לפיכך ייחסה המדינה למערער בכתב האישום המתוקן את ביצוע העבירות שלהלן: קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), היתחזות כאדם אחר (ריבוי עבירות) לפי סעיף 441 של החוק, וזיוף מיסמך בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), לפי סעיף 418 של החוק.
משום כך, פירט ב"כ המערער את נימוקיו בעל-פה וטען, שכוונת הבקשה היא לאפשר למערער לפנות לאיבחון פרטי נוסף במטרה לקבל חוות דעת של פסיכולוג/פסיכותרפיסט, שיבחן את נסיבותיו של המערער ואת ההשפעה הצפויה של מאסר בפועל על המערער, והנזק שעלול להגרם לו, וכן לבחון את האפשרויות לגבי שקום ארוך טווח על מנת שעבירות מסוג זה לא יישנו.
בע"פ 50354-12-12 אורן נ' מדינת ישראל (7.5.13), הורשע הנאשם בעבירות של גניבה בידי עובד, זיוף בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, מירמה והפרת אמונים בתאגיד, קשירת קשר לפשע, ושתי עבירות של הדחה בחקירה.
בע"פ 3541/11 מדינת ישראל נ' אילנה דינה גור פריג (18.9.11) הורשעה הנאשמת בעבירות של מירמה והפרת אמונים, גניבה בידי עובד ציבור, זיוף בידי עובד ציבור, וקבלת דבר במירמה, ונדונה בבית המשפט המחוזי לשישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות (יצוין כי הסכום שהנאשמת העבירה שלא כדין לחשבונה ולחשבון בנה הסתכם ב 436,604 ₪).
...
מעבר לכך, סבורים אנו, שהיה מקום לייחס משקל גבוה יותר לזכותו של המערער בכך שהוא הודה בחקירתו, ובהמשך גם בעובדות כתב האישום המתוקן, ובכך חסך זמן שיפוטי ניכר, שהרי בכתב האישום נרשמו 105 עדי תביעה, ובית משפט קמא קצב מראש שמונה ישיבות לשמיעת הוכחות הצדדים.
סבורים אנו, שהיה מקום ליתן לכך ביטוי מוחשי יותר בגזר הדין, מה גם שמדובר באדם שעד לאירועים נשוא כתב האישום, ניהל חיים נורמטיביים, ומעולם לא הסתבך עם החוק.
בשים לב לכל השיקולים שפירטנו לעיל, ולאחר שכאמור כבר לעיל נתנו דעתנו לפסקי הדין השונים שניתנו בעבירות מסוג זה, כאשר מטבע הדברים חלק מפסקי הדין הינם לחומרה, וחלקם האחר לקולא, בהתאם לנסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו של מבצע העבירה, החלטנו להמתיק במידה מסוימת את עונשו של המערער ולהעמיד את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו על 11 (אחד עשר) חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מתאריך 7.6.16 ועד 15.6.16.