ערעור על הרשעה ומאסר בגין מעשה מגונה בקטינה והדחה בחקירה

המערער בע"פ 2581/19 (והמשיב בע"פ 2651/19; להלן: המערער) הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בבצוע מעשים מגונים בשתי קטינות שטרם מלאו להן 16 שנים, שלא בהסכמתן החופשית, כשאחת מהן בת מישפחה, וכן בעבירה של הדחה בחקירה (בהתאמה, עבירות לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב) וסעיף 345(ב)(1); עבירות לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1); עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; להלן: החוק).

כך למשל, ע"פ 2491/19 פלוני נ' מדינת ישראל (23.10.2019), שבו נדחה ערעור על חומרת עונש של 6 שנות מאסר בהסדר טיעון בגין מעשים מגונים לאורך שנים בקטינה, בתה של בת זוגו של המערער באותו ענין, מאז היותה כבת עשר וחצי.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בכתב ובעל פה, בהכרעת הדין ובגזר הדין, בתסקירי נפגעות העבירה, במכתבה של המתלוננת שהוגש במהלך הדיון, במסמכים הרפואיים שהוגשו בעניינה כמו גם במסמכים הרפואיים בעניינו של המערער, אציע לחבריי לדחות את הערעור על חומרת העונש ולקבל את ערעור המדינה על קולתו.

לאור התמונה העולה מתסקירי נפגעות העבירה באשר לצורך בטיפול משמעותי על מנת ליתן בידן של המתלוננות אפשרות להתמודד טוב יותר עם הנזק הכבד שגרם להן המערער במעשיו, חורג שיעור הפיצוי ממדיניות הענישה הראויה ויש להגדילו ולהעמידו על סך כולל של 75,000 ש"ח. סוף דבר אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את ערעור המערער על חומרת העונש ולקבל את ערעור המדינה על קולתו, כך שעונשו של המערער יועמד על שש וחצי שנות מאסר והפיצוי הכולל למתלוננות יועמד על 75,000 ש"ח (מתוכו 60,000 ש"ח למתלוננת ו-15,000 למתלוננת השניה).

העונשים המירביים שנקבעו לצד עבירות כאמור נעים בין ארבע שנות מאסר, במקרים של מעשה מגונה בפני קטין; חמש שנות מאסר, במקרים של מעשה מגונה בקטין שלא בנסיבות אינוס; עשר עד חמש-עשרה שנות מאסר, במקרים של מעשה מגונה בקטין בנסיבות אינוס בהתאם לחומרתן; וכן שש-עשרה עד עשרים שנות מאסר, במקרים של אינוס או מעשה סדום בהתאם לחומרתם ונסיבותיהם.

העבירות שבהן עסקינן כוללות מעשים מגונים, כהגדרתם בסעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין בצרוף סעיף 348(ב) לחוק, אשר בוצעו בנסיבות אינוס המתוארות בסעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק, ואליהן התווסף ניסיון להדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק.

מסיבות אלו, ולאחר לבטים, הגעתי למסקנה כי נעשה נכון אם נפחית את עונשו של המערער, ולו במידת-מה. הנני מציע איפוא לחבריי כי נקבל את העירעור, נבטל את הרשעת המערער בעבירות של מעשה מגונה בנסיבות אינוס בקטינה בת-מישפחה שטרם מלאו לה 16 שנים, ונרשיעהו – חלף העבירות הללו – במעשים מגונים בנסיבות אינוס בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים (ושאינה בת משפחתו).

באשר לעונש, הנני מציע כי חלף 32 חודשי מאסר בפועל, אשר הושתו על המערער על ידי בית משפט קמא, הלה ירצה 27 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח, בנכוי ימי מעצרו.

...

לעומת מקרים אלה, אני סבור כי מקום שבו ניתק קשר הנישואין בין "הדוד" ובין הדודה, לא ניתן לקבל את הפרשנות שמציעה המדינה שלפיה עדיין יש לראותו כדוד אם הוא נותר חלק מהתא המשפחתי ושומר על קשר עם נפגעי העבירה במסגרת המעגל המשפחתי הרחב.

