ערעור על הרשעה בעבירות זיוף, מרמה והלבנת הון

בבית המשפט העליון רע"ב 5321/17 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר המבקש: אהרון אוהב ציון נ ג ד המשיב: היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (כב' השופטים: י' אברהם, ג' אזולאי, וח' סבאג) מתאריך 19.06.2017 ב-עת"א 2981-06-17 בשם המבקש: עו"ד דוד יפתח; עו"ד יגאל דותן בשם המשיב: עו"ד יונתן ברמן החלטה

רקע המבקש מרצה עונש של שלוש וחצי שנות מאסר בפועל בגין הרשעתו, בין היתר, בעבירות מירמה, זיוף, החזקת מקום להימורים, הלבנת הון, ועבירות מס שונות.

...

הוועדה קבעה כי על סמך המידעים הנ"ל בלבד יש לדחות את הבקשה, והוסיפה כי בנסיבות אלו היא לא מוצאת לנכון להתייחס לנושא תשלום הקנס (להלן: החלטת הוועדה הראשונה).

במסקנתי זו תומכים הנימוקים הבאים: (א) בצד הציטוט שהובא לעיל מ-עניין שטייין נפסק שם אף כך: "... גם אם המדינה לא תצליח לגבות את מלוא חוב הקנס בפשיטת הרגל, לא ייצא אינטרס הציבור ניזוק, משום שצו הפטר שיינתן נגד החייב לא יפטור אותו מתשלום הקנס: סעיף 69(א)(1) ל[פקודת פשיטת הרגל](http://www.nevo.co.il/law/4668) [נוסח חדש], תש"ם-1980. למעשה אין בצמצום אפשרויות הגבייה של הקנס אלא השעיית תשלום חלק מהקנס לתקופה שבה פשיטת הרגל בעינה עומדת; שנית, אין יסוד מספיק לחששה של המדינה, שהחייבים שנידונו לעונשי מאסר יזכו במקלט פשיטת הרגל כדי להתחמק מתשלום הקנס, שהרי מסור לבית המשפט שיקול-דעת אם להיעתר לבקשת החייב אם לאו, בהתחשב ב"שאר נסיבות הענין", כאמור בסעיף 18 לפקודה, או על יסוד שימוש בשיקול-דעתו שלא להיעתר לבקשה, שלא הוגשה בתום-לב" (ראו: שם, בעמ' 475; ההדגשות שלי – ח"מ; עיינו גם: ע"פ 5625/92 גדבאן נ' מדינת ישראל (04.05.1993)).

בצד כל האמור לעיל – במכלול נשקל טעם נוסף, שעמד גם הוא בבסיס דחיית הבקשה לשחרור מוקדם, והתרכז בהשלכות השחרור האפשרי על שלום הציבור.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.

אומר באופן כללי, כי אין מקום לקבוע "תעריף" מדויק המשווה בין הסכום בו שלח עורך דין ידו לבין אורך תקופת המאסר (ראו בע"פ 2143/10 שלום נגד מדינת ישראל [20.1.11], פסקה 8), אלא יש לערוך את האבחנות המתבקשות בהתאם לנסיבות עניינו של הנאשם: ע"פ 72/14 מוחסן חוסאם נ' מדינת ישראל [2.4.15]: המערער, עו"ד, הורשע על-פי הודאתו בעבירות של הלבנת הון, גניבה בידי מורשה, עבירות מירמה וזיוף ועבירות מס המפורטות בשבעה אישומים שונים.

...

עוד אני קובעת כי הוכח, שהנאשם קיבל את הערבות אותה הפקיד המציע במכרז בהיותו בא-כוחו של בעל הנכס – הוא המתלונן, אביטל, ועבור בעל הנכס.

צוין, כי מתחם הענישה שנקבע בגין כל אחד מהמעשים נמוך בהרבה מהמתחם שהיה ראוי לקבוע בגין כל המעשים יחד, והעונש שהושת על המערער אינו חורג ממתחם זה. פסקי-דין אלו משקפים קשת מקרים רלבנטיים, כאשר לאחר ביצוע אבחנות מתבקשות, אני קובעת באישום הראשון מתחם עונש הולם אשר נע בין 7 - 10 שנות מאסר לצד עיצומים כספיים; באישום השני – מאמצת את מתחם עונש ההולם לו טענה התביעה, שנע בין 3- 5 שנות מאסר לצד עיצומים כספיים; באישום השלישי 18 - 32 חודשי מאסר לצד עיצומים כספיים, כאשר לגישתי ניתן היה לטעון גם למתחם מחמיר יותר; באישום הרביעי אני מאמצת את מתחם העונש ההולם לו טען ב"כ המאשימה, שנע בין 24 - 36 חודשי מאסר לצד עיצומים כספיים, כאשר גם כאן לגישתי ניתן היה לטעון למתחם מחמיר יותר ובכל מקרה בעל טווח רחב יותר; באישום החמישי, אני מאמצת את המתחם לו טען ב"כ המאשימה, וקובעת מתחם עונש הולם שנע בין 30 – 50 חודשי מאסר לצד עיצומים כספיים (ראו, למשל, בשינויים המחויבים: רע"פ 7135/10 יגאל חן נ' מדינת ישראל [3.11.10]).

