ערעור על חומרת העונש בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה

לעניין זה, ראו למשל בע"פ 291/13 אברהים נגד מדינת ישראל [22.12.13]: "העבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה טומנת בחובה פוטנציאל סיכון משמעותי לציבור משתמשי הדרך. מביצועה ניכר זילזול בחוק ובמשרתי הציבור האמונים על אכיפתו. פגיעה זו, בערכים חשובים בשיטתנו, היא העומדת בבסיס מגמת הפסיקה להחמרת הענישה בגינה". הזלזול בחוק ובאוכפיו בא לידי ביטוי גם במכירת הרכב בנגוד להחלטת בית-המשפט, כמתואר באישום השני.

בהיתחשב במגמת החמרה זו, המיתחם לו טען ב"כ המאשימה הוא אכן מתון, ויש לאמצו בהתאם לפסיקה רלבאנטית לנסיבות: ע"פ 3344/19 סאמר עיסא נ' מדינת ישראל [2.1.20]: המערער הורשע על יסוד הודאתו, בתום פרשת התביעה, ובמסגרת הסדר דיוני, בבצוע עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה תחת השפעת אלכוהול ואי ציות לרמזור אדום.

ערעור על חומרת העונש היתקבל, כשצוין שהעונש שהושת על המערער מצוי בהלימה לעבירות שביצע ולהליך הטיפולי הממושך.

...

מכלול הפסיקה שנסקרה לעיל משקף קשת מקרים רלבנטיים, כאשר לאחר ביצוע הבחנות מתבקשות, ובהתחשב בעבירות הנוספות שביצע הנאשם כמתואר באישום השני, אני מקבלת את עתירת המאשימה וקובעת מתחם עונש הולם שנע בין 24- 48 חודשי מאסר בגין כל המסכת המתוארת בכתב-האישום.

חרף האמור, החלטתי ללכת כברת דרך נוספת לקראת הנאשם, בשל השיהוי בהגשת כתב-האישום, אשר מהווה את אחד הגורמים לכך שבינתיים חלפו למעלה משלוש שנים מאז ביצוע העבירות, העובדה שהנאשם נשא במאסר בפועל לפני שנים רבות – בשנת 2006, וכן לאור התרשמות שירות המבחן.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת את דינו של הנאשם כדלקמן: מאסר בפועל בן 24 חודשים בניכוי ימי מעצרו 3.9.19- 5.9.19; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות בהן הורשע; פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 24 חודשים מיום שחרורו ממאסר; על-מנת לאפשר מיון מוקדם, הנאשם יתייצב לנשיאת מאסרו בבית סוהר הדרים, או על פי החלטת שב"ס, ביום 5.2.23 עד השעה 10:00, כשברשותו תעודת זהות/דרכון וגזר-דין זה. על ב"כ הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם: מרים חייאיב רכזת מיון מוקדם – 074-7831077, מירב אבוחצירה רשמת מאסרים נדחים – 074-7831078.

העונש אותו קבע המחוקק בצד העבירה מעיד על חומרתה ועל רצון הציבור להלחם בה, ובשל כך מגמת הפסיקה מן השנים האחרונות מבטאת החמרה בענישת עבריינים המורשעים בעבירה זו. תופעת הנהיגה הפרועה בכבישי הארץ, יוצרת סכנה ממשית ומוחשית לבטחון הציבור, ומחייבת ענישה מחמירה.

יפים לעניין זה הדברים שנכתבו בע"פ 4538/08 מדינת ישראל נ' פלוני, בפס' 9 (13.8.08), אשר צוטטו במסגרת ע"פ 4626/20 יצחק גולדשטיין נ' מדינת ישראל (4.4.21): "בית משפט זה קבע רמת ענישה גבוהה במיוחד לעבירות הכרוכות בנהיגה פרועה בכביש תוך סיכון מיידי של חיי אדם בנתיב תחבורה ואגב היתעלמות מכללי התנועה ומהוראות שוטרים לעצור. חומרת הענישה נובעת הן מהחומרה המופלגת העולה מהיתנהגות זו, ומהסיכונים שהיא טומנת בחובה, והן מהתפשטותה של התופעה המסוכנת הזו בכבישי הארץ, באזורים שונים בערים ומחוצה להן". לעניין הצורך בענישה מחמירה בעבירות הקשורות ב"מרדפים" אפנה גם לדברי כבוד השופט י' עמית בע"פ 1919/22 עדי מקדשי נ' מדינת ישראל (2.8.22) "אין צורך להכביר מילים על אודות הסכנה הכרוכה במרדף. סכנה לעוברי אורח ולמשתמשים בכביש, וסכנה לשוטרים – הן אלה שדולקים אחר הרכב הנמלט והן אלה שפורסים מחסום כדי לסגור בעד הרכב הנמלט, ולמרבה הצער, אך לאחרונה קיפחו שוטרים את חייהם בעקבות ניסיונות המלטות ומרדף. כאשר שוטר מורה לאדם לעצור בשולי הדרך – יש לעצור. כך, חלק ופשוט. כאשר אדם נימלט תוך כדי מרדף, הוא מעיד על עצמו שהוא נכון לסכן חיי אדם, ובשפת הרחוב "הוא לא רואה ממטר", והעיקר מבחינתו הוא למלט את עצמו.

בע"פ 4626/20 יצחק גולדשטיין נ' מדינת ישראל (04.04.21), נדון עניינו של מי שהורשע בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה והיזק לרכוש במזיד, בכך שהמערער נימלט ממאבטחים בבית החולים "שערי צדק", תוך שהוא דורך על כף רגלם במהלך מנוסתו, פוגע מספר פעמים ברכבה של עוברת אורח, ונוסע בנתיב הנגדי לכיוון הר הרצל.

