ערעור על הרשעה בעבירות מין בקטינות

בפסק הדין נדחה עירעורו של המבקש על הכרעת הדין בעיניינו, בה הורשע בבצוע עבירות מין בקטינים, ועל גזר דינו; ובהחלטה נדחתה בקשה שהגיש המבקש לתיקון טעות בפסק הדין לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה על הרשעתו ועל חומרת העונש שהושת עליו.

...

בפסק הדין נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת הדין בעניינו, בה הורשע בביצוע עבירות מין בקטינים, ועל גזר דינו; ובהחלטה נדחתה בקשה שהגיש המבקש לתיקון טעות בפסק הדין לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

ביום 2.12.2021 דחו המשנה לנשיאה הנדל והשופטים מינץ ואלרון את הבקשה, בציינם כי: ״לאחר שעיינו בבקשה, החלטנו לדחותה אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל בן 30 חודשים אשר הושת על המערער בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע במסגרת גזר הדין שניתן בעיניינו ביום 1.8.2018 בתפ"ח 41414-12-17 (נ' זלוצ'ובר, סג"נ והשופטים ד' כהן ו-ש' פרידלנדר).

המערער הורשע, לפי הודאתו, בבצוע עבירת מין בקטינה בת מישפחה, בגינה נידון לתקופת מאסר לא קצרה (30 חודשים), וערעורו אינו מכוון כלפי ההרשעה.

...

גישה זו נובעת מממספר שיקולים: למורשע בדין לא עומדת עוד חזקת החפות; האינטרס הציבורי בהרחקת גורמים המסכנים את הציבור; הצורך בחיזוק אמון הציבור בהליך המשפטי ובאכיפתו היעילה של הדין הפלילי; וכן הרתעת עבריינים פוטנציאליים (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000), להלן: ענין שוורץ; ע"פ 5773/18 אלקבץ נ' מדינת ישראל (6.8.2018); ע"פ 6958/18 מצלאח נ' מדינת ישראל (11.10.2018)).

הנטל לשכנע את בית המשפט כי בנסיבות המקרה נסוג האינטרס הציבורי שבביצוע מיידי של מאסר בפני האינטרס של המורשע בדין מוטל על מבקש עיכוב הביצוע (ענין שוורץ; ע"פ 187/10 פלוני נ' מדינת ישראל (21.1.2010); ע"פ 7880/13 פלוני נ' מדינת ישראל (5.12.2013); ע"פ 9238/17 דחוביץ' נ' מדינת ישראל (‏5.12.2017)).

יישום אמות המידה והשיקולים האמורים לעיל לענייננו, מוביל למסקנה ברורה כי אין כל הצדקה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המערער.

אשר על כן הבקשה נדחית.

]השופטת י' וילנר: לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיאה ל' ברודי, והשופטים מ' ברק נבו ו-מ' תמיר) בתפ"ח 14067-06-18 (הכרעת-דין מיום 30.1.2022 וגזר-דין מיום 3.7.2022), בגדריו הורשע המערער בעבירות של תקיפה מינית, מעשה מגונה בבת מישפחה ומעשה מגונה בפני קטינה בת מישפחה; ונגזרו עליו מאסר בפועל למשך שמונה שנים, מאסר על-תנאי, ותשלום פיצוי לנפגעת העבירה בסכום של 150,000 ש"ח. העירעור שלפנינו נסוב הן על הכרעת-הדין, הן על גזר-הדין.

...

כאמור, המערער טוען כי עונש המאסר שהושת עליו חורג לחומרא, באופן קיצוני, ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות, אלא שלא מצאנו ממש בטענה זו (ראו והשוו, למשל: ע"פ 2177/13 פלוני נ' מדינת ישראל (9.7.2015); ע"פ 1605/13 פלוני נ' מדינת ישראל (27.8.2014)).

לנוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי להתערב בעונש שנגזר על המערער, ואמליץ כאמור לחבריי כי גם ערעורו על גזר-הדין יידחה.

סוף-דבר: דעתי היא כי יש לדחות את ערעורו של המערער, הן על הכרעת-הדין הן על גזר-הדין.

