ערעור על זכאות לגמלת פרישה לפי חוק שירות המדינה

ביום 22.8.96 חתמה המערערת על הסכם רציפות זכויות, לפיו עם פרישתה לגימלאות, יחול על פרישתה הסכם לשמירת רציפות זכויות מיום 22.7.76 בין הממשלה לבין מרכז השילטון המקומי.

במכתב מיום 21.6.05 הודיע אגף הגימלאות במשרד האוצר לעירייה: "בהתאם להסכם הרציפות הקיים בין המדינה לעריית ירושלים אנו נשתתף בתשלום קצבתה של הגברת דרורית וגנר בהגיעה לגיל 60 היות ופרישתה הנה בגין פיטורים במסגרת הסכם ההבראה שנחתם בערייה". ביום 12.7.17 פנתה המערערת בדוא"ל למר איתי הדר ממחלקת פיצויים וגימלאות ממשרד החינוך, והודיעה כי בחודש 1/18 תגיע לגיל 62, ותהיה זכאית לפנסיה.

המערערת טוענת כי חישוב ההפחתה אינו נכון ומעולם לא הוסבר לה. הכרעה דין תביעת המערערת, ככל שהיא מבוססת על ניכוי 0.89% מאחוזי הקצבה שצברה בשרותה במשרד החינוך – להדחות, וזאת בהתאם להוראת סעיף 32(ה) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, אשר קובע: "שירת עובד בעת ובעונה אחת בשירות המדינה ובגוף שקופתו נקבעה כקופה ציבורית לעיין סעיף זה, וסך כל הקיצבאות הגימלאות המגיעות עקב שירות כאמור עודף על הקצבה שהייתה מגיעה אילו בתקופה האמורה שירת בשירות המדינה במשרה מלאה, במשכורת השווה למשכורת הקובע כאמור בסעיף קטן (ד) – תופחת הקצבה לפי חוק זה בעודף כאמור". התנאים של סעיף 32(ה) לחוק מתקיימים לגבי שנת העבודה של המערערת במשרד החינוך בתקופה שבין 2.9.90 ל-31.8.91.

בית הדין מודע לטענת הערייה, המפנה לסעיף 5 להסכם הרציפות, אשר קובעת כי כל בעלות מעבירה תהיה אחראית בנפרד עבור הזכויות הקשורות בה. עם זאת, בית הדין סבור חובת קיום הסכם עבודה בדרך מקובלת ובתום לב, כמו גם חובת אמון שחלה ביחסי עבודה, מצדיקות, בנסיבות כאלה, הטלת נטל על הערייה לפנות מיוזמתה למנהלת הגימלאות כדי לממש את זכותה של המערערת – שהיא גמלאית של הערייה שחתומה עימה על הסכם רציפות זכויות פנסיונית, לקבלת זכויות הפרישה שצברה בשירות המדינה באמצעות הערייה.

...

המערערת טוענת כי חישוב ההפחתה אינו נכון ומעולם לא הוסבר לה. הכרעה דין תביעת המערערת, ככל שהיא מבוססת על ניכוי 0.89% מאחוזי הקצבה שצברה בשירותה במשרד החינוך – להידחות, וזאת בהתאם להוראת סעיף 32(ה) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, אשר קובע: "שירת עובד בעת ובעונה אחת בשירות המדינה ובגוף שקופתו נקבעה כקופה ציבורית לעיין סעיף זה, וסך כל הקצבאות הגמלאות המגיעות עקב שירות כאמור עודף על הקצבה שהייתה מגיעה אילו בתקופה האמורה שירת בשירות המדינה במשרה מלאה, במשכורת השווה למשכורת הקובע כאמור בסעיף קטן (ד) – תופחת הקצבה לפי חוק זה בעודף כאמור". התנאים של סעיף 32(ה) לחוק מתקיימים לגבי שנת העבודה של המערערת במשרד החינוך בתקופה שבין 2.9.90 ל-31.8.91.

עלינו לדון בשאלה האם יש לקבוע כי קצבתה של המערערת הולנה החל מגיל 60, על יסוד טענת המערערת כי בידי העירייה היה אישור מיום 21.6.05 של מנהלת הגמלאות של משרד האוצר בדבר השתתפות המדינה בקצבת הפרישה של המערערת בהגיעה לגיל 60.

התוצאה תביעת המערערת נגד הנתבעת 2 נדחית.

כן תשלם הנתבעת 1 למערערת הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪.

ביום 17.3.10 היתקבל חלקית ערעור המדינה, כך שתקופת הפסלות משירות המדינה הוארכה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי עד לשבע שנים מיום מתן גזר הדין המשמעתי, היינו עד ליום 15.11.16.

