ערעור על חומרת עונש משמעת של מורה במשרד החינוך

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט הבכיר י' גריל) בעמש"מ 15321-06-16 מיום 15.1.17, בו נדחה ערעור המבקשים על הרשעתם בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה (אב"ד עו"ד א' כהן, חב"ד א' שחר וד"ר ע' ברגר) בבד"מ 50/13, בד"מ 62/13 ובד"מ 68/13 מיום 25.2.16, בגין עבירות לפי סעיפים 17(1), 17(2) ו-17(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להלן חוק המשמעת או החוק).

המבקש 3, אף הוא עבד בתקופות הרלבנטיות במשרד החינוך, ועסק במסגרת זו בהוראת השפה האנגלית בחטיבת ביניים בכפר ג'ת. ביום 5.5.13 הגישה המשיבה שלושה כתבי תובענה בעיניינם של המבקשים, כדלקמן: לגבי המבקש 1 נטען, כי במקביל לעבודתו במשרד החינוך פעל במהלך השנים 2011–2012 כמורה לנהיגה במהלך השבוע בשעות הצהרים ובימי שישי, וזאת בלא שבקש היתר לעבודה פרטית; לגבי המבקש 2 נטען, כי עבד אף הוא כמורה לנהיגה באורח דומה ובלא שבקש היתר, וזאת בין השנים 2004 ל-2012; ולגבי המבקש 3 נטען, כי גם הוא עסק כמורה לנהיגה במקביל לעבודתו במשרד החינוך ללא היתר, וזאת בשנים 2010–2012.

כן הוטעם, כי דווקא האמירות לעניין עונש של פיטורין או השעיה התיחסו לחוזר מנכ"לית משרד החינוך מיום 1.11.15 (להלן חוזר המנכ"לית), הקובע מדיניות חדשה אשר אינה חלה בעיניינם של המבקשים.

אי לכך השית בית המשפט המחוזי על המבקשים 1–2 אמצעי המשמעת של נזיפה חמורה, הפקעת משכורת קובעת אחת והורדה בדרגה אחת למשך חצי שנה; ואילו על המבקש 3, אשר פרש לגימלאות בעיצומו של הליך העירעור, הוטלו נזיפה חמורה והפקעת משכורת קובעת אחת.

...

לעניין ההתישנות סבורני – וזאת, מבלי לטעת מסמרות בשאלת תחולתם של דיני ההתישנות על עבירות "מתחדשות" או "מתמשכות" – כי די בתשתית הראייתית אשר הציגה המשיבה כדי להדוף את טענת המבקשים (וראו פסקאות מ"ה–מ"ו לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).

בנסיבות כגון דא, עצם ההבחנה החלקית אינה עולה כדי אכיפה בררנית, אולם היא עשויה להצדיק, מטעמי צדק, הקלת-מה בענישה: "משמחליטה הרשות לאכוף מה שלא אכפה שנים, אין בכך כמובן דופי, ותמיד יפול על פלוני כלשהו להיות ראשון לנאכפים. אין מנוס מכך במציאות, שהרי יש להתחיל אי פעם, אלא שכמובן ראשוניות זו צריכה להתבטא במתינות הענישה ובהעלאתה ההדרגתית" (עניין אלגלי, פסקה כ"ג).

נוכח האמור אין בידי להיעתר לבקשה.

בגין אלו, הוטלו על המערער אמצעי משמעת של נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר ופסילה משירות המדינה למשך 5 שנים.

לביסוס טענתו, הפנה המערער לענייניה של פלונית, מורה במשרד החינוך, אשר נקבעה אשמתה בהליך פלילי בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן-זוג (בד"מ 122/16 נציבות שירות המדינה נ' פלונית (6.10.2016; להלן- בד"מ 122/16); נספחים ח'-ט' להודעת העירעור).

לעניין גזר-הדין, ולחלופין, טען המערער כי הוטלו עליו אמצעי משמעת המהוים סטייה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, תוך היתעלמות מנסיבותיו האישיות ובאופן שאינו מתיישב עם תוצאות ההליך הפלילי בעיניינו.

המערער הציג שלושה מקרים (בד"מ 124/16 נציבות שירות המדינה נ' דורון מאמן; בד"מ 124/16נציבות שירות המדינה נ' סעיד חיסאוי; בד"מ 123/16 נציבות שירות המדינה נ' זאהר מפרע), בהם עובדי הוראה היו מעורבים בתגרה אלימה והליכי המשמעת בעיניינם הסתיימו, לכל היותר, בנזיפה חמורה והפקעת משכורת והורדה בדרגה לתקופה מוגבלת.

...

כללם של הדברים, הרשעתו של המערער בדין יסודה ודין הערעור בעניין הכרעת הדין, להידחות.

סוף דבר, לא שוכנעתי כי נפל בפסק-הדין - הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין גזר הדין – פגם, המקים למערער עילת התערבות.

אשר על כן, הנני דוחה את הערעור על שני חלקיו.

ביום 21.2.2019 הוגשה בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה תובענה כנגד המבקש לאחר הליך פלילי המייחסת לו עבירות לפי סעיפים 17(2) ו-(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963.

ביום 11.9.19 הוטלו על הנאשם אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה פיטורין לאלתר (תוך תשלום מלוא פיצויי הפיטורין המגיעים לנאשם על פי חוק) פסילה לשירות המדינה (לרבות משרד החינוך) למשך 5 שנים.

