מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על הרשעה בעבירת התרשלות ברשלנות כלב

בהליך ערעור פלילי גזר דין (עפ"ג) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

השופט יואל עדן: העירעור המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בבית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' השופט אלון אופיר), בעבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] סטיה מנתיב הנסיעה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה ונהיגה בשיכרות עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].
בית המשפט קמא פירט את השאלות, אשר במחלוקת ואשר היו המרכזיות להכרעה וביניהן אם המערער היה שיכור, עת נהג ברכב, האם כטענת המערער ניכנס כלב בפתאומיות לנתיב נסיעתו, ככל שאכן ניכנס כלב לנתיב הנסיעה, כנטען, האם החלטת המערער לסטות מהנתיב בחדות וללא בלימת חרום היא החלטה סבירה, הנעדרת רשלנות, והאם יש נפקות להחלטת הערייה להציב על אי התנועה את קוביות הבטון.
לגופו של עניין, אינני מוצא כי יש להתערב בקביעה זו של בית המשפט קמא אך מצאתי לנכון להתייחס לכך לאור הטענות הרבות שהועלו בעיניין זה. ביחס לרשלנות ולהתנהגות ופעולת המערער בכך שסטה באופן חד שמאלה, סטיה אשר הביאה לעליית הרכב על אי התנועה עד לכדי היתנגשות בקוביית הבטון אשר הוצבה עליו – יש לקבל את הנימוקים והמסקנה של בית המשפט קמא, הן ביחס לצפייה שהיה על המערער לצפות והן ביחס לפעולתו לאחר מכן.
...
בענייננו, אני מוצא כי הרשלנות אינה אך תוצאת חזקה, אלא הינה מסקנה ברורה וישירה ממכלול הנסיבות המתוארות לעיל, גם אם מקבלים אנו את הטענה הכבושה בדבר התפרצות כלב לנתיב הנסיעה.
משכך, דין הערעור גם על גזר הדין להידחות.
אשר על כן, מסקנתי היא, וכך אציע לחברותי, כי דין הערעור על שני חלקיו להידחות.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2017 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

במסגרת פסק הדין הורשע המערער (ביום 6 במרץ 2017) בעבירות שעניינן מעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(א)(6) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין; החזקה, לפי סעיף 11(א) לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג- 2002 ותקנה 18(ב)(2) לתקנות להסדרת הפיקוח על כלבים, 2005 (שלוש עבירות).
כאן המקום לציין, כי המערער, באמצעות בא כוחו המלומד, עו"ד מוטי לוי, אינו חולק במסגרת העירעור על צדקת הרשעת מרשו בעבירות שעניינן מעשה פזיזות ורשלנות.
...
סוף דבר יוצא, אפוא, כי דין הערעור על הכרעת הדין להידחות, ודין הערעור בהתייחס לגזר הדין, להתקבל.
לאור המפורט לעיל ומטעמי צדק אנו מורים כי עונש המאסר לריצוי בפועל שנגזר על המערער - יבוטל.
חלף עונש המאסר מצאנו לנכון להגדיל את סכום הקנס שהוטל על המערער בבית המשפט קמא ולהעמידו על סך של 15,000 ₪ או 80 ימי מאסר תמורתו (ראו לעניין התערבות ברכיב הקנס וביטול מאסר : רע"פ 2903/03 רינגורט נ' מדינת ישראל, פסקאות 5-6, ניתן ביום 20.12.05).

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בית משפט קמא מצא כי האנטרס הצבורי, במכלול נסיבות העניין, נוטה לכיוון העברת מסר – על ידי עצם ההרשעה – לפיו, מי שלא ינקוט אמצעי זהירות בחיה (בפרט כאשר מדובר בכלב אימתני וחזק), יתויג בתג של אחריות פלילית, בפרט כאשר למתלוננת נגרמו נזקים חמורים כתוצאה מהתרשלותו של המערער.
לאור האמור לעיל, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים הבאים: שני חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור בתוך שנתיים מהיום, עבירה בגינה הורשע ויורשע בה; חיוב המערער לפצות את המתלוננת בסכום של 25,000 ₪ על ידי הפקדתו בקופת בית משפט, לא יאוחר מיום 1/1/17.
הודעת העירעור הודעת העירעור נסבה על שלושה ראשים: הראשון על דחיית הטענות המקדמיות לביטול כתב האישום, הן משום שהמדינה לא הגישה כתב אישום נגד אבי המתלוננת, שסטר למערער, הן משום שהמדינה לא ערכה עמו הסדר מותנה; השני על הכרעת הדין – לטענת המערער, לא היה מקום לקבוע ברמת הוודאות הדרושה בהליך הפלילי, שהוכחו עובדות כתב האישום ובעיקר הטענה שהכלב לא היה קשור; השלישי – ערעור חלופי על אי הרשעה, כהמלצת שירות המבחן משעסקינן בעבירת רשלנות.
...
הטענה כי בית משפט קמא הכריע על פי "מבחנים אזרחיים" – דינה להידחות.
סבורים אנו שגזר דינו של בית משפט קמא, ממלא אחר העקרונות המנחים בפסיקה ולא מצאנו מקום לשנותו.
סוף דבר התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו דוחים את הערעור על כל חלקיו.

