ערעור על הרשעה בסיוע לעבירות בנשק ונסיון להרוס נכס בחומר נפיץ

בוחבוט הורשע בעבירות שיוחסו לו באישום הראשון: קשירת קשר לבצוע פשע; ניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ; היזק בזדון; היזק לבעל-חיים; והובלת נשק; אלמקייס הורשע בעבירות שיוחסו לו באישום השני - קשירת קשר לבצוע פשע; הובלת נשק; סחיט באיומים; והשחתת פני מקרקעין.

נזכיר, כי זגורי זוכה מהעברות שיוחסו לו באישום זה והמדינה מערערת על זיכויו, ואילו בוחבוט הורשע במיוחס לו (למעט האישום הנוגע לבצוע העבירה במסגרת ארגון פשיעה) ומערער על כך. ראיות סיוע - יוסי בוחבוט: בית המשפט מנה את הקשיים בעדותו של קורקוס ביחס לאישום הראשון - מהם כלליים ונוגעים לאופן תיכנון העבירה, ואחרים נוגעים לחלקם הספציפי של בוחבוט וזגורי.

...

כך למשל, במסגרת האישום הראשון זיכה בית המשפט המחוזי את המערער 1 מהמיוחס לו, וקבע ביחס לסיוע הנדרש כי: "במצב זה בו עדותו של עד המדינה בהתייחס לזגורי מקרטעת ובנקודה מהותית - האם עבר על פניו בסמוך להישמע הפיצוץ - נדחית ולאור הסתירות בעדותו לגבי שעת המפגש המוקדם והתאמת השעה לאיכון זגורי במקום המפגש, בהתווסף לאי התיעוד בזמן אמת ולעובדה שאירוע זה עלה לראשונה כמענה לשאלת החוקר, לא די בשקרים של זגורי אם עשה או לא עשה "סיבובים" סביב הזירה, שעה שאינו מרחיק עצמו מזירת האירוע, כדי להוות סיוע לעדותו של עד המדינה, הטעונה זהירות לאור הפריכות שבה ולסיוע של ממש בראיה חיצונית כלשהי - שאינה בנמצא" (פסקה 71 להכרעת הדין).

בעניין ז'אנו קבע השופט עמית כי מכלול הראיות החיצוניות, שלא היו תלויות בעד שעדותו הייתה טעונה סיוע, יוצרות "מסה קריטית" המטה את הכף עד לסף ההרשעה, ועדותו של אותו עד היא אך "התוספת הנדרשת כדי להסיר ספק סביר". נראה כי לפי גישה זו ניתן להפוך את היוצרות, כך שעדות עד המדינה תהווה את הסיוע הנדרש לשם הרשעה ולא את הבסיס לה. לדידי, במקרים בהם אין בעדות עד המדינה גרעין של אמת או במקרים בהם מתקבלת המסקנה כי עדות זו אינה קבילה, אל לו לבית המשפט להעניק לה כל משקל, והוא רשאי לבסס את הרשעת הנאשם, ככל שניתן בנסיבות העניין, על מכלול הראיות האחרות בתיק, בכפוף לדיני הראיות ולפסיקה.

עם זאת, סבורני כי במקרים בהם התבסס בית המשפט על עדות עד המדינה כעדות יחידה להרשעה, אין מקום לסטות מהפסיקה הנוהגת ומהוראות החוק הברורות לעניין זה. הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין.

]השופט א' רובינשטיין: רקע והליך ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער בת"פ 5678-01-09 בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת סלע) ביום 12.10.09, לאחר שהורשע בעקבות הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של סיוע לעבירות נשק (סעיף 144(א) רישא וסעיף 31 לחוק העונשין, תשל"ז-1977), וניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ (סעיף 456 וסעיף 29 לחוק העונשין).

...

לאחר העיון, לא ראינו להיעתר לערעור.

בית המשפט קמא איזן בין מכלול הנסיבות לחומרה ולקולה, ולא מצאנו פגם בהכרעתו; אף לא מצאנו אינדיקציה אצל המערער לחרטה ולראיה נכוחה של חומרת העבירה; כן איננו רואים דופי בגודל ההפרש שבין עונשו של ואיל, שיש במעשיו יתר חומרה, לבין המערער – 36 לעומת 30 חודשי מאסר בפועל.

על כן אין בידינו להיעתר לערעור.

ע"פ 9543/09 בילאל ראחל נ' מדינת ישראל [19.1.10], שאליו הפניתה התביעה - המערער הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, לפיו המערער סייע לעבירות נשק וניסה להרוס נכס בחומר נפיץ, בכך שסייע לזריקת רימון לחצר ביתו של המערער.

...

לכן, מבלי להתייחס למתחם של השותף, אני סבורה כי יהא עליו להיות שונה (ותחילתו ברף גבוה יותר) משל הנאשם דנן.

קביעת מתחם העונש ההולם בהתחשב בכל השיקולים המפורטים לעיל, ובעיקר בסוג הנשק שבו עסקינן, בכך שהוא הושלך בפועל ולא רק הוחזק, ובנזק שנגרם, אני קובעת מתחם שעונש המאסר בו נע בין 18 ל-42 חודשים, הכל - לצד עונשים נלווים כגון מאסר מותנה, קנס או פיצוי.

סיכום נוכח כל האמור, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בן 18 חודש, בניכוי ימי מעצרו (בין 18.12.14 עד 25.8.15); מאסר בן 8 חודשים, אך הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם בתוך שלוש שנים מיום שחרורו יבצע עבירת היזק בחומר נפץ או עבירת נשק מסוג פשע; מאסר בן 4 חודשים, אך הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם בתוך שלוש שנים מיום שחרורו יבצע עבירת נשק מסוג עוון; תשלום פיצוי למתלוננים (הוריה של ס.מ) בסך 3,000 ₪.

][ על העורר ועל שני נאשמים נוספים (להלן – "הנאשמים הנוספים") הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע, עבירות בנשק, ניסיון לחבול בחומר נפץ, היזק בזדון בחומר נפיץ, ניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

הודעות אלה זקוקות לסיוע על מנת שניתן יהיה להרשיע על פיהן.

לעניין זה דייני שאומר כי הטענה שלפיה חזר בו האדם האחר מהודייתו בשלב מאוחר יותר אין בה כדי לערער את ההודיה עד כדי ביטול ערכה הראיתי.

...

דין טענותיו של בא כוח העורר להידחות.

גם אני סבור כי הראיות הנוספות בפרשה הנידונה, לרבות הראיות שאליהן לא הופנתה תשומת ליבו של בית המשפט המחוזי בעת הדיון בבקשת המעצר, אין בהן כדי לגרוע מכוחן של הראיות הלכאוריות עד כדי כך שלא ניתן היה מלכתחילה לצוות על מעצרו של העורר על פיהן.

הערר נדחה.

(בעיניינם של נאשמים 1 ו-3) הנאשמים הודו במסגרת הסדר שלא כלל הסדר אודות העונש בכתב אישום מתוקן בעבירות הבאות: עבירות בנשק (החזקה) לפי סעיף 144(א) רישא + 144(ג)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") (נאשם 1 בלבד); סיוע לעבירות בנשק (נשיאה והובלה) לפי סעיף 144(ב) רישא _ 144(ג)(3) + 31 לחוק (נאשם 2 בלבד); היזק בחומר נפץ לפי סעיפים 452 + 454 + 29 לחוק (נאשם 1 בלבד); סיוע לאחר מעשה לפי סעיף 260(א) לחוק (נאשם 3 בלבד).

· ע"פ 6210/13 גונן נ' מדינת ישראל (14.11.13); הורשע המערער על פי הודאתו במסגרת הסדר בשתי עבירות של נשיאה והובלה של נשק בכך שקבל יחד עם אחר שני מטעני חבלה מאולתרים ושני מנגנוני הפעלה שכללו משדר ושלט והובילו אותם אל מקום לא ידוע.

· ת"פ (ת"א) 49632-01-18 מדינת ישראל נ' שיינברג (16.12.18); נאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר בעבירות של מתן אמצעים לבצוע פשע, קשירת קשר לפשע, ניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ, החזקה, נשיאה והובלת נשק, איומים ושינוי לוחית זהוי של רכב.

...

מכל האמור ומתוך מדיניות הענישה במקרים דומים (אם כי צדקו הסנגורים כאשר טענו כי במקרה זה לעומת מרבית הפסיקה שהוצגה על ידי המדינה לא הייתה כוונה לפגוע באנשים אלא ברכוש בלבד ואכן נפגע רכוש בלבד בפועל) הנני קובע מתחם ענישה הולם ביחס לנאשם 1 שנע בין 20-36 חודשי מאסר בפועל.

ביחס לנאשם 3 הנני קובע מתחם ענישה הולם בין 6 – 14 חודשי מאסר בפועל.