ערעור על הרשעה בעבירות מרמה נגד המל"ל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל בן 20 חודשים אשר הושת על המערערים 2 וְ-3 (להלן: המערערים) על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' עיילבוני) במסגרת גזר דינו בת"פ 61797-10-15 מיום 16.4.2019, וזאת עד להכרעה בעירעור שהגישו המערערים בבית משפט זה. ביום 12.2.2018 הורשעו המערערים, יחד עם אחרים, על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, הנוגע לפרשיית הונאה בגדרה ביצעו עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות; שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות; קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות; מירמה; קשירת קשר לבצוע פשע ואיסור הלבנת הון.

מהמתואר בכתב האישום עולה כי המערערים, יחד עם אחרים, קשרו קשר על מנת להונות את המוסד לביטוח לאומי לשם קבלת גמלאות על ידי מי שאינו זכאי להן וכן להונות את רשויות המס בדרך של דיווחים כוזבים ולבצע פעולות הסתרה שונות ברכוש שיושג במהלך מימוש הקשר.

ביום 7.1.2016 הגישו המערערים (יחד עם מערערים 1 ו- 4) ערעור המופנה כנגד גזר דינו של בית משפט קמא.

...

הנטל לשכנע את בית המשפט כי בנסיבות המקרה נסוג האינטרס הציבורי שבביצוע מיידי של מאסר בפני האינטרס של המורשע בדין מוטל על מבקש עיכוב הביצוע (ענין שוורץ; ע"פ 187/10 פלוני נ' מדינת ישראל (21.1.2010); ע"פ 7880/13 פלוני נ' מדינת ישראל (5.12.2013); ע"פ 9238/17 דחוביץ' נ' מדינת ישראל (‏5.12.2017)).

יישום אמות המידה והשיקולים האמורים לעיל לענייננו, מוביל למסקנה ברורה כי אין כל הצדקה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המערערים.

בנסיבות אלה הבקשה נדחית.

בהסכמת המדינה אני מורה על דחיית מועד התייצבותם של המערערים לריצוי מאסרם - המערערים יתייצבו לריצוי מאסרם ביום 7.7.2019.

אולם, לטענת הנאשמים, לא היה מדובר בחשבוניות פיקטיביות, אלא בחשבוניות המשקפות עבודות שבוצעו בפועל על-ידם, ונתקבלו מידי אנשים שהציגו עצמם כמוסמכים מטעם אותן חברות, וכי שתי החברות סיפקו לנאשמים כוח אדם עבור פרויקטים שהנאשמים ביצעו, כשכירים של החברות ולא של הנאשמים, והחשבוניות הוצאו כנגד תשלום בעד העסקתם.

הנאשם זומן במקביל לשירות המבחן לבצוע מספר בדיקות שתן, כאשר לאחת לא הגיע, השנייה נמצאה נקייה, ואילו השלישית נמצאה כמכילה שרידי סם מסוג בנזן, אך ככל הנראה מקורו בתרופות הרגעה אותן נוטל על-פי מירשם המכילות חומר זה. באשר לעברו הפלילי של הנאשם נימסר כי לחובתו 5 הרשעות קודמות בין השנים 2008 – 2019, בגין מיגוון עבירות, נשק, אלימות, מירמה – בגינן נדון למגוון עונשים, ובכללם תקופות מאסר.

ע"פ (נצ') 43681-10-10 עומרי עאהד חברה לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל (1.2.2011) – על המערער הוטל בבית משפט השלום, בגין עבירות מס בהן הורשע לאחר שמיעת ראיות, 5 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 120,000 ₪.

בתו הבכורה של הנאשם, בת התשע, סובלת מפיגור שיכלי עקב פגות קיצונית ומעיכוב התפתחותי משמעותי, מוכרת לצרכי גמלת נכות במל"ל בשיעור של 100%, וזקוקה למעקב ולטיפול באופן תדיר.

...

נוכח מכלול נסיבות ביצוע העבירות, טיבן, היקפן, חומרתו ומידת תחכומו של רכיב המרמה, מידת הפגיעה הגבוהה בערכים המוגנים, וכן בהתאם למדיניות הענישה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל, בצירוף קנס משמעותי.

סוף דבר לאור האמור לעיל אני מטילה על הנאשמת 1, אשר אינה מקיימת בהווה, קנס בשיעור 1,000 ₪, אשר ישולם מקופת הפירוק לאוצר המדינה, בתוך 90 ימים מהיום.

מקור חבות המערער בפצוי פלילי בגזר דין מיום 5.12.05 (ת.פ. 4524/04) בעקבות הרשעתו בעבירות מירמה, היתחזות וזיוף; בגזר דין נוסף מיום 4.12.14 (ת.פ. 5698-8-14) בעקבות הרשעתו בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, התפרצות לבית מגורים וגניבה בצוותא; ובגזר דין שלישי מיום 10.7.17 (ת.פ. 26135-01-16) בעקבות הרשעתו בעבירות איומים.

