ערעור על הרשעה בעבירת תעבורה של נהג אוטובוס

על פי גזר הדין: "לאור טיעוני הצדדים, חזרתו מכפירה של הנאשם והודאתו, חיסכון זמן שפוטי. לאור נסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי ב"כ הנאשם, לפיהן בהתנהגות הנהג המעורב ישנה רשלנות תורמת, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים ...". לאחר שהסתיים ההליך הפלילי כאמור ונדחה העירעור על פסק הדין החלקי ובהמשך להסכמה הדיונית בין הצדדים, הודיעו הצדדים שנותרו (אגד, הראל והנתבע) כי לא הגיעו להסכמות כלשהן והם עומדים על המשך ניהול התיק.

הרשעתו של הנתבע ואחריותו בדין לתאונה איננה שוללת קביעת אחריות או אשם תורם מצידו של נהג האוטובוס.

ראו למשל הדברים בע"א 285/80 שיף נ' אליאסי פ"ד לד (4) 752, כדלקמן: "ראשית, יש לבחון אם אכן יש לראות בראיות הבאות לבסס את טענת הרשלנות או הרשלנות התורמת של המשיב הראשון, כפי שהועלו בכתב ההגנה משום ראיה הבאה לסתור את הראיות שהוגשו מכוח הוראותיו של סעיף 42א לפקודה, כמוזכר לעיל. אשר לכך אין להיתעלם מכך כי הרשעתו של פלוני בנהיגה חסרת זהירות, בין על יסוד הודאתו בעובדות ובין על יסוד הראיות שהובאו במשפט הפלילי, איננה עומדת בהכרח בסתירה לקיומה של רשלנות תורמת מצידו של קורבן העבירה או מאן דהוא אחר שהיה מעורב בעבירה. קיומה של רשלנות תורמת אין בה כדי לסתור אחריותו הפלילית של פלוני כביכול והוא יחויב בדינו לאור מעשיו או מחדליו, גם כאשר יש אדם נוסף שתרם בהתנהגותו לארוע התאונה. הדברים פשוטים וברורים שהרי מעשה של כל יום הוא ששניים או יותר המעורבים בתאונת דרכים, יוצאים חייבים בדינם ואין הרשעתו בדין של האחד סותרת הרשעתו בדין של השני, כי כל אחד חטא בחלקו הוא ותרם את תרומתו להתוות התאונה, בכך שנהג בנגוד לכללים המותווים בדיני התעבורה. סיכומה של נקודה זו, פסק הדין המרשיע במשפט הפלילי יעמוד על כנו, גם אם ימצא בית המשפט בהליך פלילי נוסף כי גם הנהג השני נושא באחריות פלילית בשל היתנהגותו וגם אם ייקבע במשפט האזרחי שהנהג השני נושא ברשלנות תורמת". (ראו גם ע"א 1330/08 ספא אשקר נ' עיזבון המנוחה מרים עאסי ז"ל).

...

סיכום וסוף דבר כאמור, הגעתי למסקנה כי האחריות לתאונה כפי שאירעה, על הנזקים שנגרמו בעטיה לרכבים המעורבים ולתחנת הדלק, רובצת על כתפי שני הנהגים באופן שאחריות הנתבע עומדת על 75% ואחריות נהג האוטובוס עומדת על 25%.

אני דוחה את הבקשה לתיקון.

התוצאה היא, אפוא, כדלקמן: על הנתבע לשלם לאגד את נזקה כפי שנתבע בניכוי 25%.

הנאשם לפניי הורשע, על-פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן מיום 20.01.15 (להלן: "כתב האישום"), בעבירות של מעשה פזיזות ורשלנות ברכב, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); תקיפת שוטר הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיפים 273 ו-380 לחוק; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; שבוש מהלכי חקירה, לפי סעיף 244 לחוק; נהיגה ללא רישיון, לפי סעיפים 10 ו-62(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961; ונהיגה ללא פוליסת ביטוח, לפי סעיף 2(א) ו-(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

מדיניות הענישה הנוהגת ומתחם העונש ההולם בע"פ 4235/14 ראאד חטיב נ' מדינת ישראל (03.02.15) נדחה עירעורו של אדם עליו נגזר עונש של 36 חודשי מאסר עקב הרשעתו בעבירות של מעשי פזיזות ורשלנות, כניסה לישראל שלא כחוק, שימוש ברכב בלי רשות ונהיגה בשיכרות.

