האשה עותרת למתן פסק דין שיצהיר על בעלותה במחצית מהזכויות בדירה וכי היא זכאית לפירוק השתוף בה.
לטענת האשה, בתקופת האירוסין פנו הצדדים לרכוש מהקבלן את הדירה, כשהיה ברור לכל כי מדובר בדירת הצדדים אשר תהיה רשומה על שמו של הבעל בלבד.
שורשי ההלכה בפסק הדין ברע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי פ"ד נו 6175 (הדגשות אינן במקור- ש.א):
"כפי שנקבע לא אחת, דירת המגורים היא נכס משפחתי מובהק, לעיתים הנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג ולעיתים אף היחיד. מטעם זה, לשיטתי, יש טעם להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת בדירת המגורים, כאשר זו רשומה רק על שם אחד מהם. עם זאת לא די בעצם קיומם של חיי נישואין משותפים, אף שהיו ממושכים, כדי לקבוע שתוף בדירת מגורים מכוח דין כללי, שאם תאמר כן, נימצאת מכניס בדלת אחורית את חזקת השתוף, שלשיטתי אינה חלה במקביל לחוק יחסי ממון... על מנת שתוקנינה זכויות בדירת מגורים הרשומה על שם בן הזוג האחד לבן הזוג האחר, על האחרון להראות נסיבות עובדתיות, נוסף על עצם קיום הנישואין, שמהן ניתן להסיק – מכוח הדין הכללי – הקניית זכויות בדירת מגורים."
בהמשך נפסק ע"י כבוד השופטת בייניש (כתוארה אז) בע"א 7687/04 ששון נ' ששון פ"ד נט (5) 596: "אין בהוראותיו של סעיף 5 לחוק יחסי ממון, כדי למנוע יצירת שתוף בנכס ספציפי לפי הדין הכללי החל על העניין, לרבות בנכס שנרכש ע"י אחד מבני הזוג טרם הנישואין."
וגם ע"י כבוד השופט רובינשטיין בבע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית פ"ד נט(1) 665:
"רוח העידן, פתיחת הדלתות לגישה שאינה 'פורמאלית' בלבד הנאחזת ברשום הנכס, אלא בוחנת מצבים חברתיים ואישיים למהותם, מרחפת על פני הפסיקה זה שנים באשר לשיתוף הנכסים גם לגבי נכסים שנרכשו לפני הנישואין, ובייחוד דירת המגורים. ועם זאת בין המנסחים את גישתם על בסיס רעיוני ערכי ובין המייסדים אותה על בסיס הסכמים, יסכימו לדידי למצער כי בסופו של יום אין מנוס מבדיקת נסיבותיו של כל מקרה לגופו כראוי, על פי הפרמטרים שתוארו בפסיקה שצוטטה לעיל, לשם יישום נאות, ולא זה המקום להידרש לפרשנות סעיף 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג... בעיני בצד כל אלה, יש ביסוד הדברים ציפיה להגינות ביחסים בין בני אדם בכלל – נגזרת של תום הלב החולש על המשפט הפרטי... ואכן ככל שהתוכן המשותף שנוצק לקניין, ובודאי לדירת המגורים של זוג במשפחה, משמעותי יותר, וככל שהיתה שותפות נמשכת בחיי הנישואין, ולה ביטויים מסוגים שונים, גם אם לא היו החיים הללו 'גן של ורדים' בכל עת ובכל שעה, כך מצדיקה ההגינות כי תגבר ההתייחסות לחזקת השתוף, בייחוד על נכס כמו דירת מגורים, קן המשפחה" (אעיר כי בפרשה שצוטטה לעיל, היה מדובר בבני זוג שחלה עליהם חזקת השתוף ולא הסדר איזון המשאבים.
בבע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 14.3.07 פורסם בנבו), היתייחס כב' השופט רובינשטיין לאפשרות יצירת שתוף בנכס ספציפי במקביל למשטר הרכושי הקבוע בחוק יחסי ממון כדלקמן:
"אודה, כי 'גבולות הגזרה' אינם חדים, אך כך מטבע הדברים: אי אפשר לקבוע מראש כללים ברורים באשר לכל האפשרויות שמזמנת המציאות האנושית. לכן גם מתלבטים בתי המשפט ממקרה למקרה, באשר לנכס הספציפי בו מדובר וכוונת הצדדים לגביו. הפרשנות בה דיברנו יסודה בשיקולי הגינות במקרים שבהם הכף נוטה, במכלול ההשקעות בנכס, בהתנהגות הצדדים הכרוכה בו, לעבר השתוף. מובן כי הדברים אינם נטולים בעייתיות, כיוון שלעיתים קשה לכמת את ההשקעות וההתנהגות ההשקעתית, לכן יש לנהוג זהירות ביישום, ואולם כאמור קשה לקבוע מראש את גבולותיו המדוייקים לכל מקרה."
ראו גם ע"א 7750/10 בן גיאת נ' הכשרת היישוב בע"מ (ניתן ביום 11.8.11 פורסם בנבו), שם קיבל בית המשפט העליון את ערעורה של האשה וקבע, כי היא זכאית למחצית הזכויות בדירה מכוח הילכת השתוף.
...
לפיכך, משמצאתי כי מתקיים שיתוף בדירת המגורים, ומאחר ולא ניתן ואף לא ראוי לכמת את המאמץ המשותף של הצדדים והשקעתם בתא המשפחתי, בין אם כלכלי, התנהגותי, טיפול בילדים, ומאחר ומדובר בדירת המגורים של בני הזוג לגביה הוכח שיתוף ספציפי מכוח הדין הכללי, אני קובעת כי השיתוף יהיה שוויוני, בשיעור של מחצית לכל אחד מהצדדים.
לאור כל המקובץ, שוכנעתי כי דירת המגורים של הצדדים היא דירה משותפת של שניהם, על אף הרישום על שם הבעל.
שוכנעתי כי בנסיבות חייה של המשפחה התקיימה "שותפות נמשכת בחיי הנישואין ולה ביטויים מסוגים שונים, גם אם לא היו החיים 'גן של ורדים' בכל עת ובכל שעה, כן מצדיקה ההגינות כי תגבר ההתייחסות לחזקת השיתוף, ובייחוד על נכס כמו דירת המגורים, קן המשפחה" (ראו דבריו של כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית, פורסם בנבו).
לאור כל המקובץ, אני פוסקת כדלקמן:
תביעת הבעל לפינוי – נדחית.
תביעת האישה לסעד הצהרתי – התקבלה: אני קובעת כי האישה זכאית להירשם כבעלים של מחצית הזכויות בדירה בכל פנקס המתנהל על פי דין.
אני ממנה את באי כוח הצדדים עו"ד רון סולן ועו"ד מוסטפא ראפע ככונסי נכסים למכירת הדירה.