אותה הוראה אליה מפנה חוק ההוצל"פ בפקודה ורלוונטיות לעניין דנא, מורה כך (סעיף 69 (א) (1) בפקודה): (א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה: (1) חוב המגיע לפי התחייבות להמנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס; לפי הוראות אלו אפוא, מוסמך ראש ההוצאה לפועל לתת לחייב צו הפטר, אם מצא שהוא עומד בתנאים שנקבעו ואם מצא לדחות היתנגדות שהוגשה ככל שהוגשה, ברם ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך לכלול באותו צו הפטר "חוב המגיע למדינה בשל קנס". חובותיו של המבקש למשיבה נובעים בעקרם מגזרי דין שניתנו בעקבות הליכים פליליים שהתנהלו נגד המערער, ובמסגרתם גם החיוב בתשלום פיצוי למתלוננים.

המערער הגיש בקשה להפטר לפי הוראת שעה - הוראות סימן ב' בפרק ז1 בחוק ההוצל"פ. חובות המערער נשוא בקשת ההפטר כוללים חובות למשיבה, אשר ברובם הנם חובות בגין פיצוי עונשי שהושת על המערער במסגרת גזרי דין שניתנו בעקבות הרשעתו בעבירות שונות.

הוא מיתקיים מקצבאות של המוסד לביטוח לאומי ותמיכה של משרד השיכון ואיננו יכול לפרוע את חובותיו.

...

נוכח מסקנה זו, אינני מוצא טעם להידרש לאותן פסקאות בהחלטה בהן נעשתה אבחנה בין סמכותו של בית המשפט לסמכותו של רשם ההוצאה לפועל, ובהן אף נקבע שיש לפרש בדווקנות את האפשרות להפטר במסגרת אותה הוראת שעה בחוק ההוצל"פ שבינתיים פקעה.

כבר ב- 2005 מצא בית המשפט לתאר את חומרת התנהגות המערער ולבקר את בחירתו בעולם העברייני.

לסיכום, ההחלטה אשר במסגרתה ניתן למערער הפטר מכל חובותיו אך בהחרגת החובות למשיבה, באשר אלו אינם בני הפטר – בדין ניתנה ולא מצאתי כל יסוד לטענה לטעות שנפלה בהחלטה זו. חובות המערער למשיבה הנם כאלו מסוג "קנס" שלפי הדין לא ניתן היה ליתן מהם הפטר במסגרת חוק ההוצל"פ. ולפיכך – אני דוחה את הערעור.

המערער הורשע, על בסיס הודאתו, בעבירות לפי סעיפים 17(1)-(4), (6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג - 1963 (להלן - "חוק המשמעת"), וזאת לאחר הרשעתו בפליליים בעבירות של גניבה בידי עובד ציבור, קבלת דבר במירמה, לקיחת שוחד, וקבלת דבר בנסיבות מחמירות.

מפאת הרשעתו בפליליים כאמור, נגזר על המערער בהליך הפלילי עונש מאסר בפועל בן שלושים ושניים חודשים, עונש מאסר מותנה, וקנס בסך 70,000 ₪ (ת"פ (י-ם) 55406-11-15 מדינת ישראל נ' אשורי (13.5.20); ע"פ 4051/20 אשורי נ' מדינת ישראל (2.3.21).

כן הוגשה כנגד המערער תביעת מאת המוסד לביטוח לאומי לתשלום סך של כשלוש מאות אלף שקלים חדשים.

אף השוואת משך שלילת הגימלה במקרה דנן עם מקרים דומים, בהם ננקט אמצעי משמעת זה, מלמדת, כי פסיקת בית הדין אך סבירה, וודאי שאינה מצדיקה היתערבות בית משפט זה. ראו לדוגמא: בד"מ 39/18 נציבות שירות המדינה נ' ברודציקי (15.11.18), בו הוטלה פסילה לעשר שנים משירות המדינה ולצמיתות מהביטוח הלאומי בגין גניבת כמאה ושמונים אלף שקלים חדשים מהקופה הציבורית; בד"מ 2/19 נציבות שירות המדינה נ' שטינברגר (23.7.19) (להלן - "עניין שטינברגר"), בו הוטלה פסילה למשך 4 שנים משירות המדינה ומועצות דתיות, בגין עבירות מירמה והפרת אמונים וניסיון קבלת דבר במירמה; עש"מ 3295/08 אזולאי נ' מדינת ישראל (23.6.08), בו נפסקה פסילה למשך 3 שנים בגין קבלת כשמונה עשרה אלף שקלים חדשים, שלא כדין מקופת המדינה; עש"מ 1116/08 מדינת ישראל נ' בהותי (22.4.09), בו הוטלה פסילה ל 3 שנים מכל תפקיד בשירות הצבורי ושנתיים נוספות ממשרד החינוך בגין הגשת מיסמך כוזב לצורך שיפור תנאי השכר; עמש"מ (חי') 46557-06-11 מדינת ישראל נ' לוי (5.10.11), בו הוטלה על עובד שהורשע בעבירת גניבה בידי מורשה פסילה למשך 7 שנים.