ביום 10.5.10 נחתם על ידי מר ציון לוי "אישור פרישה לגימלא (לפי חוק שירות המדינה (גימלאות) (נוסח משולב), תש"ל 1970" ובו פורטה המשכורת הקובעת של התובע בסך כולל של 14,073 ₪.

אלא שמעבר לכך שאיננו כפופים לפסיקה או פרשנות שנקבעה בפסיקה מסוג זה, בכל מקרה בפסיקות מאוחרות רבות נקבע כפי פרשנותה של המדינה, אשר מצאנו כי הנה תואמת את לשון החוק [ראו והשוו למשל: בד"מ 43/08 זוהר בן אשר - נציבות שירות המדינה (22.07.09(; בד"מ (בי"ד משמעת - שירות המדינה ירושלים) 57/15 עו״ד יעל אמזלג-יניב - גבריאל אוחנה (20.09.15); בד"מ 41/14 עו״ד רביע הנו - תאבת מחאג'נה (23.07.14)] בעיניין בד"מ (בי"ד משמעת - שירות המדינה חיפה) 115/18 עו״ד שפיק חאמד - יוסף ג׳אברין (17.04.19), אף מפרש יו"ר המותב עו"ד אורי כהן כדלקמן (ההגשה אינה במקור): "התוצאה היא שבתקופת הפסלות לשירות המדינה, שעל אורכה נחליט להלן, תשולם לנאשם החל - מהגיעו לגיל 60 ועד תום תקופת הפסלות קיצבה שתחושב לפי אחוזי הגמלה הנזקפים לזכותו - ביחס למשכורת קובעת שלא תעלה על גובה השכר הממוצע במשק, כמשמעותו לעניין חישוב גימלאותיו לפי חוק המוסד לביטוח לאומי (הסכום כיום 10,273 ₪)." אמנם, לא נעלם מעיננו כי בעיניין עש"מ 4134/08 מדינת ישראל - אוריאל יצחקי (24.7.08) (להלן – עניין יצחקי), אליו מפנה ואשר עליו מתבסס פסה"ד בעיניין ופיק ספי נכתב כי "לפי סעיף 57 לחוק הגימלאות, מי שנפסל משירות לתקופה מוגבלת והנו מעל גיל 60 זכאי לתשלום גמלה בשווי השכר הממוצע במשק בלבד." אולם פסה"ד לא עסק בפרשנות הסעיף ואף לא בהחלתו, ואין בו עיסוק לגופו.

זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מהמצאתו.

...

בנסיבות אלו, אנו סבורים כי אין ענייננו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש בנפרד ובנוסף על הסכומים המגיעים לתובע בגין פיצויי הלנת הגמלה.

אשר לנזק שאינו ממוני, מצאנו כי טענותיו של התובע בקשר עם עילת הפרת חובה חקוקה נטענו בתצהירו באופן בלתי ממצה, שכן כל שנכתב בנימוקו היה "כפי שניתן ללמוד מהמפורט לעיל, ובפרט מהיעדר כל התייחסות לפניותיי הרבות עובר להגשת כתב התביעה והכל במטרה לחמוק מתשלום הכספים המגיעים לי...". על כן, אנו סבורים כי התובע לא הוכיח שההפרה גרמה לו נזק מעבר לזה הממוני אשר כאמור בא על מקומו כמפורט לעיל, ולפיכך לא הוכיח זכאות לפיצוי נוסף מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בגין הלנת גמלה בסך של 30,000 ₪.

לפנינו ערעור על החלטת הממונה על תשלום הגימלאות (הממונה) לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (החוק).

(א) הליך להתרת נישואין; (ב) תביעה לחלוקת רכוש בין בני זוג, לרבות תביעה לפירוק שתוף במקרקעין המשותפים לבני הזוג לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, במסגרת הליכי פירוד בין בני הזוג; (ג) תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויות בני הזוג ברכוש במסגרת הליכי פירוד בין בני הזוג; (ד) בקשה לקביעת הסדר איזון משאבים בידי בית משפט או בית דין לפי סעיף 5א(א) לחוק יחסי ממון או לקביעת הסדר אחר בידי בית משפט או בית דין לחלוקת רכוש בין בני זוג שנפרדו ובכלל זה לחלוקת קצבת פרישה ביניהם; (ה) בקשה לנקוט אמצעים לשמירת זכויות, לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון; (2) קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד, אף אם תחת קורת גג אחת, במשך תקופה מיצטברת של 20 חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנתיים"; בפסיקה נקבע שעיקר הבחינה היא קיומו של משק בית משותף.

...