...

מאידך גיסא, למרבה המזל, בסופו של דבר, לא נפגעו השוטרים והמשתמשים בדרך, ומי שנפגע קשות הוא הנאשם, כאשר השוטר אנטולי ירה מספר יריות לעברו.

לאחר שבחנתי את הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות שלפניי, את מדיניות הענישה הנהוגה, בשים לב לכך שהנאשם הורשע בעבירות מסוג עוון הנדונות בבית המשפט השלום, את נסיבות ביצוע העבירות, ובעיקר כי לא נגרם נזק בפועל, ואת פציעתו הקשה של הנאשם, הגעתי לכלל מסקנה, כי מתחם העונש ההולם בתיק זה נע בין 8 חודשי מאסר בפועל ל-24 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה מותנת ופסילה מלקבל רישיון נהיגה.

אשר על כן, הנני גוזרת על הנאשם עונש כולל, כדלהלן: 7 וחצי שנות מאסר אשר ירוצו מיום מעצרו 29.6.21.

בית המשפט העליון דחה את העירעור על חומרת העונש, תוך שציין כי אין להשלים עם תופעות של נהיגה פראית ובריונית במהלך מרדפים עם המישטרה, וכי יש צורך בהחמרת הענישה שיש להטיל על מי שמורשע בעבירות מסוג זה. בע"פ 3641/14 מדינת ישראל נ' חסונה (2.7.2014) נדון עניינו של מי שהורשע על פי הודאתו בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, חבלה במזיד, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונהיגה בזמן פסילה.

...

בסופו של דבר, גזר בית המשפט המחוזי על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.

לאחר שבחנתי את הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות בענייננו, ואת נסיבות ביצוען ולאחר שנתתי דעתי למדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, אני קובע כי מתחם העונש ההולם לגבי הנאשם 2 נע בין 30-54 חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד עונשים נלווים.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם 1 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 14.2.2022.

בע"פ 9559/09, 9670/09 מדינת ישראל נ' שיבלי (30.11.10) נדחה ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער בגין הרשעתו בעבירות של הריגה, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, הפקרה לאחר פגיעה ובעבירות נוספות.

...

אחר כל הדברים האלה אני קובע מתחם ענישה כדלקמן : 7-11 שנות מאסר בפועל .

התוצאה היא כי בניגוד לאמור בגזר הדין ובגיליון ההרשעות הקודמות, ריצה הנאשם 14 ח' פסילת רישיון נהיגה בניכוי 30 ימים פסילה מנהלית, כך שבפועל הוא ריצה תקופת פסילה רצופה של 13 ח' זאת בניגוד לאמור בגזר הדין.

לאחר ששקלתי כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים : 10 שנות מאסר בפועל.

ראו לעניין זה ע"פ 5729/09 לוי נ' מדינת ישראל (27.4.2010):  "הפקרת אדם לאחר תאונה יש בה מימד חמור במיוחד. מימד זה בא לידי ביטוי בפן הבלתי מוסרי אשר מתנוסס מעל מעשה קשה זה. זהו אותו פן אשר מזעזע את הנפש ומעורר את סלידתנו העמוקה. 'הנורמה של איסור על הפקרה, מעבר לתכליתה להגן על הנפגע ולהקל על אכיפת החוק ביחס לנהגים עבריינים, נועדה לעגן במשפט את החובה המוסרית החלה על אדם המעורב בארוע פוגעני לסייע לזולתו שניפגע, לדאוג לשלומו ולהציל את חייו. חובה מוסרית זו קיבלה לבוש משפטי מחייב במסגרת חוק המשקף קיומה של אמנה חברתית המושתתת על יסודות של אתיקה וערכים אנושיים. היא משקפת התפתחות בתפיסה בדבר החובה להושיט עזרה לאדם המצוי בסכנה בכלל, ולנפגע בתאונה בפרט. היא מרחיבה את החובה החוקית של אדם להושיט עזרה לאדם אחר המצוי בסכנה' (ע"פ 5000/08 סומך נ' מדינת ישראל (22.3.2009)". לצד החומרה הטמונה בעבירת ההפקרה, יש משקל משמעותי גם לעובדה כי זו בוצעה בהמשך לבצוע עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שעל הצורך בהשתת ענישה משמעותית בגינה עמד בית המשפט העליון פעמים רבות, וראה ע"פ 8664/19 בכר נ' מדינת ישראל (8.3.2020).

ערעורה על חומרת העונש נדחה בבית המשפט העליון, תוך שצוין בפסק הדין כי "מיתחם הענישה שנקבע על ידי בית משפט קמא, מ-24 חודשים ועד ל-48 חודשים, מנומק ומבוסס היטב, הן בנסיבות הארוע עצמו והן במדיניות הענישה הנוהגת אותה פירט בית משפט בגזר דינו, ואיננו מוצאים מקום להתערב בו". אמנם, במקרה האמור קורבן העבירה מצא את מותו, וזאת בשונה מענייננו, אולם יש ליתן את הדעת לעובדה כי בנגוד למקרה האמור, בו קדמה נהיגה רשלנית לעבירת ההפקרה, בעניינינו קדמה לעבירת ההפקרה נהיגה פרועה ומסכנת חיים, שבוצעה במסגרת ניסיונותיו של הנאשם להמלט מהמשטרה ומכאן החומרה היתרה.

...

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 32 חודשי מאסר לריצוי בפועל החל מיום 17.8.23 ובניכוי ימי מעצרו 8.6.22 עד 18.7.22.