תאונת הדרכים ומותו של המנוח נגרמו כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של הנאשם כמפורט להלן: הנאשם רכב על האופנוע ברשלנות ובחוסר תשומת לב לחיי אדם; הנאשם לא התאים את אופן נהיגתו בכביש לתנאי הדרך, לציבור המשתמשים בדרך ורכב על האופנוע באופן אשר סיכן את כל משתמשי הדרך; הנאשם ניכנס לצומת בנסיעה רציפה מבלי להאט את מהירות נסיעתו באופנוע ומבלי לבדוק שהצומת פנוי מכלי רכב נוסעים; הנאשם לא הבחין במנוח הרכוב על האופנוע אשר חצה את הצומת באור ירוק בנתיב נסיעתו; הנאשם רכב על האופנוע לאחר שצרך סם מסוכן מסוג קאנביס.
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהגיש המערער, תוך שעמד על רשלנותו החמורה של המבקש, הצורך במתן ביטוי נכבד לשיקולי ההרתעה והגמול בעבירות תנועה חמורות ולא מצא כי העונש סוטה ממדיניות הענישה המקובלת.
ערעור על חומרת העונש נדחה.
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המדינה, קבע כי רשלנותה של המבקשת היא ברף העליון והחמיר את עונשה של המבקשת ל- 10 חודשי מאסר בפועל (חלף 6 חודשי עבודות שירות שקבע בית משפט השלום), על בסיס סטייה לקולה ממיתחם הנע בין 12-24 חודשי מאסר, לצד פסילת רישיון נהיגה למשך 12 שנים, פיצוי למשפחת המנוח בסך של 25,000 ₪.
בהקשר זה אפנה לדברי בית המשפט העליון בע"פ 6358/10 קבהא נ' מדינת ישראל (24.3.11):
"נוכח ריבוי תאונות הדרכים הקטלניות, המתרחשות כימעט מדי יום ביומו וגובות את חייהם של קורבנות רבים, הביע בית משפט זה את הצורך במדיניות ענישה מחמירה ומרתיעה כלפי אלו הנוהגים ברשלנות ובחוסר אחריות בכבישים... מדיניות הענישה המחמירה והמרתיעה באה לידי ביטוי בכך שעל פי רוב הרשעה בעבירות גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים מחייבת הטלת עונש מאסר בפועל ופסילת רישיון לתקופה ממושכת... עם זאת, יש לשקול כל מקרה על פי נסיבותיו המיוחדות ונסיבותיו האישיות של הנאשם כאינדיבידואל ולאזן בצורה ראויה ביניהן לבין מדיניות הענישה האמורה".
עוד אפנה לדברי בית המשפט העליון בעיניין קורן שאוזכר לעיל על ההכרח הצבורי במיגור תאונות דרכים כתוצאה מנהיגה רשלנית בדרך של ענישה מרתיעה וממשית:
"בית משפט זה שב וציין את החומרה שבקיפוח חיי אדם כתוצאה מנהיגה רשלנית, וקבע כי על הגורם למותו של אחר לתת את הדין על מעשיו, וזאת בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח. אמנם מציאות זו אינה קלה, אך היא הכרחית להרתעת נהגים מפני נהיגה רשלנית, וחיונית למיגור תאונות הדרכים בישראל ... תוצאת נהיגתה הרשלנית של המבקשת היא נטילת חייו של המנוח וגרימת חבלות לבני משפחתו שנסעו עמו ברכב. אובדן חיי המנוח מלווה לבטח את משפחתו יום יום, שעה שעה, וכך גם ארוע התאונה הקשה, אשר ייתכן כי נחרט בזכרונם וילווה אותם במשך חייהם. בנסיבות בכללותן כפי שפורטו לעיל, אני סבור כי למרות נסיבותיה האישיות של המבקשת, אין מנוס מהשתת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח – ועל כן העונש שהושת עליה הולם את התוצאות המצערות של מעשיה".
בהתאם לתכליות הענישה גובשו בפסיקה כללים מנחים בענישת עברייני נהיגה רשלנית, וכך נוסחו הדברים בע"פ 10152/17 מדינת ישראל נ' ח'טיב (10.5.18):
"על רקע זה התגבשו בפסיקה שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים קטלנית: האחד, ראוי לגזור על הנאשם עונש חמור, הכולל השתת עונש מאסר בפועל והרחקה מן הכביש לתקופה ארוכה, וזאת משקולי הרתעה ובשל כיבוד עיקרון קדושת החיים. השני, ככלל נסיבותיו האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם על ידי אנשים נורמאטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות (ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (16.11.2009); ע"פ 8464/15 פנזין נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (30.10.2017); רע"פ 9909/17 דרויש נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (1.1.2018))".
כפי שהובא לעיל, באי כוח הצדדים, הפנו, כל אחד, לשורה של פסקי דין בהם הוטלו עונשים על מי שהורשעו בעבירות של גרם מוות ברשלנות יחד עם עבירה של נהיגה בשיכרות או ללא עבירה כזו או עבירות נילוות אחרות.
...
המסקנה העולה מתוך סקירת הפסיקה היא שבמקרה שלפני יש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל ממש, לא כזה שירוצה בעבודות שירות.
סוף דבר, לאחר שקילת מכלול השיקולים לעונש ההולם בתוך המתחם, אלה הם העונשים שאני גוזר על הנאשם:
12 חודשי מאסר בפועל ויום אחד.
כמו כן, אני מורה להפנות תשומת לב שירות בתי הסוהר כי בעת מיון הנאשם למקום ריצוי המאסר חשוב להציב הנאשם בחברת עוברי חוק מתחום התעבורה והימנעות מהצבתו עם בעלי התנהגות עבריינית.