אף לא מצאנו במסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק ראיה לכך.

איננו מקבלים את עדותה ביחס לטיב הקשר הרגשי שהיה לה עם המנוח ולנסיבות שהובילו לפירוד ביניהם.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

המנוח נפטר ביום 7.5.19, וקיבל קצבה בגין שרותו במדינה ממועד פרישתו ועד ליום פטירתו.

כמו כן, טוענת המערערת שיש לראות בה כזכאית לפי סעיף 4(א)(1) לחוק הגימלאות מאחר שהיא הייתה ידועה בציבור של המנוח בשעת מותו.

בהחלטה מיום 8.4.21 השיבה למערערת גב' שני פסטמן מנהלת תחום בכירה (גמלאות במשרד האוצר): "בתוקף הסמכות שהוענקה לי עפ"י הוראות סעיף 5 לחוק שירות המדינה (גמלאות) {נוסח משולב} התש"ל – 1970 (להלן: "החוק") ובמענה לתביעתך לגימלה בגין פטירת הידוע בציבור המנוח מר מיכאל פרי ז"ל, הריני להודיעך כי תביעתך לקיצבת שארים נדחית, מהטעמים הבאים: ביום 5.11.2019 פנית למינהלת הגימלאות בבקשה לרישם פסק דין לחלוקת חסכון פנסיוני מיום 19.9.2016 אשר קבע כי מועד הפירוד הנו 8.8.2016.

גם העובדה שהמערערת מקבלת קצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי אינה רלוואנטית כי המבחן לפי חוק הביטוח הלאומי הוא קשר של לפחות שנה ואילו בחוק הגימלאות שלוש שנים.

מדובר בפסק דין שנתן בית הדין הרבני המלמד על סיום הנישואין וכאמור על בקשות שהגישה המערערת על סמך אותם פסקי דין.

...

איננו מקבלים את הסברי המערערת שתיקוני פסק הדין היו אך ורק בשל חובות ועיקולים על כספי המנוח.

לאור האמור, משלא מתקיים התנאי של שלוש שנים של חיים משותפים מאז שבני הזוג התגרשו, לא נפל פגם בהחלטת הממונה על הגמלאות ודין הערעור להידחות.

למרות דחיית הערעור, החלטנו שלא לחייב את המערערת בהוצאות.

לאחר שבחנו את טענותיו של התובע ואת עמדתה של הנתבעת ומכלול העדויות, מצאנו כי יש לדחות את טענתו של התובע כי הוא זכאי לגימלה החל משנת 2009, וזאת מהנימוקים הבאים: החלטת בית המשפט העליון התובע טוען כי יש ליישם את הוראות פסק הדין של בית המשפט העליון, אשר קבע כדלקמן: "אני מקבלת את ערעור המדינה, ומורה כי המשיב ייפסל לכל תפקיד בשירות המדינה למשך שלוש שנים מיום מתן גזר הדין של בית הדין למשמעת (ביום 6.1.08). בתום תקופה זו, תחול על המשיב פסילה נוספת לשנתיים, ממילוי כל תפקיד במשרד החינוך. נוכח תוצאה זו, תבוטל הוראת בית הדין בדבר שלילת 75% מהמענק לו זכאי המשיב, ויחולו עליו ההוראות של חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, הנוגעות לתשלום קצבה במקרה של פסילה מוגבלת. שאר אמצעי המשמעת שהוטלו על המשיב בגזר דינו של בית הדין למשמעת יעמדו בעינם". בנגוד לטענת התובע, דברים אלו אינם מלמדים דבר על זכאותו לגימלת פרישה.

על פי חוק הגימלאות, הזכאות לגימלה נקבעת על ידי מנהלת הגימלאות של משרד האוצר, ואילו מר לוי שימש באותה עת כמנהל אגף בכיר לפרישה ולגמלאות בנציבות שירות המדינה.

...

] לסיכום האמור עד כה, בהתאם לסעיף 42 לחוק הגמלאות ולפסיקה, חלה חובה על התובע להגיש למנהלת הגמלאות תביעה לצורך קבלת גמלה, אך בזמן אמת הוא לא פעל לעשות דבר בעניין פרישה, שכן ביקש לחזור לעבודתו כעובד הוראה.

בזהירות הנדרשת נציין כי על פניו נסיבותיו של התובע נופלות לגדר סעיף 15(4) האמור; אך משעה שקבענו כי החלטת הנתבעת כי התובע זכאי לגמלה במועד הקבוע לגביו בשנת 2030, אינה עומדת לבחינה שיפוטית במסגרת פסק הדין, אין אנו קובעים מסמרות מהו מועד זכאות התובע לגמלה.

] סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.