...

בית הדין נימק החלטתו שלא להמליץ על מתן גמלה לבני משפחת המערער כהאי לישנא: "אין צורך לחזור ולהדגיש כי בתקופת הפסלות לא תשולם לנאשם גימלה בשיעור כלשהו שהרי סעיף 57(1) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל - 1970, מאפשר תשלום גימלה בשיעור מסוים בתנאי שבית הדין למשמעת לא קבע שהפסילה הינה בנסיבות חמורות. דא עקא, שבעניינו של הנאשם הפסילה היא בנסיבות חמורות במיוחד, המטילות קלון על הנאשם. בנוסף, לא מצאנו מקום לעשות שימוש בסמכותנו ולהמליץ על מתן גימלה בתקופת הפסלות, ולו גם בשיעור חלקי, לרעייתו או לבנו של הנאשם. סעיף 62(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) קובע כי "מקום שנשללה גימלה, כולה או מקצתה, מאדם ... רשאי הממונה להורות שתשולם כולה או מקצתה, למי שהאדם חייב בפרנסתם ... אולם אם נשללה גימלה מאדם עקב החלטת בית הדין למשמעת, לא יורה הממונה על תשלום כאמור אלא על פי המלצת בית הדין המשמעתי". בענייננו - מתן המלצה, כמבוקש ע"י ההגנה, לתשלום הגימלאות בתקופת הפסילה לרעייתו או לבנו של הנאשם תעשה את תכליות אמצעי המשמעת של הפסילה - פלסתר.

לא מצאנו כל הצדקה, על רקע העבירות החמורות מאוד שביצע הנאשם, בשיטתיות לאורך שנים, למתן המלצה מכוח סעיף 62(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) לממונה על הגימלאות" (עמ' 13 - 14 לגזר הדין).

הדעת נותנת, כי נסיבות כגון דא - בהן מורשע בן זוג בפליליים, נגזר עליו עונש חמור, והוא אף מפוטר מעבודתו, בה עבד שנים רבות - הן נסיבות דרמטיות בחיי משפחה.

על רקע השיקולים האמורים, ובשים לב למצבם הכלכלי של בנו הנכה ואשת המערער, כעולה מהנטען בפני בית הדין, סבורני, כי יש להתערב בקביעת בית הדין בעניין אי מתן המלצה כאמור.

במסגרת המסמכים שצרף המערער, עלה כי מקור חובו למל"ל, הוא פסק דין שהיתקבל בתביעה שהגיש האחרון נגד המערער (ת"א 40635-03-20) בגין כספים ששילם המל"ל לאדם אחר (להלן: "הנפגע"), עקב נכות שנגרמה לו. נכותו של הנפגע נגרמה עקב מעשי המערער, בגינם הוגש כתב אישום נגדו, הוא הורשע על בסיס הודאתו ונגזרו עליו עשר שנות מאסר (ת"פ 55005-11-13), אותן ריצה עד לאחרונה.

לבסוף ציין הממונה כי החלטתו התבססה על כך שרוב מוחלט של חובות המערער כאמור, אינו בר הפטר בהליך ומטרת הליך חידלות הפרעון אינה להוות דרך מילוט מתשלום חובות שנוצרו במירמה ובחוסר תום לב, תוך ביצוע עבירות פליליות ויצירת גרעון לקופת המדינה.

לכל הפחות, ניתן לומר כי מקורו של החוב כלפי המל"ל, בסכום לא מבוטל של למעלה מתשעה מיליון שקלים, קשור באופן עקיף למעשי המערער שהובילו להרשעתו ובהמשך להגשת תביעתו השבוב נגדו, עקב הקיצבאות שהמל"ל שילם (ואפשר שעודנו משלם) לנפגע העבירה, ולכן, יש מקום לקבל את טענת הממונה כי החלק הארי של חובות המערער אינו בר הפטר ומכאן, שאין תועלת בניהול הליך סרק ובזבוז משאבים צבוריים.

...

אף אני סבור, כהחלטת הממונה, כי כאשר מדובר בחובות שלגביהם נקבע בחוק שהם לא יופטרו, אכן אין תועלת בקיום ההליך.

עוד אוסיף כי אין בידי לקבל את טענת המערער שמדובר בחוב אזרחי, שאינו קשור להליך הפלילי שהתנהל בעניינו ובמסגרתו הוא הורשע ואף ריצה עונש מאסר.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הרי שהחלטת הממונה סבירה ומנומקת ולא ראיתי לנכון להתערב בה ומשום כך, אני מורה על דחיית הערעור.