המשיבה לסילוק המרצת הפתיחה על הסף מתקבלת והתובענה נמחקת מכוח תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי.

בפניי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה מיום 13.8.06 בע"א 1002/05, בו נדחה ערעורה של העותרת על החלטתה של ועדת הערר לפי חוק מסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן: חוק מסוי מקרקעין) שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שדחתה שבעה עררים שהגישה העותרת בנוגע לחיובה במס שבח על עיסקאות מכר שביצעה בשטח המושב מזור.

העותרת טענה הן בפני ועדת הערר והן בפני בית המשפט העליון כי היא זכאית לפטור ממס שבח לפי סעיף 72 לחוק מסוי מקרקעין, הקובע כי רשות מקומית פטורה מתשלום מס שבח.

זאת ועוד, עניין אביגדור עסק, כזכור, בשאלות הקשורות לחיוב אגודה שיתופית במס ערך מוסף, וספק אם ניתן להסיק ממנו מסקנות לעניין חיובה במס שבח.

...

בפניי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה מיום 13.8.06 בע"א 1002/05, בו נדחה ערעורה של העותרת על החלטתה של ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן: חוק מיסוי מקרקעין) שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שדחתה שבעה עררים שהגישה העותרת בנוגע לחיובה במס שבח על עסקאות מכר שביצעה בשטח המושב מזור.

דין העתירה לדיון נוסף להידחות.

אשר על כן, העתירה לדיון נוסף נדחית.

השופטת ש' נתניהו: המשיב בערעור זה הוא מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, הרשום כאגודה שיתופית לפי פקודת האגודות השיתופיות (וייקרא להלן-האגודה).

האגודה חויבה על-ידי המערער, מנהל המכס והבלו (להלן-המנהל).

בתשלום סכום, אשר ניכתה (לדעתו שלא כדין) ממס ערך מוסף (להלן-המס), שהייתה חייבת בו לתקופה שמיולי 1976 ועד ספטמבר 1978.

הייתי מקבלת את הערעור, מבטלת את פסק הדין של בית המשפט המחוזי ומחליטה, שהאגודה חייבת לשלם את אותו חלק ממס התשומות שניכתה (שלא כדין) המתייחס למגרש הספורט, ואת החלק היחסי של מס התשומות, המתייחס לשימוש שלא לצורכי עסק שנעה בבית העם.

...

אך אינני מקבלת את דעתו, שבשל עצם היותן כלולות במטרות האגודה יש לראותן כנעשות לצורך עסקיה או לשימוש בעסקיה של האגודה.

העובדה, כשלעצמה, שפעילות מסוימת כלולה בין תפקידיה ומטרותיה של האגודה, אינה מחייב את המסקנה, שפעילות זאת מיתנהלת "לצורך עסקיה" או "לשימוש בעסקיה". באין הגדרה בחוק, הנותנת משמעות מיוחדת למונח "עסק", יש לפרש מונח זה במובנו הרגיל והמקובל וליישמו על הפעילות הנדונה תוך שימוש במבחן ההיגיון והשכל הישר (ראה ר"ע 530/82 והאסמכתאות המובאות שם).

בדרך זו נגיע למסקנה, כי המונח "עסק", במובנו הרחב, יש לו משמעות כלכלית.

בנסיבות אלה מקובלת עלי גישתו של השופט המלומד בנקודה זו. דעתי היא, לכן, כי מגרש הספורט לא הוקם לצורכי עסקיה של האודה אף לא לשימוש בעסקיה, וכי בית העם הוקם רק בחלקו למטרה זו. חלק זה הוא בלתי מסוים.

בבית המשפט העליון רע 662/85 ר.ס. קבלנים בע"מ אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ החלטה

הסכום שולם ביום 14.8.84, וראש ההוצאה לפועל פסק, כי התשלום צמוד למדד שהיה ידוע ביום התשלום, וכי אין חובה להוסיף מס ערך מוסף על הכספים ששולמו.

משקבע ראש ההוצאה לפועל את אשר קבע, ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי, וזה סיכם ואמר בקשר לשאלת ההצמדה כדברים האלה: "המשיבה שילמה את אשר שילמה ביום 14.8.84, ובין הצדדים נתגלעה מחלוקת אם על ידי עשיית התשלומים האמורים יצאה המשיבה ידי חובת פסק הבורר. אליבא דשני הצדדים הדיבור 'מדד תשומות הבנייה של חודש אוקטובר 1981', אין פרושו אלא המדד המייחס לחודש אוקטובר 1981 ואשר פורסם ביום 15.11.81. המשיבה פרעה את החוב על בסיס המדד שהיה ידוע ביום 14.8.84, היינו הוא מדד תשומות הבנייה של חודש יוני 1984 שפורסם בחודש יולי 1984. לטענת המערערת, המדד שלפיו היה צריך לעשות את החשבון הוא המדד שעמד להתפרסם ביום 15.9.84.

דא עקא, שאין סימן לכך, שאלו היו כוונותיו, ומה שמתבקש מאתנו, למעשה, הוא, כי נוסיף ונשכתב את פסק הבוררים ונוסיף את אשר כיום אינו בו. (ג) יש גם ספק רב, אם דרך החישוב המוצעת היא רצוייה: יש בה כדי למנוע את סוף ההתחשבנות, שהרי בכל תאריך פלוני אין המדד ידוע, ותשלום באותו יום לא יביא לסילוק החיוב אלא להתחשבנות מתמשכת שתלך ותימשך; והדברים מובנים.

...

אלו מלותיו של פסק בוררין, שהוליד את המחלוקת שנדונה בבית המשפט המחוזי והמובאת עתה לפנינו; "אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 12,000,000.00 (שנים עשר מליון) שקל לסילוק כל התביעות ללו.

מסקנתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי.

הנוסח של החלטת הבורראינו תומך בתזה של הפרקליט המלומד של המבקש; הפוכו של דבר, הנוסח המפורש והברור שננקט לגבי תאריך התחלת המדידה של ההצמדה ו ה ע ד ר ו של נוסח כאמור לגבי סיום חישוב ההצמדה מוליכים למסקנה אחרת.

הבקשה נדחית.