ערעור על חומרת עונש בגין גניבה ממעביד וקבלת דבר במרמה

המערערת הורשעה על פי הודאתה בבצוע עבירות של גניבה בידי עובד, לפי סעיף 391 בחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"); קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא בחוק; זיוף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא בחוק; ושימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 בחוק.

ערעור המערערת המערערת טוענת כי עונש המאסר שהושת עליה סוטה לחומרה במידה ניכרת מהענישה ההולמת את נסיבות המקרה ואת נסיבותיה שלה; כי בית משפט קמא קבע מיתחם עונש חמור יתר על המידה וכי מיתחם העונש ההולם את העבירות בנסיבותיהן נע בין 6 ל- 20 חודשי מאסר; כי בית המשפט נתן משקל יתר לעובדה שהמתלונן קשיש, למרות שהחוק אינו עושה הפרדה לענין עבירת גניבה בידי עובד, בין מעסיקים שונים; וכי לא ניתן משקל מספק להודאת המערערת, להבעת החרטה שלה, לכך שהפקידה סכום כסף משמעותי בחשבונות המתלונן, למסירותה למתלונן בעת שיעבדה אצלו, לנסיבות חייה ולמצבה הנפשי והבריאותי.

בסעיף 2 בפרק העובדות בכתב האישום המתוקן מתואר, שבעקבות גניבת הכספים הרבים מחשבונות הבנק של המתלונן, סכום היתרה בחשבונות פחת באופן משמעותי ואף הגיע ליתרה שלילית.

נוכח כל האמור אנו סבורים שהעונש שהוטל על המערערת איננו משקף נכונה את חומרת מעשי העבירות של המערערת בנסיבותיהם ואת מידת אשמה של המערערת ויש לתקנו, תוך היתחשבות בכך שערכאת העירעור איננה ממצה את הדין.

...

נראה לנו שבכך בית המשפט נתפס לכלל טעות.

נוכח כל האמור אנו סבורים שהעונש שהוטל על המערערת איננו משקף נכונה את חומרת מעשי העבירות של המערערת בנסיבותיהם ואת מידת אשמה של המערערת ויש לתקנו, תוך התחשבות בכך שערכאת הערעור איננה ממצה את הדין.

המערערת עצמה אמרה בבית המשפט קמא, כחלק מהתנצלותה לפני המתלונן, כי היא תחזיר לו "כל שקל ושקל שלקחה ממנו". במצב דברים זה אנו מחייבים את המערערת לשלם למתלונן פיצוי בסך 250,000 ₪, במקום הפיצוי שנקבע בבית המשפט קמא.

כללי המערער הורשע, על יסוד הודאתו, בשני כתבי אישום מתוקנים, בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות (שבע עבירות), קבלת דבר במירמה (שלוש עבירות), גניבה בידי עובד, זיוף (שתי עבירות), הוצאת שיק ללא כסוי (שתי עבירות), מסירת ידיעות כוזבות, זיוף בנסיבות מחמירות (שלוש עבירות) והתחזות.

המשיבה סבורה שבית משפט קמא חס על המערער לא רק במישור העונשי אלא גם בהיבט הקנס, ומדגישה שמעשיו של המערער הם מירמה שיטתית.

בדומה לכך, הפר המערער את יחסי האימון שנתן בו מעבידו (כהרשעתו באישום החמשי)(ראו: רע"פ 8529/12 פדילה עקל נ' מדינת ישראל).

הענישה הראויה בגין כלל העבירות החמורות בהן הורשע המערער, צריכה להיות מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת.

...

דיון דין הערעור להידחות.

לפיכך הערעור נדחה.

על חומרת עבירת הגניבה בנסיבות ביצועה נכתב רבות, ובע"פ (ת"א) 72220/04‏ ‏מדינת ישראל נגד כהנים (24/04/06) נקבע כי: "אפשר וצריך לידרוש ממעסיק שינקוט אמצעי הגנה מירביים כדי לשמור על רכושו, כנגד גנבים "מן החוץ" – אך קשה אם לא בלתי אפשרי, להיתגונן מראש כנגד עובד "מבפנים", שבתוקף תפקידו ומכוח האמון שהמעביד רוחש לו – יש לו גישה טבעית לרכושו של המעביד.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בגין העבירות עליהן נותן הנאשם את הדין מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב כמפורט להלן: ברע"פ 765/14 אחרינו נגד מדינת ישראל (13/03/14) נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע, בהתאם להודאתו, בבצוע 11 עבירות של הונאה בכרטיס חיוב וקבלת דבר במירמה, וזאת לאחר שבמשך כשנתיים ביצע 11 עיסקאות בשווי של 4,000 ₪ בשני התקני דלקן של לקוחותיו .

עוד צוין כי "קשה להיתעלם מכך שהעסק עצמו שימש כמכשיר לבצוע העבירות". ברע"פ 5212/13 אדינה נגד מדינת ישראל (29/08/13) נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשמת, אשר הורשעה בהתאם להודאתה בבצוע 2 עבירות של גניבת כרטיס חיוב, 2 עבירות של הונאה בכרטיס חיוב, ו-2 עבירות של קבלת דבר במירמה.

...

