השופטת חני אופק-גנדלר
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בבאר שבע (סגן הנשיאה אילן סופר ונציגי הציבור הגב' פסיה מרקוביץ ומר חיים נוסן הנגבי; צו (ב"ש) 59621-02-16 מיום 23.4.17; להלן: פסק הדין מושא העירעור או פסק הדין השני), בו נקבע כי זכייתה של גב' ענבל טור שלום בתפקיד היועצת המשפטית לחברת נמל אשדוד (להלן: החברה) – בטלה, וכי תחת זאת על החברה לקיים דיון מחדש בשלוש המועמדויות שהוגשו למכרז המקורי, וזאת בהתאם להנחיות שניתנו בפסק הדין.
וכך נאמר:
".. הנתבעת (המערערת בהליך שלפנינו – ח.א.ג) עבדה בעיקר במימוש משכנתות ומול ההוצאה לפועל. היא לא הופיעה בבית המשפט השלום או המחוזי, אלא לכל היותר התלוותה לעו"ד אבי גיא. נתונים אלו, לו התבררו ע"י הועדה בעת בחינת השאלון או לאחר מכן, היו מאפשרים לה לשקול מחדש אם מוצדק לתת לנתבעת נקוד כאילו באמת נתנה ייעוץ משמעותי לחברות בתחום המסחרי כלכלי, כאשר בפועל עשתה עבודה שאין לה קשר לעבודה של יועץ משפטי פנימי בחברה... אין חולק כי לניסיון זה של הנתבעת לא היתה כל רלוואנטיות לעבודה המיועדת לה, וכפי שהיה נכון במקרה שלה, עבודה זו אינה מזכירה ולו במעט את העבודה שעשתה בהמשך במחלקה המשפטית בנמל אשדוד, ולאחר מכן כממלאת מקום היועמ"ש, עליה קיבלה נקוד ראוי והולם. האבסורד בנקוד זה, שהיא קיבלה נקוד כמו שבעלי המשרד, עו"ד אבי גיא – היה מקבל לו היה מישתתף במיכרז ובכל זאת, עבודתם היתה שונה וברמות אחרות. על כן, לו הועדה היתה מפעילה שיקול דעת, היתה בוחנת אם יש מקום להפחית את הניקוד שהנתבעת קיבלה".
משכך, נקבע בפסק הדין הראשון כי "בחירתה של עו"ד ענבל טור-שלום כיועצת המשפטית של חברת נמל אשדוד – בטלה. ועדת האיתור תיתכנס בתוך 30 ימים מהיום ותבדוק מחדש את הניקוד הקשיח, הן בכל הקשור לניסיון המעשי של כל מועמד, בהתאם לחברה בה עבד או נתן לה שירותים ומידת היותו משמעותי בתחום המסחרי כלכלי, והן בבחינת בדיקת המחזור הכספי של החברות. לאחר בדיקה זו, יחושב מחדש הניקוד הקשיח שאליו יצורף הניקוד בקריטריונים הרכים ובשיקלול יבחר המועמד המתאים" (פיסקה 85).
במסגרת פסק הדין היתייחס בית הדין קמא גם לנפקות המידע שהגיע לחברה (סעיף 51 לפסק הדין), וכך נאמר:
"טענה אחרת של הנתבעים נוגעת לאמינות התובע, עת לא חשף בפני הועדה כי הורשע ע"י ועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין.
החברה טענה בערעורה כי שגה בית הדין קמא בכך שהחליף את שיקול דעת ועדת האיתור בשקול דעתו ביחס לנקודת המחלוקת העיקרית בהליך, קרי הניקוד שניתן על ידי כל אחד מארבעת חברי ועדת האיתור בגין הניסיון המקצועי והמשמעותי שצברה המערערת בחמש השנים בהן הועסקה במשרד עורכי דין פרטי ועסקה בתחום מסחרי כלכלי.
לענין זה ניתן להקיש – מכוח קל וחומר – מהדברים שנאמרו בבג"צ 7505/98 קורינאלדי נ' לישכת עורכי-הדין בישראל , פ''ד נג(1) 153 בהקשר להקף הבקורת השיפוטית על החלטת הוועדה הבוחנת לדחות השגה על שאלה שנכללה בבחינות ההסמכה מטעם לישכת עורכי הדין, לפיהם "הכלל הוא שבית-המשפט אינו נוטה להתערב בשקול-הדעת של מי שהוסמך לבחון את הכשירות המקצועית, אלא אם הוכח לו כי שיקול-הדעת לוקה בפגם של שיקולים זרים או בפגם אחר מן הפגמים שיש בהם כדי לפסול שיקול-דעת מנהלי. ... זה הכלל גם בתחום המשפטים, ואין בכך כדי לשנות שבתחום זה מצוי בידי בית-המשפט ידע מקצועי, כך במיוחד כאשר הסמכות לבחור את השאלות בבחינה, לקבוע מה התשובות הנכונות לשאלות אלה, ולהחליט מי עמד בבחינה, הופקדה על-ידי החוק בידי גוף בעל כשירות מקצועית גבוהה, כמו הועדה הבוחנת". לסיכומן של ההלכות בנושא ראו גם עעמ 989/15 לישכת עוה"ד בישראל נ' מוחמד סובח (13.4.2015) (הגם שבנסיבות המקרה שם הוושט סעד מסוים).
...
בהתייחס לטענת המדינה בנוגע לאמירתו של בית הדין האזורי בגוף פסק הדין (סעיף 73) כי על הוועדה לבדוק את הרלוונטיות של הניסיון המעשי לתפקיד, ולטענתה כי אין מקום לבחינת מידת הרלוונטיות של הנתונים לתפקיד המדובר בשלב הניקוד של "הקריטריונים הקשיחים", אלא רק בשלב הניקוד של ה"קריטריונים הרכים": אנו סבורים כי מדובר למעשה באותה דרישה, כפי שקבע בית הדין האזורי, בדבר היותו של הניסיון משמעותי לתפקיד.
נוכח דחיית ערעורה של המערערת והערעור שכנגד של מר וולף, ונוכח קבלתו אך באופן חלקי של ערעור החברה – אנו מחליטים כי החברה, המערערת ומר וולף יישאו כל אחד בהוצאותיהם.
אשר למר טיבי אנו סבורים כי נוכח מהות הפגם תישא החברה בלבד בהוצאותיו של מר טיבי בסך 7,500 ₪.
סוף דבר – ערעור המערערת, והערעור שכנגד שהגיש מר וולף – נדחים.
