במסגרת הכרעת הדין הורשע המערער בבצוע עבירות שיוחסו לו במסגרת שני אישומים, כמפורט להלן: ריבוי עבירות של מכירת עותק מפר של יצירה, לפי סעיפים 61(ג) + 62(ב)(1) לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: "חוק זכויות יוצרים"); ריבוי עבירות של מכירת עותקים מפרים של יצירה בהקף מסחרי, לפי סעיפים 61(ד) + (62(ב)(2) לחוק זכויות יוצרים, וריבוי עבירות של החזקת עותק מפר לשם מסחר בו, לפי סעיפים 61(ה) + 62(ב)(3) לחוק זכויות יוצרים.
בית משפט קמא ציין, כי הערכים החברתיים, שנפגעו כתוצאה ממעשיו של המערער, הם הפגיעה הקניינית בבעלי זכויות היוצרים וביצירות, שאת זכויותיהם הפר המערער, ופגיעה בכלכלת המדינה וביחסיה עם מדינות אחרות, על רקע חתימתה על אמנות בינלאומיות, הכרוכות בשמירה על זכויות יוצרים.
בהעדר ראיות להוכחת אשמת המערער באישום השני, טען ב"כ המערער, כי יש להורות על זיכויו של המערער מהאשום השני ועל הקלה בעונשו בהתאם.
...
גם אם יש ממש בטענות המערער, כי קיים טעם לפגם בעובדה, ששוטרי משטרת ישראל מועסקים למעשה בפעולות בעלות צביון של אכיפה אזרחית ולא בפעולות שיטור או בפעולות שנועדו לשמירה על הסדר הציבורי, סבורני, כי אין בעצם ביצוע פעולות התפיסה על ידי שוטרים בשכר, כפי שטען ב"כ המערער, כדי לאיין את מסקנותיו של בית משפט קמא, ביחס לחוקיות התפיסה, ו/או לפגוע בהרשעתו של המערער באישום השני.
סיכומו של דבר, שוכנעתי, כי הרשעתו של המערער, אשר התבססה על עדותם של העדים שהעידו בפני בית משפט קמא, לרבות השוטרים ונציגי בעלי הזכויות, אשר נמצאו אמינים ומהימנים, לעומת גרסת המערער, שנמצאה בלתי מהימנה, בלתי סבירה ומתחמקת, כמו גם על הראיות שהונחו בפני בית משפט קמא, עומדת על בסיס איתן ומשכך, לא מצאתי כל עילה להתערב בה.
לפיכך, אציע לחבריי לדחות את ערעורו של המערער על הכרעת הדין, ובנסיבות אלו, אין גם מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא.
אשר על כן וגם לגישתי, דין הערעור להידחות, וזאת מהטעמים שפורטו בפסק דינה של חברתי.
