ערעור על חומרת עונש בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות

אפנה לעניין הפגיעה בערכים חברתיים לפסיקת בית המשפט ויפים לענייננו הדברים שנאמרו בע"פ 9630/09 זוהר נ' מדינת ישראל ( 20.7.10): "כימעט ולא יעבור יום שלא נשמע בו על מעשה אלימות נוראי בו אדם תקף את רעהו, ופעמים רבות תוך שימוש בכלי נשק קר, כסכין. מעשי האלימות היו כמגפה הפושטת במדינתנו ומותירה אחריה חללים ופצועים ונראה כי אין יכולת לעמוד בפניה. על כן על בתי המשפט להרים תרומה לעצירת מגיפת האלימות הנוראית. תרומה זו פירושה הוא הטלת עונשים חמורים על מי שנמצאו מדביקים אחרים ומסייעים למגיפה להוסיף ולהתפשט". הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר באלימות כלפי בן זוג.

בית המשפט המחוזי דחה ערעור על חומרת העונש.

ע"פ 5641/09 מדינת ישראל נ' ברזינסקי (22.3.10) - בית המשפט המחוזי הרשיע את הנאשם, לפי הודאתו, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לאחר שהנאשם נטל בקבוק זכוכית ריק, שבר אותו על ראשו של חברו ופצע את פניו של חברו האחר.

...

בנסיבות אלה, דפק הנאשם בחוזקה מספר פעמים בדלת הבית עד אשר נאלצה המתלוננת להיעתר לבקשתו ופתחה את הדלת.

בנסיבותיו של תיק זה המהוות אירוע אחד אני סבורה שמתחם העונש ההולם נע בין עונש של 12 חודשי מאסר ברף התחתון לבין עונש של 30 חודשי מאסר ברף העליון בצירוף ענישה נלווית.

אשר על כן בשקלול השיקולים לקולא ולחומרא אני גוזרת את עונשו של הנאשם לעונשים הבאים: 20 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 18.7.23 .

· בע"פ 308/16 נאטור נ' מדינת ישראל (07.11.16), גם אליו הפנה ב"כ נאשם 5, נדחה ערעור על חומרת עונשו של המערער שהורשע בעבירות חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין.

...

בשים לב למנעד הרחב העולה מן הפסיקה, תוך בחינת נסיבות ביצוע העבירה במקרה זה, ביניהן, כאמור, ההצטיידות בסכינים מראש והשימוש בהם, מספר מעשי האלימות והניסיונות למעשי אלימות, הנזק שנגרם, וחלקו של כל אחד מהנאשמים באירוע, בכלל זה בפרט בכל הנוגע לנאשם 3, העובדה כי הוא פעל רק לאחר שהבחין בכך שאביו נדקר ונעשו ניסיונות נוספים לדקור אותו ואת אביו פעמים נוספות, אני סבור כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של נאשם 3 בנסיבותיו נע מ-18 חודשים ועד 42 חודשי מאסר בפועל, ומתחם העונש ההולם את מעשה נאשם 5 בנסיבותיו נע מ-4 שנים ועד 7 שנות מאסר בפועל.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר מותנה בן חודשיים שנגזר על הנאשם בת"פ 27907-05-21 ביום 31.08.21.

הערכים החברתיים עליהם יש להגן העבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות נושאת בצידה עונש מירבי של 14 שנות מאסר, ובמעשיו הנאשם פגע בשורה של ערכים חברתיים החיוניים לתפקודה של החברה והתפתחותה, לרבות, בטחונו, שלומו, שלמות גופו וכבודו של האדם– זכות יסוד מקודשת שאין להתיר לאיש לפגוע בה (ע״פ 6310/14 פלוני נ׳ מדינת ישראל ), ולא בכדי בית המשפט העליון חזר ועמד על חומרתן של עבירות האלימות בע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן: "יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד". ראה גם בש"פ 2453/05, מחמוד חטיב נ' מדינת ישראל, שם נאמר, בין היתר " האנטרס הצבורי מחייב, כי הזלזול בחיי אדם, הבא לידי ביטוי בקלות בה מוצא עצמו אדם קורבן למעשי אלימות העלולים להותירו נכה ואף להביא למותו, תגובה חריפה מצד כל גורמי האכיפה. . . השמירה על שלמות גופו של אדם וחייו, היא מהחשובות והמרכזיות שבתכליות העומדות בבסיס החוק הפלילי. " , ובעבירות אלימות המערבות שימוש בכלי נשק קר או חם בפרט אפנה לע"פ 5980/15 מדינת ישראל נ' זדה, שם נאמרו הדברים הבאים: "חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם התופעה של יישוב סכסוכים בדרך של אלימות, המלווה לעיתים אף בשימוש בנשק קר או חם. תופעה זו חותרת תחת הסדר החברתי ופוגעת בערך היסוד בדבר זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף". ובמקום אחר נאמר : ״האלימות הגואה במקומותינו אינה גזירת-גורל ולא כורח המציאות.

