קביעת מיתחם הענישה
על פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין, לצורך קביעת מיתחם העונש ההולם, יש להיתחשב "בערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט". בהנתן העבירות החמורות שבהן הורשע הנאשם, דומה כי אין צורך להכביר מילים על הפגיעה החמורה בערך העליון בחשיבותו, של בטחון המדינה ובטחון תושביה, וכן ההגנה על שלומם ובטחונם של אנשי כוחות הבטחון, שהנאשם ניסה לפגוע בהם, ואף החל בהכנות לרצוח אחד מהם.
מדיניות הענישה הנוהגת – האישום הראשון
באשר למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות שבאשום הראשון, אסתפק בהפניה לשני פסקי דין: האחד שניתן בבית המשפט העליון לפני כמה שנים; והשני שניתן לפני חודשים אחדים בבית משפט זה. בע"פ 6040/14 חליל נג'אר נ' מדינת ישראל (31.5.2016) נדון עניינו של המערער שהורשע בבית משפט זה (בתפ"ח 1567-11-12) במסגרת הסדר טיעון שלא כלל היתייחסות לעונש, בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, נשיאת נשק, חברות באירגון טרוריסטי ופעולה ברכוש למטרות טירור.
ובית המשפט העליון דחה את העירעור על חומרת העונש, ומדובר בנסיבות שדומות למדי לנסיבות שלפנינו.
הנאשם הוא תושב חברון שהחליט לבצע פיגוע היתאבדות ממניע לאומני בעיר העתיקה בירושלים, שבו התכוון להרוג יהודי חובש כיפה.
...
לטענת ב"כ הנאשם יש לזקוף לזכותו של הנאשם את העובדה שהייתה לו יכולת להשתמש בלהב אך בסופו של דבר הוא בחר למסור את הלהב לחוקר, ועל כך לטענתו מגיעות לו נקודות זכות יותר מחברו איסמעיל, שלא עמד בניסיון דומה, ואין לדעת כיצד היה נוהג אם היה נמצא במצבו של הנאשם, עם להב חד בידו מול חוקר שב"כ. ב"כ הנאשם טען עוד בהקשר זה כי אף שאינו עותר לפטור את הנאשם עקב חרטה, לא ניתן להתעלם מהאפשרות שקיימת בחוק בעניין זה, ולכן צריך לשקול לזכותו של הנאשם את עובדת חרטתו עובר לביצוע המעשה כאמור לעיל.
ואכן, נערך בירור משלים עם הנאשם, אולם גם בתסקיר המשלים מיום 26.7.22, הגיע שירות המבחן לאותה מסקנה שאלינה הגיע בתסקיר הראשון, בדבר רמת סיכון גבוהה להתנהגות עוברת חוק בעתיד, ואף צוין כי הרושם שהנאשם אינו מתחרט על מעשיו, התחזק בעקבות הבירור משלים שנערך עמו, כעולה מעמ' 2 לתסקיר המשלים, וגם ההמלצה של שירות המבחן בדבר ענישה מוחשית ומשמעותית נותרה בעינה.
סוף דבר
סוף דבר, לאחר ששקלנו של מכלול נסיבותיו של הנאשם, ואת השיקולים לקולא ולחומרה שפורטו לעיל, ולאחר שנתנו את דעתנו לעיקרון של אחידות הענישה, בהינתן העונש שנגזר על איסמעיל – שותפו של הנאשם בפרשה זו, בפני מותב אחר בבית משפט זה (תפ"ח 52135-10-20) וכחלק מהסדר טיעון "סגור" בין הצדדים, ובהינתן נסיבות החומרה שקיימות בעניינו של הנאשם, יתר על הנסיבות שקיימות בעניינו של איסמעיל, אנו סבורים כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר חמור יותר מזה שנגזר על איסמעיל, שיהיה בו ביטוי ראוי לחלקו הדומיננטי יותר של הנאשם בפרשה זו, ובעיקר לעבירה של הכנה לביצוע מעשה טרור (רצח).
נוכח האמור אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר בפועל למשך 9 שנים בניכוי ימי מעצרו בתיק זה.
מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, שלא יעבור את העבירות שבהן הורשע בתיק זה או עבירת אלימות שהיא פשע או כל עבירה נגד ביטחון המדינה.