תאריך הישיבה: ט' בתמוז התשפ"ג (28.6.2023) בשם המערער: עו"ד שלומציון גבאי-מנדלמן בשם המשיבה: עו"ד אפרת גולדשטיין רוזן; עו"ד הילה דרימר בשם שירות המבחן: עו"ס סיון קוריס ][]פסק-דין ]השופטת ד' ברק-ארז: בפנינו ערעור שנסב על עונשו של מי שהורשע בבצוע עבירות מין בקטינים שאותם אימן במסגרת תפקידו כמאמן כדורסל.

בעירעור על הכרעת הדין נטען כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי שלפיהן המתלונן היה מתחת לגיל 14 בתקופה הרלוואנטית, מנוגדות ללשונו המפורשת של כתב האישום המתוקן, שבו נכתב בגדר האישום השלישי כי: "הנאשם [המערער – ד' ב' א'] החל לאמן את המתלונן במסגרת המועדון בשנת 2016 או בסמוך לכך, כאשר המתלונן היה כבן 13 שנים ולמד בכיתה ז'. אחרי תקופה של כשנה ... הנאשם, במספר מועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, בתדירות של פעם בשבוע בימי שישי, לתקופה של שנה לסירוגין ... ביצע במתלונן מעשים מיניים שהלכו והתגברו עם הזמן ..." (סעיפים 3-2 באישום השלישי בכתב האישום המתוקן; ההדגשות הוספו – ד' ב' א').

...

במסגרת עיקרי הטיעון שהוגשו, טענה המדינה כי יש לדחות את הערעור.

לא מצאנו להתערב בעונש של פסילת רישיונו של המערער.

בהתחשב בהוראת סעיף 44 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], ובנסיבות ביצוע העבירות במקרה זה (שבו המערער ביצע חלק מהעבירות בעת שהסיע את אחד המתלוננים), אנו סבורים כי בדין הושת גם עונש זה על המערער.

סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו כאמור בסעיף 13 לעיל.

]השופט ע' גרוסקופף: לפנינו ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיאה אריאל ואגו והשופטים אלון אינפלד ו-אריאל חזק) בתפ"ח 64069-07-20 מהימים 13.7.2022 ו-29.12.2022, בהתאמה, במסגרתם הורשע המערער במספר רב של עבירות מין בקטינה בת מישפחה שטרם מלאו לה 16 שנים, ונגזרו עליו 6 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יבצע עבירת מין מסוג פשע וכן פיצויים למתלוננת, נפגעת העבירה (להלן: המתלוננת), בסך של 75,000 ש"ח. במוקד העירעור ניצבת השאלה האם קיים בחומר הראיות ובממצאים העובדתיים שנקבעו בהכרעת הדין סיוע ראייתי לעדותה של המתלוננת, שלא מסרה את עדותה בפני בית המשפט אלא בפני חוקרת ילדים, באופן אשר מבסס מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של המערער בעבירות המיוחסות לו. בפתח הדברים יודגש כי לאורך ההליך המשפטי כולו, וכן בדיון שהתקיים לפנינו, הכחיש המערער מכל וכל את המיוחס לו, והוא עודנו עומד על חפותו.

...

לסיכום חלק זה, מהדיון לעיל עולה כי התנאים להרשעה מתקיימים בענייננו – ישנה עדות מרכזית, אשר נמצאה מהימנה ביותר, ולפחות ראיית סיוע אחת.

מספר המעשים המגונים ותדירותם כזכור, לגרסת המערער, החישוב שערך בית המשפט קמא בקשר למספר המעשים שהתרחשו במהלך התקופה הרלוונטית אינו הגיוני, שכן בעוד שהמתלוננת העידה על שני אירועים בלבד וסרטוני מצלמות האבטחה תיעדו התרחשות חריגה, כמפורט לעיל, ב-4 לילות בלבד, בית המשפט מצא לנכון להרשיע את המערער בביצוע מספר רב של מעשים מגונים.

סוף דבר: אם תישמע דעתי, הן הערעור על הכרעת הדין הן הערעור על גזר הדין יידחו בזאת.