לאחר מכן לחץ המערער על דוושת הגז וניסה להדוף את המונית לאחור, יצא מהרכב ובסיוע אדם אחר משך את נהג המונית בחולצתו והוציאו מן הרכב.

המערער במקרה זה נהג באוטובוס צבורי זעיר, בזמן פסילה וכאשר נמצאים אתו ברכב 8 נוסעים מלבדו.

...

סוף דבר אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: שמונה עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, החל מיום 31.08.14.

אני מחייב את הנאשם לפצות את השוטר לנכרי בסכום של 2,000 ₪.

הסכום יופקד בקופת ביהמ"ש לזכות השוטר בתוך 120 יום מהיום על פי פרטים אשר ימסרו ע"י ב"כ המאשימה למזכירות ביהמ"ש. באשר לבקשת החילוט, בנסיבות העניין החלטתי שלא להיעתר לה. זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

בעירעור זה טוען המערער בעיקר כנגד עונש מאסר בן 4 חודשים לריצוי בעבודות שירות, עונש פסילת רשיון ל- 48 חודשים, וכן מלין המערער גם על פסיקת פיצויים לנפגעת בסך 20,000 ש"ח. רקע ועובדות המקרה: כנגד המערער הוגש ביום 13.1.2013 כתב אישום, אשר ייחס לו את העבירות הבאות: היתנהגות שגרמה חבלה של ממש לגוף (עבירה על תקנה 21ב(2) לתקנות התעבורה + סעיף 38(3) לפקודת התעבורה); פתיחת דלתות בזמן נסיעה ע"י נהג (עבירה על תקנה 439ב לתקנות התעבורה + 38(3) לפקודת התעבורה); ונהיגה רשלנית (עבירה על סעיפים 62(2) + 38(2) + 38(3) לפקודת התעבורה).

בית משפט קמא דחה את טענת המערער כאילו הארוע המדובר אינו מבטא רשלנות ברמה גבוהה, תוך שהוא מתייחס לחובותיו על פי דין (פרק ד' לתקנות התעבורה) של נהג האוטובוס כלפי נוסעיו ולחובת הזהירות המוגברת החלה עליו, בהיותו נהג רכב צבורי המבלה שעות רבות בכבישים.

כך, בגזר הדין שניתן על ידי בית המשפט לתעבורה בת"א, בת"ד (ת"א) 1813-04-13 מדינת ישראל נ' נאור כהן [פורסם בנבו, 14.7.14] אליו הפנה המערער, נגזרו אמנם על הנאשם, אשר הורשע על פי הודאתו בגרם חבלה של ממש (לאחר שאיבד שליטה על רכבו, סטה לכיוון רכב חונה ופגע בנפגע וגרם לו חבלות קשות) – 250 שעות של"צ ולא נגזר מאסר בפועל או מאסר בעבודות שירות.

...

אני סבורה כי בנסיבות המקרה הנדון, ערך בית משפט קמא את האיזון הנכון בין נסיבותיו האישיות של המערער אל מול האינטרס הציבורי שבהרתעה והפגיעה שנגרמה לנפגעת התאונה.

זאת, מחמת שהמערער לא טרח כלל לצרף את הנפגעת כצד להליך הערעור, כנדרש על פי דין במקרה זה. נא ראו פסיקת בית המשפט העליון בע"פ 2653/12 אבו כף נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.4.2013), פסקה 13: "לענין הפיצוי למתלונן ייאמר מיד – מי שטוען שיש להפחית את הפיצוי למתלונן או לבטלו כליל חייב לצרף את המתלונן כצד. משלא נעשה כך – אין מקום אפילו לשקול את הקטנת הפיצוי." מבלי לגרוע מן העובדה, כי יש מקום לדחות את הטענה כנגד פסיקת הפיצויים על הסף, מצאתי לנכון להעיר מספר הערות לעניין פסיקת הפיצוי לנפגעת במקרה זה: טענתו של המערער כי לא היה מקום לפסוק פיצוי לנפגעת בשל זכאותה לפיצויים על פי דינים אחרים - אינה מקובלת עליי.

