ערעור על הרשעה בעבירת מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע

המערער הורשע, על יסוד הודאתו, בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, בעבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע (ריבוי עבירות) – בעילת קטינה שמלאו לה 14 שנים וטרם מלאו לה 21 שנים, לפי סעיף 351(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ובעבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע (ריבוי עבירות) – מעשי סדום בקטינה שמלאו לה 14 שנים וטרם מלאו לה 21 שנים, לפי סעיף 351(ב) לחוק העונשין.

בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער, ביום 27.02.2017, העונשים כמפורט להלן: 9 שנות מאסר לריצוי בפועל, שמניינן מיום מעצרו – 17.04.2016; 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המערער עבירת מין מסוג פשע או ניסיון לעבור עבירה כאמור, למשך 3 שנים מיום שיחרורו מהמאסר; כמו כן, חויב המערער בתשלום פיצויים למתלוננת, בשיעור של 20,000 ₪.

...

ניכר, כי עונשו של המערער אינו סוטה מרמת הענישה הנהוגה בעבירות דומות, ובוודאי שאין מדובר בסטייה מהותית מרמת הענישה המקובלת, ולפיכך דין הערעור להידחות.

לאור האמור, דין הערעור להידחות.

הראשון, בגין עבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע (מעשים מגונים) – עבירות לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) בנסיבות סעיפים 348(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק, וכן לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיפים 348(ג) ו-345(א)(4) לחוק.

בא כוח המערער טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעת מיתחם העונש והטיל על המערער עונש גבוה מהמקובל בעבירות מסוג זה. בתיקון 113 לחוק העונשין קבע המחוקק כי העקרון המנחה בענישה הוא "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (סעיף 40ב לחוק העונשין).

שוב יש לזכור, כי המערער לא הורשע רק בעבירות המין, אלא גם בעבירות של אלימות בתוך המשפחה, הטרדת עד והדחה בעדות.

...

על אלה נוספת חומרה יתרה כאשר העבירות נעשות בתוך המשפחה: "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר מאז כניסתו לספר החוקים ניצב 'כאבן יסוד וכראש פינה' לחוקיה וערכיה של מדינת ישראל, עשוי להשפיע גם על מתחם הענישה. כמו לכל אדם, גם לקטין יש את הזכות לכבוד ולהיעדר השפלה וביזוי. בענייננו, אין מנוס מהקביעה שמעבר לפגיעה הפיסית והנפשית הקשה, כבודה וחירותה של הנפגעת נרמסו בגסות במעשי המערער. הלב נשבר על המצב אליו נקלעה הבת- דרך טבע, אביו ואימו של אדם הם "חיק ומקלט ראשו, קן לתפילותיו הנידחות ולסודות יסוריו" (ע"פ שירו של ח.נ ביאליק), ביתו של אדם אמור היה להיות מבצרו, ולקטין – המקום הבטוח, החם והאוהב.

בראייה זו, היקף התנהגותו הבריונית של המערער כלפי הנפגעים השונים מוביל למסקנה כי העונש ראוי, וודאי אינו כזה המצדיק התערבות.

]השופט נ' הנדל: מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפ"ח 1027/06, אשר הרשיע את המערער בבצוע עבירת מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן 'חוק העונשין') והטיל עליו 10 שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי למשך 3 שנים מיום שיחרורו לבל יעבור עבירת מין שהיא בגדר פשע וכן פיצוי כספי של המתלוננת בסך 100,000 ₪.

...

דוגמא לכך היא תגובתה של המתלוננת עת התרשמה שהמערער מנסה להפיל על אמה חובות כספיים שלו: "...אני מקבלת שיחת טלפון שאמא שלי חייבת חוב כלשהו. תודה לאל ההורים שלי לא חייבים שקל לאף אחד. אני בשיא, השיא של השיאים, אשיג כל שקל לאמא שלי להתרמה, להשתלה, לכל דבר, עזבתי את הלימודים שלי באמצע, עזבתי את העסק המשפחתי כבר לא עניין אותי כלום. כל מה שעניין אותי זה להציל פשוט את אמא שלי... " (עמ' 15 לפרוטוקול של בית המשפט המחוזי) משהתברר למתלוננת כי מדובר בחוב של המערער ושל דוד נוסף, תיארה תגובתה כדלקמן: "אני כבר מרוב הלחץ והעצבים וההיסטריה שעברתי פשוט למחרת הייתי שם, הוא לא היה, הוא היה עם אמא שלו בבית חולים, מי שהיה בבית זו הייתה אשתו והבן האמצעי... אני נכנסתי שם, גם ככה טעונה אחרי כל כך הרבה שנים של שתיקה ועוד החוב הזה שלא קשור לכלום באמצע שום מקום... להבין בעצם מה, מה אתה מנסה לעשות? מה שלא קרה לי בחיים, קרה לי באותו יום שפשוט התפרצתי. וכל מה שהיה לי פשוט יצא החוצה... אני נמצאת במצב הכי קשה עם אמא שלי, ואני מגלה שאנשים אחרים בעצם שמים על אמא שלי חובות? ... אמרתי לאשתו ולבן האמצעי שלו איפה החלאה הזה? ... איפה הזבל? איפה, איפה הבן אדם הלא אנושי? איפה האנס הזה? ואז הבנתי מה שאמרתי..." (שם, עמ' 16-18, עמ' 7-11 להכרעת דינו של בית המשפט המחוזי).

