ערעור על חומרת עונש מאסר בפועל בעבירת הריגה בנהיגה

]השופט נ' הנדל: מונח לפנינו ערעור על חומרת עונש המאסר בפועל שהושת על המערער – ארבע וחצי שנים.

המערער הורשע בעבירת הריגה – תוך כדי נהיגה – לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ועבירות של נהיגה בקלות ראש וברשלנות לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] יחד עם תקנה 38(3) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

...

צר לי לומר זאת – אך אין מנוס אלא לומר – כי חיי אדם קופחו מכיוון שהמערער לא היה מוכן "להטריח את עצמו" ולאבד זמן בנסיעה ופניה בהמשך הדרך.

על המערער הושת עונש כולל של 9 שנות מאסר בפועל, פסילה בת 10 שנים של רישיון הנהיגה, קנס בסך 10,000 ש"ח ופיצויים לנפגעי העבירה, אותם העמיד ביהמ"ש העליון על 120,000 ₪.

ארוע דומה נוסף מצוי בע"פ 4498/14 גרידיש נ' מ"י (13.5.15), שם הורשע המערער בעבירות הריגה ונהיגה בשיכרות ונדון ל-8 שנות מאסר בפועל לאחר שנהג במשאית תחת השפעת אלכוהול וסמים, פגע ברכב אחר וגרם לתאונה בה נהרגו שניים ונפצעו שניים נוספים.

לפיכך, בשים לב להצטברות גורמי החומרה בכל הנוגע לנסיבות הקשורות בבצוע העבירות, בהקף הפגיעה בערכים החברתיים, במדיניות הענישה הנוהגת ובהנחיות בית המשפט העליון, אני קובע כי מיתחם העונש ההולם בגין כלל המעשים המפורטים בכתב האישום, המהוים ארוע אחד, נע בין 8 ל-12 שנות מאסר בפועל, לצד פסילת רישיון נהיגה בפועל למשך 10-20 שנים ופצוי משמעותי לנפגעי העבירה.

...

ב"כ המאשימה טען כי המסקנה העולה מכך היא כי מדובר בנאשם שמונע ממוטיבציה חיצונית בלבד ומרצון לשפר את מצבו המשפטי.

העונש הראוי בגדר המתחם באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, המשמשות לקביעת מיקום העונש ההולם בגדר המתחם, הרי שאין מנוס מלהזכיר לחומרה את עברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם.

המסקנה המתחייבת מהתמונה שהוצגה עד כה הנה כי ראוי היה לשקול להשית על הנאשם עונש המצוי בחלק העליון של מתחם העונש ההולם.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 10 שנים, מיום המעצר - 12.5.20.

שם צוין, כי העונש המירבי של מאסר עולם או מאסר שלא יעלה על 30 שנים, הקבוע לצד העבירה, בא לבטא את "החשיבות המיוחדת של ערך חיי אדם, החומרה המיוחדת הנלווית לקפוח חיי אדם וההוקעה החברתית הראויה למעשה ולעושה" (הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 137) התשע"ט-2019, הצ"ח הממשלה 972, התשע"ו, 16.11.15).

כך למשל, בעיניין ע"פ 456/16 צ'ורני נ' מדינת ישראל (4.3.18), במסגרתו הוטלו 7 שנות מאסר ופסילת רישיון נהיגה למשך 15 שנים, על מערער שהורשע בעבירות של הריגה וחבלה חמורה לאחר שגרם לתאונת דרכים שהביאה להריגתו של אדם ולפציעתו של נער כבן 15.

בעיניין ע"פ 6105/16 חזון נ' מדינת ישראל (13.7.17), אישר בית המשפט העליון עונש של 5 שנות מאסר שהוטלו על מערער שהורשע בעבירות של הריגה, נהיגה בשיכרות ונהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונת דרכים בה ניחבל אדם או ניזוק רכוש.

...

משכך, אנו סבורים שיש להרחיק את הנאשם מהכביש לצמיתות על מנת להגן על שלום הציבור ומשיקולי הרתעה וגמול.

אנו סבורים שיש לפצות את אלמנת המנוח בסכום המקסימלי שהחוק מאפשר.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אנו דנים את הנאשם לעונשים הבאים: 20 שנות מאסר לריצוי בפועל שמניינם מיום מעצרו.

ע"פ 6105/16 חזון נגד מדינת ישראל [13.7.17] (הוגש על-ידי ההגנה): המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר בעבירות של הריגה, נהיגה בשיכרות ונהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונה בה ניחבל אדם.

ע"פ 764/21 מדינת ישראל נגד אבו לבן [21.4.21] (הוגש על-ידי התביעה): ערעור הנאשם על חומרת העונש וערעור המדינה על ההוראה בדבר מועד תשלום הפצוי, כנגד גזר דין בגדריו הוטל על המערער עונש של 9 שנות מאסר בפועל, פסילה בת 10 שנים של רישיון הנהיגה, קנס בסך 10,000 ש"ח ופיצויים לנפגעי העבירה בסך 250,000 ש"ח, אשר ישולמו לאחר נשיאת עונש המאסר.

...

פסקי-דין אלו משקפים קשת מקרים רלבנטיים, כאשר לאחר ביצוע אבחנות מתבקשות, תוך שאני לוקחת בחשבון את נסיבות נהיגתו משולחת הרסן של הנאשם, אשר הביאה למותם של שניים – יניב ותומר ז"ל, ולאור רף החומרה של יסוד קלות הדעת, אני קובעת מתחם עונש הולם אשר נע בין 9 ל- 14 שנות מאסר בפועל לצד פסילה בפועל משמעותית ופיצוי למשפחות הקרבנות.