לאור המפורט לעיל, באיזון בין השיקולים השונים, בשים לב להערכת המסוכנות הנמוכה, אך אף בשים לב לעובדה כי בהיעדר מוטיבציה מצד הנאשם הוא לא שולב בכל הליך טיפולי, ובהתחשב בנסיבות ביצוען החמורות של העבירות עליהן נותן הנאשם את הדין – שוכנעתי כי לא ניתן להסתפק בהמלצת שירות המבחן, אך כי ניתן להסתפק בהטלת מאסר קצר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: חודש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

על אף שמדובר בעבירות אשר ביסודן מניע כלכלי, אני סבורה כי במקרה זה ניתן להימנע מהטלת קנס ולהסתפק בהטלת התחייבות משמעותית, וזאת לאור מצבו הכלכלי של הנאשם, כפי שהוצג, והעובדה כי השיב את הסכום שנגנב למעסיק, כפי שעולה מנ/1.

כללי המערער הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו, בעבירות של קבלת דבר במירמה, היתחזות בצוותא, גניבה בצוותא, איומים בצוותא, והפרת הוראה חוקית.

העירעור מופנה כנגד חומרת העונש.

בהמשך לכך ובהתאם למה שתוכנן במסגרת הקשר, פנו שני הנאשמים בשנית לעשרה מהמתלוננים לאחר מספר ימים, תוך שהמערער היתחזה בפניהם לאחר, לעיתים באמצעות תעודת זהות שאינה שלו, ואמר להם כי הוא מעסיקו של נאשם1.

הוסף, כי בגין עבירות המירמה הוטלו על המערער 3 שנות מאסר בפועל וכן הוטלו 18 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות התעבורה, כאשר 12 חודשים מתוכם הינם במצטבר, כך שבסך הכל הוטל על המערער עונש של ארבע שנות מאסר.

...

דיון דין הערעור להידחות.

לאחר בחינת טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, הואיל ולא נפלה כל טעות מהותית בגזר הדין.

לפיכך, בנסיבות אלה, העונשים שקבע בית משפט קמא מקובלים עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בהם.

אשר-על כן, הערעור נדחה.

כן ציין הסנגור שהנאשם עבד 23 שנים בדואר לשביעות רצונם המלאה של המעסיקים, וכי מדובר בכשלון בודד שנבע ממצב כלכלי קשה ביותר.

בע"פ 1784/08 ישראל פרי נ' מדינת ישראל, פסקה 51 (5.2.2009), עמד בית המשפט העליון על חומרתה של עבירת גניבה בידי מורשה, שהעונש הקבוע בצדה הוא 7 שנים, כדלקמן: "כאמור, "העבירה של גניבה בידי מורשה אינה עבירה העומדת בפני עצמה, אלא עבירה המהוה מקרה פרטני של עבירת הגניבה, שבנסיבותיו המיוחדות בחר המחוקק להחמיר עם מבצע העבירה, בשל הפגיעה באמון אשר הצטרפה למעשה הגניבה" (ע"פ 2597/04 רויטמן, בסעיף 47).

על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות גניבה בידי מורשה ניתן ללמוד מהפסיקה הרלוואנטית לענייננו בשינויים מחוייבים, כדלקמן: בע"פ (נצרת) 64456-02-18 עזאיזה נ' מדינת ישראל (2.5.2018), נדחה עירעורו על העונש של נאשם שהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של קבלת דבר במירמה וגניבה בידי מורשה, בהיותו סוכן של דואר ישראל ומפעיל סניף דואר, שקבל במירמה 3,678 ₪, במסגרת תפקידו.

בעפ"ג (מרכז- לוד) 42908-08-15 מדינת ישראל נ' ברק ועפ"ג (מרכז לוד) 5535-09-15 ברק נגד מדינת ישראל (8.3.2016), נדונו ערעור המדינה על קולת העונש, וערעור הנאשמת על אי ביטול הרשעתה, בגין גניבה של שיקים מלקחותיה בהיותה מנהלת חשבונות, בסכום כולל של 22,476 ₪.

...

על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות גניבה בידי מורשה ניתן ללמוד מהפסיקה הרלוונטית לענייננו בשינויים מחוייבים, כדלקמן: בע"פ (נצרת) 64456-02-18 עזאיזה נ' מדינת ישראל (2.5.2018), נדחה ערעורו על העונש של נאשם שהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של קבלת דבר במרמה וגניבה בידי מורשה, בהיותו סוכן של דואר ישראל ומפעיל סניף דואר, שקיבל במרמה 3,678 ₪, במסגרת תפקידו.

הנאשמת הגישה ערעור על החלטת בית משפט קמא שלא להרשיעה, אולם ערעורה נדחה.

בהתחשב בפסיקה הנוהגת ובנסיבות המקרה דנן, משגנב הנאשם לאורך תקופה של כארבע חודשים בשנת 2020 תווי שי מתוך דברי דואר שהגיעו לידיו כעובד במיון דואר, לאחר שחיפש ואיתר אותם, ובכך מעל באמון שניתן בו כמורשה לעסוק בדברי דואר, ובהתחשב בסכומי הגניבה שהצטברו לסך של אלפי שקלים בודדים, ונוכח העוקץ החריג שבעבירת גניבה בידי מורשה, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין מאסר קצר מאוד שיכול שירוצה בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 45 ימים אותו יישא הנאשם בעבודות שירות, החל מיום 1.5.2023 (או במועד אחר שיקבע הממונה על עבודות השירות).