ב"כ המבקש היפנה לכך שגמר דינו של המבקש בהליך הפלילי היה ביום 18.11.18 בגין עבירה שמועד ביצועה 5.1.17 וכי במשך תקופה ארוכה זו משמש המבקש כמורה במשרד החינוך מבלי שהמשיבה טענה כי נגרם נזק לשירות המדינה ומבלי שהמבקש הושעה.

בנוגע לשיקולים אותם על בית המשפט לשקול במתן החלטה על עיכוב ביצוע נקבע כי: "בראש וראשונה, ישקול בית המשפט את אופי עבירות המשמעת בהן הורשע המבקש והיחס בין חומרתן לבין הנזק העלול להגרם לשירות הצבורי ולאנטרס הצבורי הכללי באם ימשיך למלא את תפקידו בשירות המדינה עד להכרעה בעירעור...כנגד זה, יתן בית המשפט את דעתו לסכויי העירעור ולנזק העלול להגרם בהקשר זה לעובד באם יפוטר לאלתר, כאשר ברקע שיקול זה יש להיתחשב, בין היתר, בעובדה כי ביטול פיטורין בעירעור פועל למפרע. עוד יתן בית המשפט את דעתו לעברו של הנדון, בין הפלילי ובין המשמעתי, ולנסיבותיו האישיות. כן ינתן משקל מסוים לשאלה האם מדובר בעירעור לעניין חומרת העונש בלבד או בעירעור המופנה כנגד פסק דין התוקף את ההרשעה עצמה. אלה הם מבין השיקולים המנחים לצורך הכרעה בבקשת עיכוב ביצוע הפיטורין, ויישומם נדון בכל מקרה לנסיבותיו" (ר' עש"מ 8273/05 שרעבי נ. מדינת ישראל, פיסקה 8).

...

בשנת 2013 הועמד המבקש לדין משמעתי בבית הדין למשמעת של עובדי מדינה בשל כך שעבד כמורה נהיגה בשנים 2011 ו-2012 במקביל לעבודתו כעובד הוראה במשרד החינוך, ללא קבלת היתר לעבודה פרטית כנדרש (להלן: ההליך המשמעתי הראשון).

לאחר העירעור הוחלט להטיל עליך את אמצעי משמעת הבאים: נזיפה חמורה; פיטורים החל מיום 08.05.2023; פסילה למשרד החינוך לתקופה של 5 שנים; פסילה לשירות המדינה בנסיבות מחמירות עד גיל 60;"

ביום 20.7.22 דחה משרד החינוך את הבקשה בטענה שהוא אינו זכאי לפרישה מוקדמת מכיוון שבית הדין למשמעת הטיל עליו עונש של פסילה לשירות המדינה עד גיל 60.

אשר למאזן הנוחות קבע בית הדין האיזורי כי זה נוטה לצד משרד החינוך, שכן המבקש הורשע בשני הליכים משמעתיים שונים; בשל הגשת העירעור על פסק הדין של בית הדין למשמעת המשיך המבקש לעבוד ומשרד החינוך שילם למבקש תשלום עבור תקופה של למעלה משמונה חודשים למרות שלא היה אמור להעסיקו בהתאם לגזר הדין בהליך המשמעתי השני.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את כלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא תגובת הצד שכנגד.

מטעמים אלה לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לצד המבקש.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית, ומשלא התבקשה תגובת הצד שכנגד אין צו להוצאות.

לפני ערעור הנאשם נגד גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה שניתן ביום 15.08.23 בתיק בד"מ 76/22 ובמסגרתו הטיל בית הדין על המערער נזיפה חמורה; פיטורים לאלתר; פסילה לצמיתות למשרד החינוך; פסילה לשירות המדינה בנסיבות חמורות במיוחד, למשך 8 שנים.

גזר דינו של בית הדין: במסגרת גזר הדין של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה צוין כי המערער, עובד משרד החינוך שהועסק כמורה, הורשע בעבירות משמעת כמפורט לעיל בעקבות הרשעתו בבימ"ש השלום בחדרה בבצוע עבירות של שבוש מהלכי משפט, בידוי ראיות וניסיון לקבל דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

המערער נשפט לחומרה ובית הדין לא ייחס משקל ראוי להמלצות שירות המבחן בתסקיר שהוגש לביהמ"ש והיווה בסיס להשתת ענישה קלה מאוד של של"צ. נטען כי המערער בעל השכלה וכישורים לעבוד אך ורק כמורה ולכן שלילת עבודתו בעבודה היחידה שהוא יכול לבצע ובמיוחד בגילו המתקדם משמעותה חיסול כל סיכוי לשיקומו ולפרנסת משפחתו, ענישה שאין לה הצדקה בנסיבות אלה.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי לא נפל בפסק הדין של בית הדין למשמעת פגם המצדיק את התערבותו של בית שמפט זה ויש לדחות את הערעור.

צוין כי מעשיו של המערער חמורים ופגעו בצורה אנושה ביותר באמון הציבור במערכת החינוך ובעובדיה, לפיכך אין מנוס לקבוע שפסילתו לשירות היא בנסיבות חמורות במיוחד, המצדיקות פגיעה ממונית בזכויותיו, מכוח חוק הגמלאות, בתקופת הפסלות.

על כן, מכל הטעמים שפורטו, הערעור נדחה.