בסופו של יום, החלטתי לגזור על הנאשם ענישה המצויה מעט מעל לרף התחתון של המתחם העונש שנקבע, על-מנת ליתן ביטוי מסוים לשיקול של הרתעת הרבים ולמגמת ההחמרה שקיימת ביחס לתאונות דרכים קטלניות – ובעיקר אלה שנגרמו בשל נהיגה בשכרות או תחת השפעת סמים, כחלק מתפקידם של בתי-המשפט לתרום את חלקם למאבק בקטל בדרכים (ראו, למשל, בפסקה 26 והלאה בעניין בר זכאי).

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת את דינו של הנאשם כדלקמן: מאסר בפועל בן 9 שנים ו – 6 חודשים, בניכוי ימי מעצרו 16.12.19 עד 19.3.20.

עיינתי בפסיקה שהוצגה על-ידי ב"כ הצדדים ובפסיקה נוספת, ולצורך קביעת מיתחם העונש ההולם אציין את המרכזיים שבהם: ע"פ 8/20 בובי נגד מדינת ישראל [12.5.22] (הוגש על-ידי התביעה): המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של הריגה, נהיגה בשיכרות ונהיגה ללא רישיון רכב.

העירעור נדחה, תוך שצוין: "על כל אלה יש להדגיש שוב כי המערער גרם לתוצאה קטלנית. עולם שלם נאבד. אף יש משקל כמובן לפגיעה הקשה באישתו של המנוח. בשים לב לכל אלה, עונש המאסר והפסילה אינם חמורים יתר על המידה. תקופת המאסר בפועל אף נוטה לקולא ביחס להרשעה בעבירת המתה בקלות דעת. כך ביתר שאת לגבי עונש הפסילה לנוכח טיב קלות הדעת, תוצאות התאונה והרשעתו הקודמת של המערער. בעבירה של המתה בקלות דעת בנהיגה שלושה כללים. האחד, יש להחמיר בשל עקרון קדושת החיים. השני, הנתון הקובע הוא טיב קלות הדעת בנהיגה. והשלישי, הנסיבות האישיות של הנהג נסוגות בפני חומרת התוצאה. לכן, כאמור, לא מצאתי להקל בעונש על אף השינוי בסעיף העבירה. בהקשר זה, יוזכר כי לצד המישטרה והמעבדה, גם בית המשפט מישתתף במילחמה בתאונות הדרכים בכלל ובנהיגה בשיכרות בפרט. זוהי מילחמה שמלכתחילה הייתה אמורה להיות מיותרת, שבה הפכנו לאויב של עצמנו, בנהיגה קלת דעת של חלק מבני החברה שלנו" (פסקה 4).

ערעור על חומרת העונש נדחה, וצוין שעונש המאסר שהושת על המערער רחוק מעונש המאקסימום בגין העבירה של המתה בקלות דעת לפי סעיף 301ג לחוק העונשין.

...

הערעור נדחה, תוך שצוין: "על כל אלה יש להדגיש שוב כי המערער גרם לתוצאה קטלנית. עולם שלם נאבד. אף יש משקל כמובן לפגיעה הקשה באשתו של המנוח. בשים לב לכל אלה, עונש המאסר והפסילה אינם חמורים יתר על המידה. תקופת המאסר בפועל אף נוטה לקולא ביחס להרשעה בעבירת המתה בקלות דעת. כך ביתר שאת לגבי עונש הפסילה לנוכח טיב קלות הדעת, תוצאות התאונה והרשעתו הקודמת של המערער. בעבירה של המתה בקלות דעת בנהיגה שלושה כללים. האחד, יש להחמיר בשל עיקרון קדושת החיים. השני, הנתון הקובע הוא טיב קלות הדעת בנהיגה. והשלישי, הנסיבות האישיות של הנהג נסוגות בפני חומרת התוצאה. לכן, כאמור, לא מצאתי להקל בעונש על אף השינוי בסעיף העבירה. בהקשר זה, יוזכר כי לצד המשטרה והמעבדה, גם בית המשפט משתתף במלחמה בתאונות הדרכים בכלל ובנהיגה בשכרות בפרט. זוהי מלחמה שמלכתחילה הייתה אמורה להיות מיותרת, שבה הפכנו לאויב של עצמנו, בנהיגה קלת דעת של חלק מבני החברה שלנו" (פסקה 4).

פסקי-דין אלו משקפים קשת מקרים רלבנטיים, כאשר לאחר ביצוע אבחנות מתבקשות, אני קובעת מתחם עונש הולם אשר נע בין 5 - 9 שנות מאסר בפועל לצד פסילה בפועל למשך שנים ופיצוי משמעותי.

לאור כל האמור לעיל, הכרעתי היא, שיש להעמיד את עונשו של הנאשם באמצע המתחם לצד פסילה ממושכת ופיצוי, ובהתאם אני גוזרת את דינו כדלקמן: 7 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו על-פי רישום שב"ס; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות בהן הורשע; פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 15 שנים שיימנו מיום 21.3.18 , ומיום שחרורו ממאסר; מטילה על הנאשם לשלם פיצוי על סך 75,000 ₪ לבעלה של המנוחה; פיצוי על סך 15,000 ₪ לקארין; פיצוי על סך 10,000 ₪ לאלעד ולמיטל.