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, כשהתחשבתי, בין השאר, בנסיבות המעשים בעלי החומרה היתרה לצד נסיבות הנאשם, אני גוזרת את דינו כדלקמן: 9 שנות מאסר בפועל.

בנוסף, להבדיל מבן כליפה נאשם 1 נעדר עבר פלילי, וזה אף נפגע במהלך מעצרו; בעיניין כהן אותו צירפה המאשימה, דחה בית המשפט העליון את עירעורו של נאשם, סוחר מכוניות, שהורשע בשורה של עבירות זיוף, שימוש במסמך זויף, היתחזות לאדם אחר, קבלת דבר במירמה, הלבנת הון ועבירות מס על הכרעת הדין, על החלטת החילוט ועל חומרת העונש והותיר על כנו עונש של 7 שנות מאסר.

לעניין המשקל שיש לתת לראשוניות בעמדה לדין ראו חוות דעת השופט (כתוארו אז) ע' פוגלמן בע"פ 6339/18 בלווא נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.1.2020), פסקה 63 לסיכום הערעורים על גזר הדין; ולעניין אכיפת הנורמה הפלילית ככזו היוצרת דין נוהג המשפיע על שאלת העונש ראו ע"פ 3520/91 תורגמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), פסקות 11-14 לחוות דעת המיעוט של כב' השופט (כתוארו אז) מ' חשין.

...

הגם שהקנסות המוסכמים ביחס לנאשמים אינם הולמים את חומרת העבירות על נסיבותיהן, סבורני כי נכון יהיה לאמץ את ההסכמה על כלל רכיביה.

לאור כל האמור לעיל, אני מטיל על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1: 30 חודשי מאסר בניכוי ימי המעצר.

אני קובע כי הפיצוי לכל נפגע ונפגע יעשה באופן יחסי (לנוכח גובה הפיצוי הכללי המוסכם) בהתאם לבקשת המאשימה מיום 29.12.2021.

הוגש לעיוננו פסק דין אחד של בית משפט זה [ע"פ 4980/07 כהן נ' מדינת ישראל (4.11.2010) (להלן: עניין כהן)], שבו נדחה ערעור על חומרת העונש שהושת על מי שהורשע בעבירות זיוף, היתחזות לאדם אחר, קבלת דבר במירמה, הלבנת הון ועבירות מס. באותו עניין נגזרו על המערער שבע שנות מאסר בפועל ומאסרים מותנים.

...

לאחר ששמענו את טיעוני באי כוח הצדדים בדיון שנערך לפנינו ראינו לנכון לקבל את הערעור באופן חלקי ולהורות על הפחתת שנת מאסר אחת מעונש המאסר בפועל שהושת על המערער בבית המשפט המחוזי.

למרות שאין להקל ראש בחומרתן היתרה של העבירות שבביצוען הורשע המערער (כזכור, שישה משבעת האישומים התייחסו לעבירות שאותן ביצע כעורך דין מול לקוחותיו), אנו סבורים כי לא ניתן ללמוד מעניין כהן לעניין רמת הענישה ההולמת את המקרה דנן, וזאת לנוכח השוני העובדתי בין שני המקרים.

לנוכח האמור לעיל, אנו מורים על הפחתה של שנת מאסר אחת מעונש המאסר בפועל שהושת על המערער, כך שעונשו יעמוד על שש שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו), ואילו שאר רכיבי העונש יוותרו בעינם.

בשנת 2019 הוגש כנגד העורר כתב אישום שעסק בעבירות מתחומי הזיוף, המירמה, המס והלבנת ההון (ת"פ 71370-05-19, להלן "ההליך הראשון". לפרטי האישום ראו פסקה 2 להחלטת בית המשפט העליון בע"פ 6009/19 (23.10.19), נספח 2 לערר).

ערעור על החלטה זו נדחה, באמירה לפיה על הצדדים לבחון את האפשרות לשיחרור הפריטים כנגד ערבויות כספיות או חלופה אחרת (ע"פ 6009/19 הנזכר לעיל).

ממילא שאין מדובר ב"סיכון כפול" – טענה, העוסקת במצב דברים בו נאשם עמד בעבר בסכנת הרשעה בשל אותו מעשה (ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל (28.2.96)).

...

מסקנה זו עולה גם מן הנסיבות שסבבו את עריכתו ומלוח הזמנים: העורר נחקר ברשות העתיקות בימים 12.7.21 ו-26.7.21, תוך–כדי התקופה בה גובש נוסח הסדר הטיעון וטרם חתימתו.

אלא, שהדיון אינו מתמצה בחוקיות התפיסה, ובמישור זה סבורני שיש מקום להמשך בחינה.

משמדובר במוצגים ייחודיים, יש טעם בטיעון זה שהתקבל גם בידי בית המשפט קמא ועם זאת, בהינתן שהמשיבה כבר התמודדה עם חלק מטענות המשיב (שהועלו בחקירה) באמצעות עריכת השוואות מצולמות בין פריטים שגם הוצגו לעיוני, אני סבור כי לאחר חידוד קו ההגנה ובהנחה שתוצג תשובה מפורטת לאישום, ניתן יהיה להוסיף ולבחון האם נותר טעם ראייתי להחזיק את הפריטים, כולם או חלקם, ובכלל זה האם נדרשת הצגה פיזית שלהם או שניתן להסתפק בתמונות או אמצעי תיעוד אחר.