ערעור על הרשעה וגזר דין בעבירות משמעת של עורך דין

במסגרת פסק דינו של בית הדין הארצי היתקבל עירעורו של המבקש על הרשעתו בבית הדין המשמעתי המחוזי של לישכת עורכי הדין בתל אביב (אב"ד עו"ד א' וייסברג, חב"ד עו"ד ע' פלד ועו"ד ע' טנוס שחד) בבד"מ 89/13 מיום 30.7.15.

בנתון לאמור אקדים ואומר, כי אם תישמע דעתי יש להעתר לערעור באופן חלקי, אך בגדרי גזר הדין ולא בגדרי ההרשעה, כפי שיפורט להלן.

כך למשל, בעל"ע 5/87‏ שמואל‎ ‎נ' ועד מחוז הדרום של לישכת עורכי הדין, פ"ד מא(4) 516 (1987) (להלן עניין שמואל) נדון מקרה דומה לענייננו (אם כי יצוין, שהמקרה לא נגע לכלל 34 אלא לעבירות לפי סעיפים 54 ו-61 לחוק לישכת עורכי הדין), שבמסגרתו נדחה עירעורו של עורך דין אשר הורשע בעבירות משמעתיות בגין הסתרת פנייתו המוקדמת למישטרה בבקשה לביטול האישום כנגד לקוחו.

...

דוגמה נוספת ניתן למצוא בעל"ע 975/96 קרמזין נ' לשכת עורכי הדין – ועד מחוז תל-אביב (1996) (להלן עניין קרמזין), שם נדחה ערעורו של עורך דין אשר הורשע בעבירה לפי כלל 34, בגין הגשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין לבית המשפט, מבלי שהוגש עליו ערעור.

משכך סבורני, כי אכן לא היה מקום להידרש, במסגרת ההליכים המשמעתיים, לשאלה האם הושפע בית המשפט המחוזי מרכז מן העובדה שלא ידע על קיומו של פסק הדין בעתירה המינהלית, משנקבע כי נתקיים היסוד העובדתי של העבירה ממילא (וראו עניין שמואל, בפסקה 2, וכן עניין קרמזין, שם נאמר כי יש לראות בהיעדר העדכון בדבר אי הגשת הערעור מחדל "בין אם היה בעדכון כזה כדי לשנות את החלטתו של בית המשפט ובין אם לאו", מפי השופט א' גולדברג).

סוף דבר, אציע לחבריי לקבל את הערעור בחלקו לעניין העונש בלבד, ולהפחית בהתאם את עונשו של המבקש לנזיפה, כאמור בפסקה ט"ז מעלה.

בפסק הדין היתקבל חלקית עירעורו של עו"ד אבי גולדבליט (להלן – המערער) על הרשעתו בעבירות שונות בבית הדין המשמעתי המחוזי של לישכת עורכי הדין בחיפה בתיק בפ 77/09 (ס' פריימן, עו"ד, אב"ד; ש' מחמוד, עו"ד, חב"ד; ח' חנא מארי, עו"ד, חב"ד, להלן – בית הדין המחוזי[footnoteRef:1]).

גזר הדין ניתן ביום 26.7.17.

בנוסף נגזרו על המערער נזיפה, קנס בסך של 4,000 ₪ ללישכת עורכי הדין, והוצאות לטובת לישכת עורכי הדין בסך של 2,000 ₪.

בית הדין הארצי שקל את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, אשר בנוסף לחומרת העבירות ולעינוי הדין שניגרם למערער כללו את זיכויו מחלק מהעברות שיוחסו לו, את העידר ההפנמה של חומרת מעשי המערער (אשר קיבל ביטוי גם בטיעוני המערער מסגרת ההליך שבפניי) ואת עברו המשמעתי של המערער, הכולל הרשעה אחת קודמת שעניינה התבטאות בלתי הולמת.

...

יוצא, כי דין הערעור על ההרשעה להידחות ברובו.

