ערעור על חומרת עונש בגזר דין של בית משפט לתעבורה

לפניי ערעור על חומרת העונש בגזר דינו של בית משפט לתעבורה בחיפה (כב' השופטת רונה פרסון) בפל"א 3274-06-20 מיום 26.10.20 (להלן: גזר הדין).

...

בנסיבות אלה, בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי נכון לגזור על המערער מאסר מאחורי סורג ובריח הנמצא במרכז המתחם ובכך דחה את בקשת המערער להסתפק במאסר בפועל אשר יחפוף את תקופת מעצרו.

לאור כל האמור לעיל, ביהמ"ש קמא השית על המערער עונשים הכוללים 9 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו, קרי מיום 19.7.20; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; פסילה בפועל מלנהוג לתקופה של 15 חודשים; 12 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תחתיו.

שירות המבחן אף מצא כי במקרה זה נראה כי גם מאסר בפועל לא ירתיע את המערער ועם זאת הוסיף וציין "אך ניכר כי אין מנוס מענישה שכזו". המערער במו ידיו שלל כל אפשרות לטיפול, לא הראה נכונות לשיקום או לשינוי בהתנהלותו, ומערער זה נכון להרחיק מהציבור כן להטיל עליו ענישה מרתיעה שמא הפעם יפנים את חומרת מעשיו.

לאור כל האמור, מורה על דחיית הערעור.

לפניי ערעור על חומרת העונש בגזר דינו של בית המשפט לתעבורה בעכו מיום 16.6.21 בפל"א 5008-02-18 (להלן: גזר הדין).

...

בימ"ש קמא נעתר לבקש המערער והתיר לו לחזור מההסדר, כן נשמעו טיעונים לעונש.

לרוב הענישה הראויה לעבירה של נהיגה בזמן פסילה כוללת בחובה גם מאסר בפועל (רע"פ 7612/13 שמעון אמסלם נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (18.3.14); דבר הנכון ביתר שאת באשר למורשעים בעלי עבר תעבורתי מכביד, וביחוד כאלה שעומד ותלוי נגדם מאסר מותנה (רע"פ 5638/13 נכפולגר נ' מדינת ישראל (15.1.2014); רע"פ 321/14 סלאמה נ' מדינת ישראל (26.01.2014); רע"פ 10424/06 לודוויה נ' מדינת ישראל (22.2.07)).

מכל האמור, הערעור נדחה בזאת.

לפניי ערעור על חומרת העונש בגזר דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (כבוד השופט אור לרנר) שניתן ביום 6.7.2021.

מהצד השני, בית המשפט קמא שקל את עברו התעבורתי של המערער הכולל 57 הרשעות קודמות מאז שנת 1996 ואת הרשעתו האחרונה בעבירות של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ואי-מסירת פרטים בתאונת דרכים בשנת 2015 (גז"ד משנת 2018).

...

שעה שעסקינן בעבירות חמורות שבוצעו כאשר מרחף מעל המערער מאסר מותנה, נוכח עברו התעבורתי המכביד של המערער וכלל הנסיבות, הרי גם לו באה המלצה חיובית להארכת התנאי מאת שירות המבחן, אני סבור כי סיכויי קבלת המלצה זו הינם קלושים עד מאוד.

כידוע, הענישה הראויה לעבירה של נהיגה בזמן פסילה כוללת בחובה לרוב גם מאסר בפועל (רע"פ 7612/13 שמעון אמסלם נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (18.3.14); דבר הנכון ביתר שאת באשר למורשעים בעלי עבר תעבורתי מכביד, וביחוד כאלה שעומד ותלוי נגדם מאסר מותנה, כפי המערער (רע"פ 5638/13 נכפולגר נ' מדינת ישראל (15.1.2014); רע"פ 321/14 סלאמה נ' מדינת ישראל (26.01.2014); רע"פ 10424/06 לודוויה נ' מדינת ישראל (22.2.07)).

כאשר בית משפט קמא הורה על חפיפה חלקית בכך בא לקראת המערער בהיעדרם של טעמים כלשהם שיכולים לבסס אף לא קביעה זו. הערעור נדחה.

ערעור על חומרת העונש בגזר דינו של בית משפט לתעבורה בחיפה בתתע"א 4291-04-18 מיום 31.5.21 (להלן: גז"ד).

...

כן נקבע, כי מאחר ואין בנמצא חו"ד מטעם הממונה על עבודות שירות ואין מנוס מהשתת מאסר בפועל, יש לקחת בחשבון בעת קביעת אורך תקופת המאסר, כי אין דין מאסר מאחורי סורג ובריח כדין מאסר בדרך של עבודות שירות מבחינת השפעת העונש על המערער ומשפחתו.

לאור כל האמור לעיל, ביהמ"ש קמא השית על המערער עונשים הכוללים פסילה בפועל מלנהוג לתקופה של 16 חודשים; הפעלת פסילה מותנית שהוטלה בתיק 14577-11-16 ביום 22.7.18 לתקופה של 2 חודשים, במצטבר לפסילה שהוטלה לעיל.

לאור האמור לעיל ולאחר שהתקבלה חו"ד של הממונה לפיה המערער נמצא מתאים לרצות את עונש המאסר בפועל בעבודות שירות, אני סבור כי יש לקבל את הערעור כדלקמן: עונש המאסר בפועל יעמוד על 9 חודשים בפועל וירוצה בעבודות שירות כקבוע בחו"ד הממונה מיום 9.8.21.

לפניי ערעור על חומרת העונש בגזר דינו של בית משפט לתעבורה בחדרה (כב' השופטת עידית פלד) בפל"א 5080-10-21 מיום 15.6.23 (להלן: גזר הדין).

...

אני תמים דעים עם ביהמ"ש בקביעתו : "מכל הנימוקים לעיל, הנני סבורה שבמקרה דנן,- נוכח חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, כאשר הנאשם לא רק שנהג בזמן פסילה וללא רישיון תקף, אלא גם לא ציית להוראות שוטרים, כשהוא מסיע נוסע קטין; נוכח הרצידיביזם, כאשר מדובר בפעם הרביעית שהנאשם נוהג בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה תקף; ונוכח העבר התעבורתי המכביד של הנאשם; וכאשר תסקיר שירות המבחן אינו בא בהמלצה שיקומית, ומציין את הצורך בהטלת ענישה מוחשית; - אין מנוס, למרבה הצער, מלהטיל על הנאשם מאסר בפועל של ממש מאחורי סורג ובריח." לזאת אוסיף, המערער חזר לסורו שוב ושוב למרות העונשים שהוטלו עליו בעבר ואשר כללו גם מאסרים, כן העבירה בה עסקינן בוצעה בזמן שעומד ותלוי נגדו הליך נוסף בגין עבירה של נהיגה בפסילה.

מכל אלה, ולאחר שנתתי את דעתי לנסיבותיו האישיות עליהן עמד ביהמ"ש קמא בפירוט בגז"ד, אני סבור כי אין להסתפק בתמהיל ענישה שאינו כולל מרכיב של מאסר בפועל, ואף נראה כי ביהמ"ש קמא הקל עם המערער בקביעת המתחם, עונש המאסר בפועל וגם במסקנתו בעניין החפיפה החלקית של הפסילה בפועל.

לאור כל האמור, מורה על דחיית הערעור.