בהתאם לאמור, אני דוחה את כל טענות המערער ביחס לפסיקת הפיצויים לנפגעת ואינני רואה מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא בעניין זה. סוף דבר: הערעור נדחה על כל חלקיו.

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירות של נהיגה בקלות ראש וגרימת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיפים 38(3), 62(2) לפקודת התעבורה יחד עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה והתנהגות הגורמת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.

· עפ"ת (מחוזי מרכז) 34446-12-20 אברהים גוארנה נ' מדינת ישראל (14.02.2021) – המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי ציות לאור האדום ברמזור, גרימת תאונת דרכים וחבלות של ממש ל-5 אנשים (נוסע ברכבו אשר סבל משברים בצלעות, נוסע נוסף אשר סבל משבר בעצם החזה ושבר בחוליה בגבו, נוסע נוסף אשר סבל משברים באף ובלסת, נהג הרכב המעורב אשר סבל מחתך בבוהן, נהג הרכב המעורב ב' אשר סבל משבר בעצם החזה וקונטוזיה ריאתית).

ברע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מ"י (23/01/12) – נדון עניינו של נהג אוטובוס אשר הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של אי ציות לאור האדום וגרימת חבלות של ממש קשות לאם ובתה – לאם נגרמו שברים מרובים בעצמות הפנים ובארובת העין וכן שברים באגן, והיא אושפזה כשהיא מורדמת ומונשמת ונזקקה לשקום ממושך; ולבתה נגרם דימום בגזע המוח ולו השלכות עתידיות – אי יציבות בהליכה ובעיות בדיבור והיא נזקקת להשגחה רצופה של מבוגר.

...

לאור כל האמור מצאתי כי מתחם הענישה לעבירות של נהיגה רשלנית בגינה נגרמה תאונת דרכים שתוצאתה חבלות של ממש בנסיבות כמתואר בעובדות כתב האישום - רף רשלנות בינוני-נמוך, חבלות גוף שנגרמו לנפגעת ברף הבינוני - כולל רכיב פסילת רישיון נהיגה לתקופה המתחילה ב-8 חודשים ומגיעה עד ל- 20 חודשי פסילה בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים.

איני מקבלת את טענת ב"כ הצדדים כי מתחם העונש ההולם מתחיל מ-3 חודשי פסילה בפועל.

לאור כל האמור אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: פסילה בפועל פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים.

לפיכך, הורשע המבקש בעבירה שיוחסה לו. ביום 19.3.2014, נגזר דינו של המבקש, והושתו עליו העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 7 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים; 20 חודשים פסילת רישיון נהיגה; 5 חודשי פסילה על תנאי, למשך שלוש שנים; והתחייבות על סך 10,000 ש"ח. במסגרת גזר הדין, הדגיש בית המשפט את חומרת העבירה בה הורשע המבקש, אשר נהג ברכב הסעות והסיע עשרה נוסעים, ללא רישיון מתאים, ובכך גרם סכנה ממשית לחיי הנוסעים וליתר עוברי הדרך, בפרט מאחר שמעורבותו בתאונת דרכים היא שהובילה להגשת כתב האישום.

בפתח הדיון בעירעור, ביקש בא-כוחו של המבקש, שלא ייצג אותו בפני בית המשפט לתעבורה, לטעון כי בנגוד לאמור בכתב האישום, המבקש נהג באוטובוס זעיר פרטי ולא באוטובוס זעיר צבורי.

בשלב העירעור, לאחר שייצוגו של המבקש הוחלף, נשמעה לראשונה הטענה, כי המבקש נהג ברכב אשר הגדרתו היא "אוטובוס זעיר פרטי". על פי פרוטוקול הדיון, לאחר שבית המשפט המחוזי הבהיר לבא-כוחו של המבקש את הקושי הנעוץ בהעלאת טענות מעין זו, השיב בא-כוח המבקש: "לאחר שאני שומע את בית המשפט, שאין מקום להגיש ראיות חדשות שלא היו בבית משפט קמא, אני מבקש לטעון לעונש בלבד". בנסיבות אלה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא עסק כלל בעירעור על הכרעת הדין, ואין מקום לאפשר למבקש להשיג על הכרעת הדין, במסגרת ההליך הנוכחי.

...

עניינו של המבקש אינו נכנס בגדר מקרים אלה, ולפיכך דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.