ערעור על הרשעה בסיוע לשוד ושימוש לרעה בכוח המשרה

בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירות הבאות: חטיפה לשם חבלה, שוד, תקיפה הגורמת לחבלה של ממש בנסיבות מחמירות, ושימוש לרעה בכוח המשרה.

ב"כ המאשימה הפנה לדברים שנאמרו ב-ע"פ 1795/06 יוספי נ' מדינת ישראל (מיום 24.7.06), שם נדון ערעורו של שוטר מפלוגה כ"ה, בה שירתו הנאשם וחבריו, על העונש שנגזר לו בגין עבירות של שוד, תקיפה בנסיבות מחמירות, שימוש לרעה בכוח המשטרה וחבלה במזיד ברכב, אשר בוצעו כלפי תושבי חברון בשנת 2003.

בפסק הדין בערעור נאמרו, בין היתר, הדברים הבאים: "ערעור זה עוסק בפרשה קשה וחמורה אשר מעטות דוגמתה. המערער וחבריו, אשר מכוח השתייכותם החיילית מוגדרים כ'שוטרים', ואשר מכוח הגדרה זו מצווים לדקדק במעשיהם ולהימנע מכל מעשה שיש בו אבק של עבירה כנגד החוק, נטלו חלק במסע שהיו שלובים (היו) בו אלימות, היתעללות בחסרי ישע, ולבסוף, גם קיפוד פתיל חייו של אדם צעיר, שכל 'חטאו' נבע מכך שהוא נקלע באותו יום מר ונמהר לדרכם. אכן, אפשר שיש ממש בטענת בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד א' הרמן, לפיו שרותו הממושך של שולחו וחבריו באותה גזרה, ומאורעות הדמים להם היו עדים, שחקו את חוסנם המוסרי עד שלבם הפך גס לסבלות הזולת. אולם, ספק אם יש בעניין זה כדי לסייע למערער שבפנינו, שהרי באותם ימים ממש עסקה אותה פלוגה בהעתקת בסיסה ואזור התעסוקה שלה לגזרה אחרת.

נסיבות אלו חייבו את בית המשפט המחוזי לנקוט בענישה קשה ומכבידה, ולא רק כדי לגמול למערער על רוע מעלליו, אלא גם כדי שענישתו תהווה מסר ברור ומרתיע לכלל, לאמור, מי שחוטא בעבירות מסוג זה ומנצל את כוח המשרה להתנהגות כה קשה ומבישה, אחת דינו למאסר ממושך.

...

לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי הנאשם הורשע גם בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, השמדת ראיה, הדחה בחקירה והטרדת עד בנסיבות מחמירות.

על יסוד כל האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי למכלול שיקולי הענישה לקולא ולחומרה בנסיבות הענין, אני גוזרת לנאשם את העונשים הבאים: (א) מאסר בפועל למשך שש שנים וחצי בנכוי תקופת מעצרו מיום 18.4.03 עד 26.1.04.

אורית אפעל-גבאי, שופטת החלטה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי ניתן לעכב את ביצוע העונש כך שעל הנאשם יהיה להתייצב בבית המעצר קישון בחיפה ביום 22.6.08 עד השעה 11:00.

השני הורשע בעבירה של שימוש לרעה בכוח המשרה, וסיוע לדרישת נכס באיומים.

(טו) ת"פ (מחוזי ת"א) 12539-03-12 מדינת ישראל נ' אלבייב (26.3.2014) (כבוד השופטת י' אמסטרדם) – הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירת שוד, תוך שימוש בנשק קר. נקבע מיתחם עונש בין 36 ל-72 חודשי מאסר בפועל.

(כ) ע"פ 3412/07 קרר נ' מדינת ישראל (19.9.2007) (כבוד השופט ע' פוגלמן) – המערערים הורשעו בעבירות קשר לפשע, קשר לעוון, שוד, קבלת דבר במירמה, זיוף, היתחזות לאחר, גניבת כרטיסי חיוב, הונאה בכרטיסי חיוב ועוד עבירות מירמה.

...

ערעור המדינה על גזר הדין נדחה וכן נדחה ערעורו של הנאשם בעניין ההרשעה.