מקובלת עליי עמדתו של בית הדין הארצי, לפיה אלמלא הפגמים שנפלו בהליך שהתקיים בעניינו של המערער והזמן הרב שחלף מאז שנעברו רוב העבירות מושא כתב הקובלנה, היה מקום להשית על המערער עונש השעיה בפועל.

התוצאה היא כי הערעור נדחה בעיקרו הן לעניין ההרשעה, הן לעניין העונש, ומתקבל בחלקו, על פי המפורט לעיל.

לימים, הוגשו נגד העותר שני כתבי אישום בגין שורה של עבירות הנוגעות לפעילותו בנדל"ן. העותר הורשע בשניהם ודינו נגזר באחד (לאחר ערעור) ל-12 חודשי מאסר בפועל ובשני ל-18 חודשי מאסר בפועל (פסק הדין מיום 22.5.05 במחוזי; הכרעת דין מיום 7.5.06 וגזר דין מיום 13.7.06).

בכתב האישום האחד, הורשע העותר, בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (במסגרת ערעור שהגיש על ההרשעה וגזר הדין שניתנו נגדו בבית משפט השלום) בשורה של עבירות על פקודת מס הכנסה וחוק מסוי מקרקעין, כמו גם בעבירות על ס' 418 ו-422 לחוק העונשין שעניינם זיוף מיסמך ושידול אדם במירמה לעשות מיסמך בהתייחס לפעילות נדל"נית שעשה במסגרת מקצועו כעורך דין (אישום רביעי).

מאז צבר העותר הרשעות רבות נוספות, הן בהליכים משמעתיים הן בהליכים פליליים: שלל עבירות של התיימרות כבעל סמכות שיפוטית ובעבירה של התיימרות לסמכות ; ביצוע מעשים שאינם הולמים את המיקצוע (היתחזות לעורך דין והטעיית הזולת לחשוב שהוא עורך דין – 8 פעמים); השגת גבול המיקצוע; גניבת נכס שהיתקבל עבור אחר; 2 עבירות של קבלת דבר במירמה; ועוד ועוד – כולן עבירות שהן בליבת המיקצוע של עריכת הדין.

...

בהחלטה מיום 17.2.15 (מוצג במ/1) המליץ המשיב לעותר לחדש בקשתו בתום תקופת ההתיישנות "ללא שיש בכך הבטחה לקבלתו". לעומת זאת, ועדת ההתמחות, בפניה הופיע העותר בהמשך לפנייתו השלישית, נושא עתירה זו, המליצה להיעתר לבקשה ולחדש את חברותו של העותר בלשכה על רקע "חלוף הזמן הרב מעת ביצוע העבירות, חלוף תקופת התיישנות ההרשעות, המלצת צוות 51 שניתנה בשעתו והתמורות שחלו בחייו של המבקש...". עיון בפרוטוקול הדיון מלמד, כי המלצה זו התקבלה לאחר התלבטות לא פשוטה של החברים בוועדה ונשמעו דעות לכאן ולכאן.

סוף דבר העתירה מתקבלת באופן שעניינו של העותר יחזור לדיון לפני המשיב אשר ישקול, הפעם, את כל השיקולים הרלבנטיים שמנינו לעיל וייתן החלטה חדשה כטוב שכלו .

בגזר הדין לקח בית המשפט בחשבון את החזרת חלק מהכסף למתלוננת, קיומו של הליך אזרחי תלוי ועומד בין המתלוננת לבין המערערת והרשעתה של המערערת בהליך משמעתי בפני לישכת עורכי הדין.

בית המשפט דחה את בקשתה והורה על שמיעת העירעור לגופו, בציינו: "כפי שניתן להתרשם מהפרוטוקול בהמשך הדרך, המערערת טענה בפה מלא, היתה בקיאה בחומר העובדתי ויומה בבית המשפט ניתן לה במלואו" בית המשפט גם דחה את ערעורה של המערערת על גזר הדין וקבע כי תקופת המאסר היא מידתית וראויה וכי עבירה של גניבה בידי מורשה, במיוחד כשהדבר נעשה על ידי עורך דין, מחייבת הטלת עונש מאסר וכי לצד הנזק הקונקרטי למתלוננת גלום נזק לציבור עורכי הדין שעניינו פגיעה בשמם הטוב בשל מעשים כדוגמת מעשי המערערת.