בהליך רשות ערעור פלילי (רע"פ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון רע"פ 2509/22 לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקש: גיל שילן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בע"פ 16142-11-21 מיום 27.2.2022 שניתן על-ידי כב' השופטת הבכירה מיכל ברנט וכב' השופטים שמואל בורנשטין ומיכאל קרשן בשם המבקש: עו"ד אסף ברדוגו ][]החלטה
המבקש טען כי בית משפט השלום שגה משהגדיר אותו כמי שהחזיק בכלב, כשכל שעשה הוא לתת סיוע זמני לכלב במצוקה; ומשקבע כי הוא התרשל ברף הנידרש להרשעתו בעבירות שיוחסו לו. כן העלה המבקש טענת הגנה מן הצדק וטען כי יש לזכותו בשל מחדלי החקירה, שבמהלכה לא נעשה ניסיון לאתר את הכלב או את בעליו, ובשל המניע המוסרי לפעולתו, סיוע לכלב במצוקה.
לגופו של עניין, חוזר המבקש על הטענות שהעלה בערעורו לבית המשפט המחוזי: שאין לראותו כמחזיק בכלב; שהוא לא התרשל ברף הנידרש להרשעתו בפלילים; ושיש לזכותו בשל טענת הגנה מן הצדק.
...
דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
מעבר לצורך, דין הבקשה להידחות גם לגופה.
סוף דבר, הבקשה נדחית.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בפי המערער שתי טענות בנוגע לקביעה לפיה הוא ובנו נושאים ב-60% מהאחריות לניזקי המשיבה: טענתו הראשונה היא שעל אף שהוא ובנו הורשעו בעקבות הארוע בעבירה של אי נקיטת אמצעי זהירות כלפי סכנה מסתברת הכרוכה בחיה שבהחזקתם, על פי סעיף 338(א)(6) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), הרי שלא ניתן היה לקבוע כי הרשעה זו ישימה גם לאחריות בנזיקין.
אכן, סעיף 41א לפקודת הנזיקין, הקובע משטר של אחריות קפידה על בעלי כלבים, נוקט בלשון "בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע". אלא שבמקרה זה אנו סבורים שניתן היה להטיל על המערער את האחריות הן על יסוד הקביעה כי התרשל בהחזקת הכלבה שבחזקתו, תוך התבססות גם על ההרשעה בדין הפלילי שעניינה באי-נקיטת זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בחיה שבהחזקתו; הן על יסוד משטר האחריות שנקבע בסעיף 41א לפקודת הנזיקין.
...
אכן, סעיף 41א לפקודת הנזיקין, הקובע משטר של אחריות קפידה על בעלי כלבים, נוקט בלשון "בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע". אלא שבמקרה זה אנו סבורים שניתן היה להטיל על המערער את האחריות הן על יסוד הקביעה כי התרשל בהחזקת הכלבה שבחזקתו, תוך התבססות גם על ההרשעה בדין הפלילי שעניינה באי-נקיטת זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בחיה שבהחזקתו; הן על יסוד משטר האחריות שנקבע בסעיף 41א לפקודת הנזיקין.
המסקנה מכל אלה היא שבדין הוטלה אחריות על המערער ובנו מכוח החזקתם בכלבה.
לפיכך, אף שהוכחת הקשר הסיבתי מוטלת על הניזוק גם כאשר הועבר הנטל לנתבע מכוח כלל ההופך את הנטל (ראו ע"א 8587/07 אלמליח נ' האוניברסיטה העברית, מיום 3.12.09, בפסקה 16 לפסק-הדין; ע"א 6991/09 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 24.10.11, בפסקה 7 לפסק-הדין; ע"א 6102/13 עצמון נ' חיפה כימיקלים בע"מ, מיום 24.9.15, בפסקה 29 לפסק-הדין), יש לקבוע כי המשיבה עמדה בנטל זה. לנוכח כל האמור לעיל הערעור נדחה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו