ערעור על זכאות לפיצויי פיטורים לפי חוק עבודת נשים

כך "אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על ידי כך שיודיע למעבידו כי אם ינהג כלפיו בדרך מסוימת יראה את המעביד כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על ידי כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסוימת יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר מהעבודה; 'כיצד יראוהו' הצד השני או כיצד 'יחשב' בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות" (דב"ע לב/ 3-58 רשות השידור נ' מאיר אשל, [פורסם בנבו] פד"ע ד 298, דב"ע נז/ 3-52 לוי אתי אביב נ' אגמי שיווק רהיטים בע"מ (לא פורסם) [פורסם בנבו])) כאמור, מהמסמכים שצרפה התובעת לתצהירה עולה כי בתאריך בו היתקיימה השיחה כבר החלה התובעת את עבודתה בחברה האחרת- "ארלי ארד". ראיה זו פועלת לחובתה של התובעת ומערערת את גירסתה, לפיה פוטרה מעבודתה ביום 4.11.2015.

אני קובע כי התובעת התפטרה מעבודתה ולכן אין היא זכאית לפצוי בגין פיטורים שלא כדין והיעדר שימוע או לפצוי לפי חוק עבודת נשים או חוק שיווין הזדמנויות בעבודה.

ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש תוך 30 יום לבית הדין הארצי בירושלים.

...

אני קובע כי התובעת התפטרה מעבודתה ולכן אין היא זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין והעדר שימוע או לפיצוי לפי חוק עבודת נשים או חוק שיווין הזדמנויות בעבודה.

נוכח כל האמור, התביעה נדחית ברובה.

בשים לב לתוצאות ההליך, והואיל ומרבית הסעדים המבוקשים על ידי התובעת נדחו, ובשים לב לכך שהתביעה כולה הוגשה על סך 260,232 ₪, אני סבור כי ראוי לפסוק הוצאות לחובת התובעת, אשר גררה את הנתבעת להליך סרק ולהוצאות מיותרות.

תחת הנפסק על ידי בית הדין האיזורי בסעיף 5 יח לפסק דינו, אנו קובעים כי המערערת זכאית להשלמת פצויי פיטורים בסך של 28,495 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.1.18 ועד למועד התשלום בפועל, וזאת בנוסף לצבירת פצויי הפיטורים בקרן הפנסיה – צבירה ששוחררה למערערת.

ככל שהמשיבה שילמה למערערת על חשבון פצויי פיטורים סכומים כלשהם שמעבר לצבירה בקרן הפנסיה, יבואו סכומים אלה על חשבון השלמת פיצוי הפיטורים לפי קביעתנו.

לא מצאנו מקום להתערב בקביעה זו. אשר לחופשת הלידה בשנת 2012 – בית הדין האיזורי חייב את המשיבה לשלם למערערת לאור הוראותיו של סעיף 7א' לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, סך של 700 ₪.

עיון בתחשיב המערערת שתואם את הוראות תקנות עבודת נשים (מועדים וכללים לתשלומים לקופת גמל), התשס"ח – 2008, מעלה כי האמור בו לא נסתר וכי היא זכאית בגין הפקדות לפנסיה בחופשת הלידה משנת 2012 לסכום נוסף של 606 ₪ (וזאת מעבר לסכום שנפסק על ידי בית הדין האיזורי).

...

פיצויי הלנת פיצויי פיטורים – נוכח המחלוקת על הזכאות לפיצויי פיטורים לא מצאנו לנכון לחייב את המשיבה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים שמעבר להפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ולאור קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בנוגע ליחסי הצדדים בתקופת מחלת בתה של המערערת, ומטעם זה בלבד, אין מקום להתערב בעצם ההחלטה לחייב את המשיבה לשלם למערערת פיצוי בגין עגמת נפש או בסכום שנפסק המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

סוף דבר ערעור המערערת מתקבל כמפורט בסעיפים 4, 5 ו- 6 ויתרת ערעורה נדחה.

לאור התוצאה, המשיבה תשלם למערערת הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪, וזאת תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

התובעת טענת כי במעשים אלה פיטרה אותה הנתבעת למעשה ולפיכך היא זכאית לפיצויים לפי חוק עבודת נשים, לפי חוק שויון הזדמנויות ופצוי בגין פיטורים ללא זכות שימוע.

זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מקבלתו.

...

המסקנה איפוא כי הנתבעת הפרה את חוק עבודת נשים הן בעובדה כי לא שיבצה את התובעת לעבודה על אף הריונה ללא קבלת היתר מהממונה על עבודת נשים והן בכך כי פגעה בהיקף משרתה ללא קבלת היתר כאמור.

אשר להשלמת פיצויי פיטורים, מאחר והתביעה לא כומתה, היא נדחית.

משטענות אלה נדחו ומשהנתבעת לא כפרה בתחשיב התובעת, הרי שהתחשיב מתקבל ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי על הפסד דמי לידה בסך של 3,328 ₪.

בגדריו חויבה המבקשת בתשלום 74,041 ₪ בגין תגמולי מעסיק לפנסיה; פדיון ימי חופשה; הפרישי פצויי פיטורים; שכר בגין התקופה האסורה בפיטורים; פיצוי לפי חוק עבודת נשים; דמי הודעה מוקדמת; פיצוי בגין אפליה לפי חוק שיויון הזדמנויות בעבודה.

העובדת בתגובתה חוזרת על קביעותיו של בית הדין קמא, בדבר פיטוריה על ידי המבקשת, וכי כל העירעור והבקשה לעיכוב מתבססים על ניסיונות לשנות קביעות עובדתיות של בית הדין קמא, מקום שבית הדין הארצי כלל אינו מיתערב בו. לטעמה סכויי העירעור נמוכים, שכן הוא מוגש כנגד קביעות עובדתיות בלבד ואינו מעלה כל טענה ביחס לטעות משפטית.

דיון והכרעה נקודת המוצא בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין, משהכלל הוא כי הזוכה זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי.

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין.

בשקלול שני השיקולים ובהתחשב בכך שפלח משמעותי מטענות המבקשת לא נותח בפסק הדין – ומבלי להביע עמדה לכאן או לכאן לגופן של טענות אלה - החלטתי לעכב את ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת הסכום הפסוק כערכו היום בקופת בית הדין.

סוף דבר3- לאור כל האמור, אני מורה כי ביצוע פסק הדין יעוכב בכפוף להפקדת הסכום הפסוק כערכו היום תוך 21 ימים מיום המצאת החלטה זו בקופת בית הדין.

וכך נאמר: "התובעת, נתינת מדינה זרה, עובדת מוחלשת בתקופה האסורה בפיטורים לפי חוק עבודת נשים לאחר לידה, פונה למעסיקיה לשם עמידה על זכויותיה לפי דין. התובעת מוצאת עצמה מול שוקת שבורה דוקא בתקופה בה הייתה זכאית להגנה מוגברת.

ערעור המערערת כפי שמוקד במהלך הדיון בפנינו מופנה כנגד חיובה בגין תשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד (2,000 ש"ח); פיצויים חלף שכר בתקופה המוגנת (10,832 ₪); פצויי פיטורים (11,058 ₪); פיצוי חלף הפקדות לפקדון מסתננים (21,103 ₪); תשלום לקרן הישתלמות (12,905 ₪); פיצוי לפי חוק עבודת נשים (15,000 ₪).

...

הוצאות – בית הדין האזורי חייב את המערערת בתשלום הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, ואולם משחלק משמעותי מערעור המערערת התקבל מצאנו להפחית את ההוצאות שנפסקו ולהעמידן על 7,000 ₪.

(ה) סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו באופן הבא: חיוב המערערת בתשלום פיצוי בשל אי מסירת הודעה לעובד (2,000 ₪); פיצויי פיטורים (11,075 ₪); פיצויים חלף שכר בתקופה המוגנת (10,832 ₪); פיצוי לפי חוק עבודת נשים (15,000 ₪); חלף הפקדות לפיקדון מסתננים (21,103 ₪) – מבוטלים.

בשים לב לתוצאת ההכרעה החלטנו להפחית את הוצאות המשפט שנפסקו בבית הדין האזורי ל 7,000 ₪.