סיכומו של דבר, בציר הזמן הרלוונטי, לשון החוק ברורה והעבירה לא התיישנה.

אי לכך, דעתי הינה שיש לדחות את הערעור על הכרעת הדין.

הוא הורשע לפיכך בבצוע עבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע, עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות ותקיפת קטין, תקיפה בנסיבות מחמירות, מעשה סדום בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים ומעשים מגונים בקטינות שטרם מלאו להן 16 שנים.

אין ספק שעונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל על המערער - עשרים וחמש שנות מאסר - הנו עונש חמור ביותר, אשר מצוי בטווח העליון של העונשים המוטלים על עבירות מין חמורות במשפחה.

...

אין מנוס מלומר כי עסקינן בעבריין מין סדרתי.

אשר על כן הננו מחליטים לקבל את הערעור על הכרעת הדין במובן זה שמבוטלת ההרשעה בגין מעשה סדום בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים.

כמו כן, מתקבל הערעור על גזר הדין כך שעונש המאסר לריצוי בפועל יועמד על 23 שנים.

]השופטת י' וילנר: ערעור על הכרעת-הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת הבכירה ג' רביד, והשופטים ע' מאור ו-מ' בן ארי) בתפח"ע 16468-05-21 מיום 13.4.2022, שבגדרה הורשע המערער בע"פ 5815/22, הוא המשיב בע"פ 5854/22 (להלן: המערער), בבצוע עבירות מין במתלוננת; וערעורים על גזר-הדין מיום 20.7.2022, שבגדרו נגזרו על המערער 16 שנות מאסר בפועל, עונש מאסר על-תנאי, ותשלום פיצוי למתלוננת בסך של 60,000 ש"ח. ערעורה של המערערת בע"פ 5854/22 (להלן: המדינה) נסוב על קולת העונש, וערעור המערער נסוב הן על עצם ההרשעה הן על חומרת העונש.

רקע ביום 9.5.2021 הוגש נגד המערער כתב אישום, המייחס לו ריבוי עבירות מין במשפחה בידי אחראי על חסר ישע שטרם מלאו לו 14 שנים, לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן גם: החוק), בנסיבות סעיף 347(ב) וסעיף 345(א)(3) לחוק; ריבוי עבירות מין במשפחה בידי אחראי על חסר ישע שמלאו לו 14 שנים, לפי סעיף 351(ב) לחוק; עבירה של מעשה מגונה במשפחה, לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק, בנסיבות סעיף 348(ב), סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1)ו-(4) לחוק; ועבירה של מעשה מגונה במשפחה, לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק.

...

לנוכח כל האמור לעיל, סכום הפיצוי לטובת המתלוננת שהושת על המערער, בסך של 60,000 ש"ח, נמוך יתר על המידה (והשוו לסכומי הפיצוי שנפסקו למתלוננות במקרים דומים, מני רבים: 258,000 ש"ח בע"פ 7951/12 הנ"ל; 250,000 ש"ח בע"פ 5816/19 פלוני נ' מדינת ישראל (26.4.2020)).

לפיכך, ובלי למצות את הדין אף בעניין זה, אציע לחברותיי כי נעמיד את סכום הפיצוי הכולל שישלם המערער למתלוננת על סך של 200,000 ש"ח. לפני סיום, ראיתי להפנות מילים מספר למתלוננת.

לנוכח כל האמור, אם תישמע דעתי, יתקבל ערעור המדינה, כאמור בפסקאות 22-21, וכפועל יוצא מכך, ערעור המערער יידחה, כך שהמערער ירצה עונש של 18 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, וישלם למתלוננת פיצוי כולל בסך של 200,000 ש"ח. יתר רכיבי גזר-הדין יעמדו בעינם.