ברם אני סבור כי הפרשנות לה טוען המערער, שלפיה במונח "דוד" לא כיוון החוק למי שלא נשוי עוד לדודה הביולוגית מתיישבת בצורה טובה יותר עם משמעותה ההגיונית והטבעית של הלשון שנבחרה בהגדרת "בן משפחה" בסעיף והיא אף עולה מתכליתו של ההסדר לתחום את גבולות המסגרת המשפחתית אשר ביצוע העבירות האמורות בגדרה יביא להרשעה חמורה יותר.

השופטת י' וילנר: אני מצטרפת למסקנה אליה הגיע חברי, השופט א' שטיין, לפיה יש לפרש את המונח "דוד", המופיע בסעיף 351(ה) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, כאחד מאחאי ההורים של נפגעת העבירה וכן מי שנשוי לאחד מאחאי ההורים.

מספר עבירות של אינוס קטינה בת מישפחה, לפי סעיף 351(א) בצרוף סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשה מגונה בקטין בן מישפחה תוך הפעלת לחץ, עבירה לפי סעיף 351(ג)(1) בצרוף סעיף 348(ג1) לחוק העונשין; ניסיון למעשה מגונה באדם שהוא קטין בן מישפחה תוך הפעלת לחץ, עבירה לפי סעיף 351(ג)(1) וסעיף 348(ג1), בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין; מספר עבירות של מעשה סדום, לפי סעיף 351(ב), יחד עם סעיף 347(ב) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; וכן בהדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245 לחוק העונשין.

אשר לנסיבות הקשורות בבצוע העבירות, נשקלו הנתונים הבאים: הנזק המשמעותי שניגרם למתלוננת מבצוע העבירה, כפי שעלה מהתסקיר בעיניינה; ניצולו של המערער את המצוקה הכלכלית של הקטינה ומשפחתה, על-ידי כך שכרך את המעשים המיניים שביצע בה בסיועה למשפחתה ואף עשה שימוש בכך להדחתה בחקירה.

בסופו של יום, נגזרו על המערער 15 שנות מאסר בפועל (בנכוי ימי מעצרו); 15 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים מיום שיחרורו, שלא יעבור עבירת פשע לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, או לפי סעיף 245 לחוק; 6 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים מיום שיחרורו, שלא יעבור עבירת עוון לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין; ופצוי למתלוננת בסכום של 160,000 ש"ח. תמצית טענות הצדדים בעירעור העירעור שלפנינו מופנה הן כלפי הרשעתו של המערער והן כלפי חומרת העונש.

נסיבות אלו מחזקות את המסקנה כי המערער היה בן מישפחה ומילא תפקיד אב כלפי המתלוננת, ולכן מעשיו באו בגדר הנסיבה המחמירה שבסעיף 351 לחוק העונשין.

...

בנוסף, איני מקבל את טענת המערער כי נפל פגם בכך שהמשיבה ביקשה להרשיע אותו בעבירות הנוספות רק במסגרת סיכומיה.

אף אני סבור כי אין בחומר המבוקש כל תוספת ראייתית העשויה לסייע בקו הגנתו של המערער, ועל כן יש לדחות את הבקשה.

לאחר שבחנתי את כלל הנסיבות, לא מצאתי כי העונש שנגזר על המערער סוטה ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות.

מעבר לפסקי הדין שהובאו על ידי הצדדים, נבקש להפנות לע"פ 6823/18 רומן לוין נ' מ"י (5.3.20) אשר בו הורשע הנאשם בעבירות של מעשה מגונה בכוח בקטינה בת 4 ובעבירה של הפרת צו פקוח.

בית המשפט המחוזי גזר עליו 8.5 שנות מאסר בגין העבירה של מעשה מגונה ושנה וחצי בפועל, במצטבר, בגין הפרת צו הפיקוח.

עוד נפנה לע"פ 3217/14 פלוני נ' מדינת ישראל (31.07.2016) בו הורשע נאשם בעבירות של אינוס ומעשה סדום (3 עבירות), תקיפה, איומים, מעשה פזיזות ורשלנות והדחה בחקירה ובעדות וכן בעבירה של הפרת צו פקוח בגינה הוטלה עליו שנת מאסר בפועל.