ר' ע"פ 5813/21 ג'בארין נ' מדינת ישראל שם נאמר בין היתר: "רבות נכתב על עבירות נשק והתערבות ערכאת העירעור בקביעת העונש ההולם בכלל ובעבירות נשק בפרט. אם קיימת היתערבות, היא בדרך כלל נעשית על מנת להחמיר בעונשם של עברייני נשק ולא להקל עימם. לאחרונה, נאמרו על ידִי הדברים הבאים במסגרת ע"פ 8320/21 מדינת ישראל נ' בסילה: 'אין צורך להכביר במילים על אודות החומרה הנלווית לעבירות נשק. אין היום חולקין כי עבירות מסוג זה הפכו ל'מכת מדינה' של ממש...מכה זו מצריכה מענה הולם בדמות ענישה מחמירה של הטלת עונשי מאסר משמעותיים. מצויים אנו לעת הזאת במצב חרום של ממש בעיניין עבירות נשק, ולא בכדי נתקבל עתה תיקון לחוק העונשין (חוק העונשין (תיקון מס' 140 – הוראת שעה), התשפ"ב-2021) – שלא חל בעניינינו – הקובע עונשי מינימום לעבירות נשק' (שם, פסקה 25). בע"פ 7502/12 כוויס נ' מדינת ישראל (בימ"ש העליון) נקבע בין היתר כי: "עבירות בנשק לסוגיהן מגלמות בתוכן סיכון ממשי לשלום הציבור ולבטחונו, שכן לא ניתן לדעת להיכן יתגלגלו כלי הנשק המוחזקים שלא דין, ואיזה שימוש יעשה בהם בעתיד". בע"פ 5833/07 ח'ורי נ' מדינת ישראל (בימ"ש העליון) נקבע כי: "הניסיון מלמד שנשק אשר מקורו מפוקפק, לאחר שהוא יוצא מידי המחזיק בו, מוצא את דרכו לידיים עברייניות או למפגעים למיניהם, והרי אלה גם אלה כבר הוכיחו כי אין הם מהססים להשתמש בו גם במקומות סואנים, וגם כאשר ברור להם כי עלולים להפגע מהירי אנשים תמימים שנקלעו לזירה בדרך מקרה...". עבירות הנשק, הפכו למרבה הצער, ל"מכת מדינה" של ממש: ראו לעניין זה דבריו של כב' הש' י. אלרון ברע"פ 5613/20 אלהוזייל כדלהלן: "לגופם של דברים, עבירות בנשק הפכו בשנים האחרונות, לתופעה נפוצה בקרב אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, המביאה לעתים מזומנות לפגיעה בחפים מפשע ולאובדן חיי אדם. כתוצאה מכך, בית משפט זה שב וקבע כי מתחייבת החמרה ממשית בענישה על עבירות אלו, על מנת לשדר מסר מרתיע מפני ביצוען...". נסיבות ביצוע העבירות נסיבות ביצוע העבירות פורטו בהרחבה במסגרת תאור עובדות כתב האישום המתוקן.

...

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אני גוזר על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 66 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 23/12/22 ועד היום.

אני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירת נשק או עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע בגינה.

אני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירת נשק או עבירות אלימות מסוג עוון ויורשע בגינה.

ב-ע"פ 9147/17 אבו עביד נ' מדינת ישראל (20.9.18), קיבל בית המשפט העליון את עירעורו של המערער על חומרת עונש של 12 חודשי מאסר בפועל אשר נגזר עליו לאחר שהוא הורשע בבצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

...

מתחם העונש ההולם לנוכח האמור לעיל, בין היתר בהינתן, מחד גיסא, העובדה שהתקיפה בוצעה בשניים ושלמתלונן נגרמו שברים בגולגולת ודימומים מוחיים, ובהינתן מאידך גיסא, שהמעשה לא היה מתוכנן, אני סבור כי מתחם העונש ההולם נע במקרה זה בין 10 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

לנוכח האמור בתסקיר בנוגע להליך הטיפולי המוצלח שעבר נאשם 2 אני סבור כי בעניינו ראוי לחרוג ממתחם העונש ההולם, ולהסתפק בעונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות.

אשר על כן אני גוזר על הנאשמים את העונשים שלהלן: נאשם 1 11 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו לפי רישומי שב"ס. 6 חודשי מאסר על תנאי אותם ירצה הנאשם בפועל אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא הוא יעבור עבירת אלימות נגד הגוף מסוג פשע.

באשר למדיניות הענישה, ובכל הקשור לעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, הפנה לפסק דינו של אחיו של הנאשם אשר הורשע בעבירה דומה שם הוטלו עליו 8 ימי מעצר, וטען כי אין להטיל על הנאשם עונש חומר יותר בגין עבירה זו. ובאשר לעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, הפנה לפסיקה רלוואנטית, וטען למיתחם עונש הולם החל מ-12 ועד 24 חודשי מאסר בפועל.

ערעור על חומרת העונש היתקבל, ועונשו של הנאשם הופחת ל- 20 חודשי מאסר בפועל, בשל השהוי הניכר שבהגשת כתב האישום והתארכות ההליך.

...

מה גם שהמאשימה עצמה לא עתרה להטלת רכיב זה. לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אני גוזר על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 38 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 04.04.23 ועד היום.

אני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע בגינה.

אני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו, עבירה על חוק הכניסה בישראל או עבירת אלימות מסוג עוון ויורשע בגינה.