עוד נטען, כי המערערת לא הציגה נסיבות אישיות ומיוחדות שונות וחריגות מהרגיל המצדיקות היתערבות בעונשה, כאשר בנסיבות המקרה מדובר בעבירה של שליחת יד בכספי לקוח הנמצאת ברף העליון של עבירות המשמעת של עורכי הדין.

...

בפסק הדין, נדחה ערעורה של המערערת על החלטתו של בית הדין המשמעתי המחוזי של מחוז תל-אביב מרכז (להלן: "ביה"ד המחוזי") בתיק בד"מ פ66/15 (עו"ד צבי ואתורי, אב"ד; עו"ד טל קדש, חב"ד; עו"ד דורון קילשטיין, חב"ד), להטיל על המערערת עונש מכח סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן: "חוק הלשכה" ו/או "החוק").

בניגוד לערכאות המשמעת, סבורני כי בהתחשב בנסיבות הכוללות של המקרה, היה מקום להתחשב במחצית תקופת ההשעיה הזמנית, כלומר בשישה חודשים מתוך התקופה הכוללת.

לפיכך, ומבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי במקרה הנדון שוכנעתי שאין המדובר בפגם אשר היה בו להצדיק את ביטול ההליכים לפני ערכאות המשמעת.

סוף דבר: התוצאה היא כאמור בפסקה 34 לעיל.

בתיק זה, טען המערער כי היו בפני בית הדין המשמעתי הארצי, כל ההרשעות הקודמות שלו וכן 2 הרשעות על עבירה על כללים 25 ו- 26 לכללי לישכת עורכי הדין ולמרות זאת בוטלה ההרשעה של שלושה חודשים ונשאר רק עונש ההשעיה על תנאי.

עוד הוא טוען כי בעל"ע 2333/92 הועד המחוזי של לישכת עורכי הדין נ' עו"ד יחיאל גרבש, תק' עליון 93(3) 1593 נאמר, כי עצם חילוקי הדיעות בין חברי בית הדין, הקובע סטאנדרטים שלא היו קיימים מהוה סיבה להרשעה ללא עונש, ואילו בעל"ע 2156/93 פלוני נ' הועד המחוזי, פ"ד מח (2) 177, 181 – ביטל כב' השופט אליעזר גולדברג גזר דין של השעיה ל- 3 חודשים שהוטל על עורך דין בגין עבירה על סעיף הסל וקבע כי הואיל ועד היום לא נקבעה הלכה בעיניין, הרי שחרף כך שבית הדין ראה במעשיו של עורך הדין מעשה שאינו הולם, ראוי לבטל את העונש.

על הכרעת הדין וגזר הדין הגיש המערער ערעור לבית הדין הארצי של לישכת עורכי הדין בתיק 50/2010, וביום 1.12.10, כך לפי טענתו של עורך הדין המערער, הוחלט כי ההרשעה על עבירה לפי כלל 24 לכללי לישכת עורכי הדין (איום אסור) תוך הפרת סעיף 61(2) לחוק לישכת עורכי הדין – בוטלה, ועונש ההשעיה הופחת מ- 3 חודשים ל- 45 יום.

...

לאור הדברים אני דוחה את טענותיו של המערער בדבר חוסר הצדק שבענישה בגין סעיף חוק הפורש כנפיו על מעשים ספציפיים, בפעם הראשונה.

המסקנה הסופית היא כי אין לשנות מהחלטתו של בית הדין המשמעתי הארצי אשר הוסמך וכיוון, הן מן הבחינה הפורמלית (לפי סעיפים 68ב-68ה לחוק הלשכה) והן מן הבחינה המהותית (על פי הכרעת בית המשפט העליון בעניין אבני) , לקבוע את אשר קבע.

ההשעיה תחל אפוא בעוד 60 יום מיום מתן פסק דיני זה. בכפוף לאמור הערעור נדחה .