נוסיף ונפנה לעוד פסק דין נוסף, מבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר ניתן במסגרת עפ"ג 5723-10-15 פבלו ארטפוך נ' מדינת ישראל (11.11.2015)‏‏ עניינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום אשר הרשיע את המערער על-פי הודאתו בשש עבירות של הפרת צו פקוח, באיומים ובהטרדת עד. נגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל וכן הופעל מאסר על תנאי (חודשיים בחופף ושלושה חודשים במצטבר), כך שתקופת המאסר הכוללת הועמדה על 15 חודשים.

...

קיימת, אם כך, חשיבות מכרעת באכיפה דווקנית של צווי פיקוח על עברייני מין מורשעים, על מנת להרתיעם מהפרת הצו.

על אלו נוסיף את הצורך בהרתעת הנאשם עצמו מפני הפרה נוספת של צו הפיקוח אשר ניתן כנגדו לאחרונה, כאשר מדבריו האחרונים וגם מן העובדה שביצע את העבירה בהיותו נתון בטיפול עולה כי נדרשת ענישה מרתיעה, ואת החשיבות שבהעברת המסר לעברייני מין מורשעים כי הפרת צו פיקוח תוביל לענישה מוחשית.

על כל אלו, החלטנו לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: א. 11 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 25.7.22.

עוד הפנה ב"כ הנאשם לתסקיר שירות המבחן אשר פורט בהרחבה לעיל, וכן הפנה לע"פ 4511/20 פלוני נ' מדינת ישראל (7.11.21), שבו נדון עניינו של מערער אשר הורשע במעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 16 שנים, ונגזרו עליו 22 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופצוי בסך 5000 ₪, ובית המשפט העליון הפחית את עונש המאסר ל-18 חודשים בשל מצבו הלא פשוט של המערער.

עם זאת, לא ניתן להיתעלם מכך שמדובר במקרה יחיד בו ביצע הנאשם עבירות מין במתלונן ובכלל, שהן בבחינת יוצא מן הכלל באורחות חייו של הנאשם עד כה. מדיניות הענישה הנוהגת בע"פ 3182/13 פרץ נ' מדינת ישראל (19.12.2013), נדון עניינו של מערער אשר הורשע לאחר שמיעת ראיות בבצוע מעשים מגונים בקטינה שטרם מלאו לה 16, בבתה של בת זוגתו של חברו וכן בהדחה בחקירה.

בית המשפט המחוזי (ת"א) גזר על המערער עונש מאסר של 20 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר מותנים וכן קנס ופצוי בסך 15,000 ₪, ובית המשפט העליון דחה את העירעור על חומרת העונש.

...

בסופו של דבר, לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ואת הפגיעה החמורה בערכים המוגנים, ובכללם הצורך להגן על כבודו ושלומו של בן אדם, וכן ההגנה על פרטיותו ועל זכותו לאוטונומיה על גופו, וביתר שאת על קטינים הפוקדים את ספסל הלימודים מידי יום ביומו, ולאחר שנתנו דעתנו גם לעונש המזערי שקבע המחוקק לעבירה זו, ובהינתן רמת הענישה הנוהגת, כפי שהיא עולה בין היתר מפסקי הדין שפורטו לעיל, אנו סבורים כי מתחם העונש ההולם בנסיבות שלפנינו נע בין 15 ל- 30 חודשי מאסר בפועל בצירוף עונשים נלווים.

סוף דבר נוכח כל האמור, בהינתן גילו המבוגר של הנאשם, היותו נעדר עבר פלילי, ובהינתן מכלול נסיבותיו כמפורט לעיל, מצאנו למקם את עונשו של הנאשם בסמוך לרף התחתון של מתחם הענישה, כמפורט להלן: 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם.

מאחר והופקד פיצוי בסך 50,000 ₪ אשר הופקד בטרם הטיעונים לעונש לא מצאנו להשית על הנאשם סכום פיצוי נוסף.