עם זאת דומה, כי למניע לשיתוף הפעולה עשויה להיות חשיבות משנית בלבד, אם בסופו של דבר ניכר כי התהליך עצמו השיג את מטרתו, כך ש"מתוך שלא לשמה, בא לשמה" (תלמוד בבלי סנהדרין, קה, ע"ב).

איזון כל השיקולים האמורים ולאחר שקילת עמדת המאשימה וטענותיהם של באי-כוח הנאשמים, מובילים למסקנה כי אין להשית על הנאשמים מאסר בפועל.

]השופט א' רובינשטיין: ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער בבית המשפט המחוזי בירושלים (השופט רביד) בת"פ 183/03 מיום 2.9.07; זאת לאחר שהודה בעובדות כתב אישום מתוקן, ולפיכך הורשע בחמש עבירות שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובחמש עבירות של שימוש לרעה בכוח המשרה (סעיף 280(1) לחוק).

(1) בעירעור נטען, כי המערער וחבריו התמודדו עם תופעות קשות של מרחץ דמים ונפילת חבריהם, וזאת בגיל צעיר של 20-21; המערער חוה כחובש טראומה של היתמודדות קשה אל מול הטרור, בלא סיוע פסיכולוגי; המדובר באדם נורמאטיבי, ועונשו – כך נטען – היה חמור משל אחרים, ובכך הופלה לרעה, מה גם שדינו נגזר שנים אחר קרות הארוע.

...

(4) בפרשת יוספי שענייננו שלנו כרוך בה כאמור,אמרה השופטת ברלינר: "העבירות שמדובר בהן קשות, ויותר מכך מכוערות ומוציאות את דיבתה של מדינת ישראל רעה. המדים והנשק שנתנה מדינת ישראל למערער וחבריו כדי להגן על אינטרסים חוקיים של המדינה ושל חייליה, נוצלו במקרה הנוכחי בדרך המצביעה על אבדן מוחלט של ערכים. מעשים כדוגמת המעשים הנוכחיים גורמים לאבדן אמון בציבור לובשי המדים, וממילא מקשים על תפקודם של חיילים ושוטרים המבצעים את עבודתם כחוק. ספק בעיני אם היה מקום לראות בתנאי השירות הקשים של המערער וחבריו, ואפילו בטראומה שעברו כאשר נהרגו חבריהם במהלך השירות, כנסיבה מקלה שיש לה השלכה של ממש לענין הענישה. נראה לי כי יש בכך משום ערוב מין בשאינו מינו. מדינת ישראל למודת סבל, למודת קורבנות ונפילתו של חייל לרוע המזל אינה אירוע חריג. אבוי לכולנו, אם אירוע כזה יתורגם למעשי שוד, ביזה או התעללות באזרחים חפים מפשע". (5) דברים אלה מדברים בעדם.

באישום הראשון מיוחסים למערער ארבעה מעשי שוד עבירה על פי סעיף 402 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), וכן באשר לאותם מעשים עצמם שימוש לרעה בכוח המשרה- עבירה על סעיף 280(1) לחוק.

כמו כן, חייב את המערער ביחד עם נאשם 3 להחזיר למתלוננים את הסכומים ששדד מהם, ולפצות כל אחד מהמתלוננים בסכום של 3,000 ש"ח. הגם שהמערער הודה בבית משפט קמא, והורשע על סמך הודאתו – הודעת העירעור שבפנינו מתייחסת הן להכרעת הדין והן לגזר הדין.

הנשק לא נועד לסייע למערער בבצוע העבירה.

...

נראה לי – כי אין מקום להתערב בענישה זו. העבירות שמדובר בהן קשות, ויותר מכך מכוערות ומוציאות את דיבתה של מדינת ישראל רעה.

נראה לי כי יש בכך משום ערוב מין בשאינו מינו.

באשר להשוואה בין עונשו של נאשם 1 נאשם 1 לא נכנס ביחס עם המערער וחבריו לחנויות לצורך ביצוע השוד, ובסופו של דבר הורשע בקבלת רכוש גנוב ולא בעבירות השוד.

]השופט נ' סולברג: המערער הורשע על-פי הודאתו בהסדר טיעון ב-3 עבירות של סיוע לשוד, לפי סעיף 402(א) בצרוף סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וב-3 עבירות של שימוש לרעה בכוח המשרה, לפי סעיף 280(1) לחוק העונשין.

...