המערער כפר בעבירות שיוחסו לו, וביום 2.10.2013, ניתנה הכרעת הדין בעיניינו (כב' השופטת ר' ברקאי), במסגרתה הוחלט כדלקמן:
אישום ראשון – המערער הורשע בעבירות אלה: שתי עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, כאשר אחת מהן הנה עבירה רבת פריטים; עבירה רבת פריטים של קשירת קשר לבצוע פשע בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 499 לחוק העונשין; שתי עבירות שכל אחת מהן רבת פריטים של זיוף ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 418 סיפא ו-420 לחוק העונשין; עבירה רבת פריטים של מתן ידיעה כוזבת, לפי סעיף 12(2) לחוק הכניסה לישראל; ו-1341 עבירות של סיוע לכניסה לישראל בנגוד לחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל.
אישום שלישי – המערער הורשע בעבירה של מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין.
המדינה ממקדת את ערעורה על הכרעת הדין בשתי נקודות: האחת, עניינה בקביעתו של בית משפט קמא, לפיה אין להרשיע את המערער ב-1341 עבירות של קבלת דבר במירמה, בגדרי האישום הראשון, אלא בעבירה אחת "רבת פריטים"; השנייה, נוגעת לזיכויו של המערער מעבירה של הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק הלבנת הון, כמיוחס לו באישום העשירי.
אשר לבקשת המדינה לחלט את רכושו של המערער, נעתר בית משפט קמא חלקית לבקשה זו. נקבע, כי על אף שחשבונו של שרון בוקר שימש פלאטפורמה להעלמת המס, הוא לא זומן לדיון, ומכאן שלא ניתנה לו היזדמנות להביע עמדתו בנוגע לחילוט.
...
במקרה דנן, שוכנעתי כי חזרתו של המערער מערעורו על הכרעת הדין הינה כנה, ויש בה משום קבלת הדין והכרה בחומרת מעשיו.
בשל עובדה זו בלבד, הגעתי לכלל מסקנה כי יש הצדקה להפחית מתקופת מאסרו של המערער 6 חודשי מאסר, כך שעל המערער לרצוֹת, לוּ תישמע דעתי, 4.5 שנות מאסר בפועל.
סוף דבר
אשר על כן, אציע לחבריי כי:
(א) ערעורו של המערער לעניין חומרת העונש יתקבל בחלקו, כך שהוא ירצה 4.5 שנות מאסר בפועל, ולא יהיה שינוי ביתר רכיבי גזר הדין.